אבא, אמא, היזהרו! אני אתבע אתכם!

הליך הגירושין הוא חוויה מורכבת, לעיתים כואבת, מטלטלת ומסעירה, הואיל ומדובר בבני משפחה: הורים וילדים או בני זוג, כאשר היחסים המשפחתיים מתמשכים לרוב גם לאחר הליך הגירושין, שכן קשרי ההורות המשותפת לעולם לא מסתיימים.

כולנו מכירים את עצות ההמונים, שלא בהכרח נכונות: "רוצה להתגרש? רוץ לפתוח תיק בבית הדין הרבני. תהיה ראשון, או: "רוצי לפתוח תיק בבית המשפט לענייני משפחה". כאשר מי מהצדדים מגיש תביעה - טבע האדם להגיב, ואם אותו אדם הוכפש בכתב התביעה, סביר להניח שהוא יחזיר. מדובר בהליך עם רגשות, לעיתים גם קינאה ונקמה, בעיקר כשיש ילדים משותפים, ואם יתפתח מאבק - כל הצדדים עלולים להינזק. את הגלגל קשה מאוד להחזיר לאחור, כלומר לא קל לומר לצדדים במצב כזה: לכן מומלץ לעצור, ולדבר.

לשם כך חוקק החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014, חוק מהפכני, שנכנס לתוקף לפני כחודשיים. תכליתו היתה לעצור את הריצה של הצדדים לערכאות בטרם הגשת תביעות בכך שיפנו ליחידת הסיוע ויבדקו אפיקים אחרים לישוב הסכסוך ביניהם על דרך הבנה ופשרה.

בניגוד לדעה הרווחת, לא מדובר ב"חוק גישור חובה". המפגש ביחידת הסיוע נקרא: מפגש מהו"ת (מידע, הערכה ותיאום) ומטרתו: מתן הזדמנות לאתנחתא, הפוגה. בזמן הזה של עיכוב ההליכים הצדדים יקבלו מידע, אשר יעזור להם לגבש החלטה משותפת על הדרך המתאימה למשפחה הספציפית לפתור את הסכסוך תוך הסבר על האפשרויות השונות העומדות בפניהם.

יתקיימו בין 1 ל -4 מפגשים תוך 45-60 יום מיום הגשת הבקשה. בפגישות המהו"ת ייפגשו הצדדים עם עובד/ת סוציאלי/ת, שייתן מידע על ההיבטים הרגשיים של הסכסוך ויסייע להעריך את מצבם ומצב הילדים. במפגש הראשון אין אפשרות להיכנס עם עו"ד לפגישה, אולם ניתן ורצוי להתייעץ עם עו"ד. חשוב לציין, כי תקנות החוק מאפשרים לעו"ס להידבר, אך לא להיכנס לעניינים משפטיים, וודאי שלא להכין הסכם משפטי ולא להמליץ על מגשר ספציפי. בפגישה האחרונה יש בידי הצדדים בחירה: ניסיון ליישב את הסכסוך בהסכמה או הגשת תביעה/ות, וגם בשלב זה יחידת הסיוע אינה מחליטה או ממליצה לבית המשפט- ההחלטה היא בידי הצדדים.

גירושין. לא למהר לפנות לערכאות צילום: שאטרסטוק

החוק החדש - פתרון חכם או סרבול מיותר?

לכאורה, מדובר בחוק פרוצדורלי שלא בא לשנות מבחינה מהותית, אולם למעשה, הוא השפיע על דרך ההתנהלות בתחום המשפחה, כאשר מצד אחד יש בו יתרונות ומצד שני הביא עמו קשיים ולקונות.

יתרונות החוק:

נטרול התביעות והגשת בקשה ליישוב סכסוך, שהיא למעשה טופס תמציתי וענייני, עובדות ללא הכפשות - הדבר לא יוצר הסלמה בין הצדדים וקיים סיכוי שהסכסוך ייפתר ביחידת הסיוע וזאת לצד "שעון חול", כלומר יש הגבלה בזמן. בנוסף, הצדדים מקבלים מידע ביחידת הסיוע על הסכנה בהסלמת היחסים, על אפשרות ליישב את הסכסוך בדרך אחרת, כמו גישור וכן הפנייה לגורמים טיפוליים במידת הצורך. יתרון נוסף: למרות עיכוב ההליכים שיכול להגיע עד 100 יום וחוסר אפשרות להגיש תביעות, עדיין התקנות מאפשרות הגשת סעדים זמניים או סעדים דחופים. כמו כן ליחידת הסיוע סמכות להמליץ על קיצור או הארכת תקופת עיכוב ההליכים. שינוי נוסף הוא בסוגיית ייצוג קטינים, כאשר לפני החוק היה שיקול דעת ליחידת הסיוע ונדרשה הסכמת ההורים. היום הילד יכול להגיש טופס עצמאי (ניתן למנות לו אפוטרופוס לדין).

היתרון הגדול ביותר, בעיני עורכי הדין בתחום, הוא שברגע שמוגשת בקשה ליישוב סכסוך, התיק מנותב לשופט ונוכל לדעת מי השופט בתיק. אגב, את הסעדים הזמניים יש להגיש לאותה ערכאה בכפוף לכך שלבית הדין הרבני סמכות ייחודית לגירושין, כך למשל עו"ד חכם יכול לבחור להגיש את כל הסעדים הזמניים לבית משפט ואת הבקשה לעיכוב יציאה מהארץ מחשש לעגינות, למשל, לבית הדין הרבני ואז לגלות מי המותב שם.

עו"ד דפנה לביא

חסרונות החוק:

ראשית, מי שמגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך - הוא זה שיכול לבחור את הערכאה להגשת התביעות. כלומר, למעשה החוק החריף את מירוץ הסמכויות. כמו כן עולה שאלה, האם יחידות הסיוע יוכלו לעמוד בעומס ההפניות אליהן, שהרי גם בלי החוק החדש הורגשה מצוקה בכוח אדם, כאשר העו"ס נדרשו להגיש תסקירים, למשל, ונהגו לפנות לבית המשפט שוב ושוב ולבקש אורכה להגשתם.

בנוסף ישנן שאלות ללא מענה ברור בחוק או בתקנות, למשל: אם המשיב בחו"ל- ברור שלא ניתן להגיש בקשה לי"ס, אבל מה קורה אם אישה נמצאת במעון לנשים מוכות (לטעמי, יש להגיש)? מה לגבי תביעה לפי פקודת ביזיון בית המשפט?

חיסרון נוסף: ישנה בעיתיות כאשר מעורב צד ג' שאינו בגדר בן משפחה נשוא החוק.

לקונה משמעותית בחוק: אחרי ישיבת מהו"ת ראשונה לא ניתן להגיש סעד זמני למזונות, כך שעורכי דין לא רוצים להסתכן ומגישים בקשה למזונות זמניים לפני כן.

לסיום, לא ניתן להימנע מהעובדה שהחוק והתקנות פוגעים בזכות הגישה לערכאות. פגיעה זו בעיניי היא בלתי מידתית, כאשר החוק חוטא למטרה לשמה נחקק.

עו״ד דפנה לביא, עוסקת בדיני משפחה