"הגעתי למסקנה שרק דרך החינוך אפשר לשנות"

"עד לפני כמה זמן עבדתי בסטארט-אפ עם התנאים המעולים שחיים הללו מקנים לך. אך הסביבה הפריעה לי. הגעתי למסקנה שרק דרך החינוך אפשר לשנות והיא הדרך היחידה", אמרה שירלי ערמון, מחנכת ומורה לאזרחות וחיים משותפים בתיכון גלילי בכפר סבא, שמעבירה את תוכנית "חיים משותפים" השמה דגש על ערכי הכבוד, חירות ונלחמת בגזענות, במסגרת פאנל "אנחנו המורים תחילה" בכנס לחינוך שותפות ודמוקרטיה של פורום דב לאוטמן בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה, קרן לאוטמן, האוניברסיטה הפתוחה ו"כלכליסט". 

"במסגרת התוכנית אני נתקלת בשלל אתגרים", המשיכה שירלי. "באחת הפעמים כאשר עסקנו בסוגיות מורכבות אחד הילדים ביקש לצאת במהלך הדיון. לאחר מכן שוחחנו והוא אמר שהוא מעוניין לצאת בכל פעם שהוא שומע דברים שהוא לא מסכים איתם כי הדברים מפריעים לו", אמרה שירלי והוסיפה, "בסופו של דבר סיכמנו שהוא יכול לצאת, אבל רק בנקודה שהוא מרגיש שהוא לא יכול יותר להתמודד עם הסוגיות שעולות בכיתה. הוא קיבל את זה, הוא אולי לא נשאר כל הזמן בכיתה בעת הדיונים אבל מצד שני הוא יוצא לעיתים רחוקות מאוד".

שירלי אומרת כי במסגרת השיעורים שהיא מעבירה, התלמידים מתבקשים לכתוב יומן. "מה שמדהים כשקוראים את היומנים לאחר התעסקות בסוגיות השונות, הוא הגישות השונות שהילדים מביעים ביומן - איך כל אחד חווה את הנושא באופן שונה. מתוך היומנים הבנתי שלא פעם ילדים נמנעים מלהגיד את דעתם בכדי להימנע מהמורכבות והתגובות מסביב" אומרת שירלי ומוסיפה "לא פעם אני בעצמי עומדת בסיטואציות מורכבות ודורשת מעצמי לא להימנע ולהכריע".

פאנל "אנחנו המורים תחילה" צילום: נמרוד גליקמן

ד"ר תמי הופמן ממכללת סמינר הקיבוצים ובית הספר לחינוך באוניברסיטת ת"א, אמרה כי "המציאות הזו של סיטואציות מורכבות מסמנות אתגרים חינוכיים. מתוך אמונה מאוד גדולה לשינוי, אני שואלת את הסטודנטים שבאים לקורס שלי באוניברסיטה על זהות ישראלית למה הם בחרו דווקא בקורס הזה. לא פעם סטודנטים אומרים לי שהם לקחו את הקורס כדי  לדעת מה זו זהות ישראלית. לאותם סטודנטים אני אומרת שהם הגיעו למקום הלא נכון. הסטודנטים שכן ממשיכים בקורס, חווים במהלכו תסכול גדול, ואותו תסכול של המציאות המורכבת זו ההבנה של הזהות הישראלית".

אתי רפאלוביץ, מרצה במכללה האקדמית הדתית לחינוך, שאנן בחיפה אמרה: "אני נפגשת עם 3 מגזרים, וכל מגזר הוא אחר. אני חשבתי פעם שהדילוג בין שלושת המגזרים השונים מאפשרת לי להכיר את הזהות הישראלית שלי באופן טוב יותר. מסתבר שלא ניתן למצוא לזה נוסחת קסם. כשהיום עולה מורכבות אני חיה איתה בשלום ולא מנסה לפתור אותה. וזה גם מה שאני מלמדת את הסטודנטים שלי - לחיות עם המורכבות הזו בשלום.

ד"ר גדי ביאליק, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב והמכון לחקר הטיפוח בחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, יחד עם ד"ר הופמן, הציגו את מסקנות המחקר שלהם בנושא התמודדות עם מורכבות "ההמלצה הראשונה לוקחת אותנו לכיתת פרחי הוראה בה הסטודנטים לומדים לא רק על תוכניות לימוד שונות אלא גם על הסטודנטים עצמם ועל הסביבה שלהם. הלימוד לא מטשטש מחלוקות אלא מבקש להציף אותן. ההמלצה השנייה קשורה למחוץ מבתי הספר. ישנם נציגי ארגונים אזרחיים המגיעים לכיתות במסגרת שיעורי העשרה ומדברים עם התלמידים, אנו ממליצים להפנות אותם לחדר המורים. ההמלצה השלישית היא שבוע של התכנסות של אנשי חינוך מכלל המגזרים של החברה כדי לדון ביניהם על חינוך".

ד"ר ביאליק והופמן סיכמו כי "הבחירה לחיות עם המורכבות מבלי להירתע ממנה הן אולי ייחודיות לקבוצות אבל אינה שונה מהבסיס של החברה הישראלית".