$
דעות

אפקט טראמפ: "מיתון עולמי, ללא סוף באופק"

על אף שהחרדה בכלכלה העולמית בעקבות זכייתו של טראמפ עשויה להתברר כחולפת, בהחלט ניתן לראות תרחיש בו הנפילות בשווקים יתורגמו לפגיעה בביטחון הצרכנים, ויתגלגלו למיתון - וזה בשעה לקברניטי הכלכלה לא נותרו כמעט כלים להתמודד איתו

אורי פסובסקי 10:4109.11.16
זה צירוף מלים שעדיין נשמע בלתי סביר, אבל דונלד טראמפ הוא נשיא ארצות הברית הנבחר. מנהיג העולם החופשי, החל מה-20 בינואר 2017, עתיד להיות אדם שהודה בקולו בהטרדה מינית, איים לכלוא את יריבתו בבחירות, הטיל ספק במוסדות הפוליטיים של ארצו, התכחש לברית נאט"ו, העליב הורים שכולים, והרשימה עוד ארוכה.

 

טראמפ מעולם לא נבחר קודם למשרה ציבורית, והוא אדם נטול ניסיון בניהול פוליטי. הוא אמנם איש עשיר, אבל התואר איש עסקים בו טראמפ מתהדר מכסה גם כשלונות עסקיים מפוארים, שמהם נחלץ בין היתר באמצעות פעלולי מס יצירתיים על גבול המפוקפקים, ושנגדו עדיין תלויות תביעות ואף עומדים אישומים בהונאה.

 

למעשה, יותר משהוא איש עסקים במובן המסורתי, כזה שיודע לנהל אופרציה גדולה או להרים מיזמים מאפס, מתחילת העשור הקודם טראמפ הוא בעיקר סלבריטי, מותג למכירה וכוכב טלוויזיה. זה כמובן גם מה שאיפשר לו לעקוף את המוסדות הפוליטיים, להתחבר ישירות לבוחרים, לרסק את יריביו בפריימריז, ולזכות בנשיאות.

 

כשמוסיפים לרקורד הזה את אופיו הנפיץ של טראמפ, את השילוב בין הקו הבדלני בו נקט במהלך הקמפיין שלו לצד אי הוודאות לגבי המדיניות אותה ינהל כנשיא, אפשר להבין את החרדה הגוברת שאחזה בשווקים לאורך ליל הבחירות. החרדה הזאת עשויה להתברר כחולפת, אבל אפשר בהחלט לראות תרחיש בו הנפילות בשווקים יתורגמו לפגיעה בביטחון הצרכנים, ויתגלגלו למיתון - וזה בשעה לקברניטי הכלכלה לא נותרו כמעט כלים להתמודד איתו. הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן (שתמך בהילארי קלינטון), כתב הבוקר על תרחיש של "מיתון עולמי, ללא סוף באופק", מסר מנוגד בתכלית לרוח האופטימיות אותה ניסה טראמפ להקרין בנאום הניצחון שלו.

 

ארה"ב, כמובן, היא דמוקרטיה בעל היסטוריה של מאות שנים, שנשענת על מוסדות חזקים. אבל טראמפ הוא מועמד שנבחר על טיקט אנטי ממסדי מובהק. במהלך הקמפיין שלו, למשל, טראמפ תקף חזיתית את יו״ר הפד, ג׳נט ילן, והבטיח לא להאריך את כהונתה ב-2018. עצמאות הבנק המרכזי, שמילא תפקיד מרכזי בהיחלצות מהמשבר הפיננסי, כבר אינה מובנת מאליה. ויתרה מזאת, במהלך הקמפיין שלו טראמפ אפילו השתעשע במחשבה לא לשלם במלואו את החוב הלאומי האמריקאי, התבטאות בלתי נתפסת לנשיא אמריקאי.

 

טראמפ נואם את נאום הניצחון היום טראמפ נואם את נאום הניצחון היום צילום: איי פי

 

אפשר להתווכח על ההיגיון הכלכלי שלהם, אבל המפלגה הרפובליקנית משופעת במומחי מדיניות ציבורית, שעמלים בחודשים האחרונים על אג׳נדה לממשל החדש. אבל לא ברור האם טראמפ, שהפגין בוז לבכירי המפלגה, יאמץ את המדיניות שיציעו לו. בנאום הניצחון שלו הוא הבטיח לשקם את התשתיות המתפוררות באמריקה, מדיניות המזוהה עם כלכלנים הדמוקרטים, ויש לראות כיצד ההבטחה הזאת לפרוייקטים ציבוריים תתיישב עם הבטחתו לקיצוץ מסים מסיבי. גירעון גואה לא נראה כמו אפשרות מופרכת. מה שכן, מסתמן שלפחות מסורת אחת תישמר: לפי ההערכות, טראמפ, האיש שיצא נגד וול סטריט, עתיד למנות לשר האוצר שלו את הבנקאי והמפיק ההוליוודי סטיבן מנוצ׳ין (האיש שהביא למסכים את ׳יחידת המתאבדים׳), שבעברו קריירה של 17 שנים בבנק ההשקעות גולדמן זאקס.

 

פילוח הקולות יימשך בימים הקרובים, והפרשנים בארה״ב, שהוכו בהלם מנצחונו של טראמפ, עדיין מנסים לפענח מה קרה. נכון, הקמפיין של טראמפ היה צבוע בטונים גזעניים, אבל בני המעמד העובד הלבן, שהצבעתם היא שהעלתה את טראמפ לשלטון, הצביעו לאובמה באחוזים יותר גבוהים יותר משתמכו בקלינטון. אלה אנשים שהרגישו זנוחים על ידי הממסד, וטראמפ דיבר אליהם לאורך הקמפיין שלו, וגם הבוקר, כשהבטיח בנאום הניצחון לחדש את החלום האמריקאי, ולוודא שאיש לא נשכח מאחור. בדיעבד, הבחירה של הדמוקרטים להציב מולו את הילארי קלינטון, מועמדת הממסד, האליטה, והגלובליזציה, היתה בחירה אומללה. וגם הפעם תקרת הזכוכית הוכיחה את חוזקה.

 

 

הניצחון של טראמפ לא מתרחש בבידוד. את הסנטימנט שהעלה אותו לשלטון אפשר לזהות ברחבי העולם המערבי: יש בו הדים ברורים למשל, להצבעת הברקזיט בבריטניה, שגם בה אפשר לראות מחאה נגד הממסד מכיוון אלה שנשכחו מאחור. החיבור של ההצבעות האלה, ושל התחזקות הקול הלאומני בכל רחבי אירופה, מטיל בספק את המשך מגמת הגלובליזציה, שהיא התהליך שמשל בזירה הבינלאומית ב-25 השנים האחרונות. הכלכלה העולמית, וגם הסדר העולמי של העשורים האחרונים, יעמדו למבחן בשנים הקרובות, ואולי עוד לפני כן.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x