שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפט

ביהמ"ש העליון: הסוכנות היהודית סייעה ליישב את הארץ אבל אין לה זכויות בקרקעות הקיבוצים והמושבים

בפסק הדין התקדימי נזפו השופטים בסוכנות על דרישתה הכספית לקבל פיצויים על קרקעות שהופקעו מהמושבים. "צר לי שהסוכנות ראתה לטוב מלפניה לטעון לזכאות לחלק מהפיצוי, וזאת על חשבון המושבים אותם אמורה הייתה לטפח ולהביא לעצמאות", נכתב בפסיקה

דותן לוי 11:2101.11.16

בית המשפט העליון בשבתו כבין דין לערעורים אזרחיים דחה השבוע את תביעתה של הסוכנות היהודית לקבל פיצויים משני מושבים עימם נחתמו בעבר הסכמים משולשים, הסכמים המקובלים במושבים וקיבוצים ונחתמים בין האגודה החקלאית של המושב, רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. השופטים בתביעה היו אסתר חיות, נשיאת העליון – מרים נאור והשופט עמית יצחק.

 

הדיון התקיים סביב שאלה עקרונית האם לסוכנות היהודית יש זכות קניינית בעקבות אותם חוזים ביישובים שהוקמו בסיועה. במקרה המדובר, המושבים יגל וצפריה אשר הוקמו בראשית ימי המדינה חתמו על הסכם עם הסוכנות שפעלה באותן השנים כגוף העוסק ביישוב על קרקעות המדינה והקרן הקיימת לישראל. במסגרת פעילותה היא לקחה חלק בהקמת המושבים ובאותו שלב, שקדם להקמת המנהל, נחתמו חוזי בר רשות בין הסוכנות לאגודות החקלאיות. עם הקמת המנהל בתחילת שנות ה- 60 של המאה הקודמת, נתקבעה מתכונת משפטית חדשה במערכת היחסים המשולשת שבין הסוכנות, המושבים והמנהל - כמי שהופקד על ניהול מקרקעי ישראל, ונולד "החוזה המשולש". המנגנון הוא כזה שהמנהל מחכיר לסוכנות "משבצת" קרקע לתקופה של שלוש שנים לשם הקמת יישוב חקלאי, והסוכנות מוסרת את המשבצת לאגודה לצורך הגשמתה והוצאתה אל הפועל של מטרה זו. בשנות ה-60 חוזים כאלה נחתמו עם 2 המושבים וחודשו מידי שלוש שנים לאורך עשרות שנים.

 

נתן שרנסקי יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי יו"ר הסוכנות היהודית צילום: אלכס קולומובסקי

 

בשנת 1994 הופקעו 540 דונם מאדמות יגל ו- 640 דונם מאדמות צפריה לצורך הרחבת נמל התעופה בן גוריון ולאחר שהגישו תביעת פיצויים, בשנת 1999 הגיעו המדינה וצפריה להסכמות לפיהן המדינה תשלם לצפריה פיצויים נוספים בהתאמה לסכומי הפיצוי שייקבעו על ידי שמאית מכרעת. יגל התחייבה למכור את זכויותיה במרבית השטחים לחברה יזמית ולא הגישה תביעת פיצויים. כשבע שנים לאחר ההפקעה, בשנת 2001, הגישה הסוכנות שתי תביעות - האחת נגד המדינה ויגל והשניה נגד המדינה וצפריה - בהן טענה כי היות והיא בעלת זכויות בקרקע המופקעת זכאית אף היא לפיצוי בגין ההפקעות.

 

בצפריה טענו, כי אין מקום להעניק לסוכנות פיצויי הפקעה העולים על חובותיה הכספיים לסוכנות בהסתמכה על חוזה ההתיישבות, הקובע כי במקרה של הפקעת חלק מהמשבצת ישמשו כספי הפיצויים לשם החזר החובות לסוכנות, ואילו היתרה תעבור כולה לידי צפריה. עוד טענו באגודות, כי דרישתה של הסוכנות לקבל לידיה חלק מפיצויי ההפקעה המגיעים להן מפלה אותן לרעה ביחס לאגודות אחרות. וכן, כי אין מקום לפסוק פיצויים לסוכנות משום שתביעתה לקבל לידיה חלק מפיצויי ההפקעה הוגשה מבלי שניתנו לכך האישורים הנדרשים במוסדותיה ובניגוד להחלטות חבר הנאמנים שלה.

 

השופטים ציינו בדיון, כי הזכויות שהוקנו לסוכנות על פי החוזה המשולש אינן מקימות לה זכאות לקבלת פיצויים בגין הפקעת קרקעות המשבצת למעט פיצוי בשל השבחת הקרקע, אך השבחה כזו לא הוכחה במקרה המדובר. "אין לסוכנות מעמד של שוכרת או חוכרת על פי ההסכם המשולש, וכי מעמדה בהסכם זה ניתן בהיותה זרוע מבצעת למשימות קליטה, התיישבות ובניין הארץ. מעמד זה, של גוף מיישב, לא בא להקנות לסוכנות זכות במקרקעין או "טובת הנאה" מקום בו משתלמים לאגודה פיצויי הפקעה. זאת, כאמור, להבדיל מזכותה של הסוכנות היהודית לגבות את המגיע לה כהחזר השקעות", לשון הפסיקה.

 

עוד נכתב בפסיקה, כי "החוזה המשולש הינו חוזה מיוחד במינו שנכרת על רקע היסטורי מסוים....צר לי שהסוכנות ראתה לטוב מלפניה לטעון לזכאות לחלק מהפיצוי, וזאת על חשבון המושבים אותם אמורה הייתה לטפח ולהביא לעצמאות. לא כל מה שהוא קו טיעון אפשרי משפטית, הוא גם עמדה ראויה לגבי גוף כמו הסוכנות היהודית".

 

לסיום חויבה הסוכנות בשכר טרחת עורך דין בגובה 80 אלף שקל ופיצויים של 30 אלף שקל לכל אחד מהמושבים ו-15 אלף שקל לחברה היזמית.

 

עוה"ד גילעד נאמן ורועי דביר ממשרד עו"ד אברהם נאמן, ייצגו את מושב צפריה בערעור.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x