חוות דעת שנייה תציל ממוות
אבחון שגוי של מחלת סופנית מטיל צל כבד על האמון שלנו במערכת הרפואית. עם זאת, אפשר למזער את הסיכון בעזרת חוות דעת נוספת, שהיא זכותו של כל חולה
באחרונה פורסם כי לאחר חודשים של אשפוזים וטיפולים כימותרפיים התבשר הזמר אמיר פרישר גוטמן כי האבחנה לגביו הייתה מוטעית, והוא אינו לוקה במחלת הסרטן. מקרה זה, נדיר ככל שיהיה, אינו מקרה יחיד והוא מציף חשש כבד בבואנו לקבל שירות מהמערכת הרפואית: החשש מטעויות של המערכת הרפואית אשר לעתים מובילות להחמצה באבחנה של מחלה קשה, ולעתים - כמו במקרה הזה - מאבחנות מחלה קשה שכלל אינה קיימת.
מחקר של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בארה"ב אשר פורסם לפני מספר חודשים, מסביר כי טעויות רפואיות הם הגורם השלישי למוות בארצות הברית. הטעויות הרפואיות גובות את חייהם של 250 אלף אמריקאים מידי שנה ומהוות נתון מדהים של כ9.5% ממקרי המוות בסה"כ. החוקרים הודו כי טעויות אנוש הן בלתי נמנעות ואמרו שלא כל מקרי מוות הם בהכרח באשמתם של הרופאים.
להבדיל מטעויות רפואיות שאינן באשמת הרופאים, יהיו שיאמרו ש"אבחון יתר" של מחלות שאינן קיימות היא תוצאה המצערת של רפואה מתגוננת. רפואה שנכווית מפסקי דין רבים בהם מחייבים בתי המשפט את הרופאים המטפלים באיחור באבחון המחלה או בהחמצתה. בעוד יהיו שיטענו שפסקי דין רבים מטילים אשמת שווא ברופא שהחמיץ מחלה קשה ושופטים אותו בטכניקה של "חכמה שלאחר מעשה". חששות אלה קיימים בכל תחומי הרפואה ובפרט בתחום הסרטן, בו לצד השמחה שבבשורה שמקבל החולה שלפיה אינו נושא את המחלה הקשה, הרי לעתים המחיר ששילם אותו חולה עד לקבלת הבשורה הנו מחיר כבד ולעתים הנזק הנו בלתי הפיך.
המוסד המטפל חייב לסייע לחולה לממש את זכותו לקבל חוות דעת נוספת (אילוסטרציה) צילום: תומי הרפז
אבחנה שגויה עלולה להסב לחולה נזק גופני קשה, נכות, התמודדות עם החלטה לכרות איברי גוף שנחשדו להיות נגועים אך התבררו בדיעבד כאיברים נטולי מחלה קשה או עם ניתוחים רדיקליים של כריתה נרחבת במקום בו די היה בכריתה מקומית של גוש שפיר, להתמודדות עם גילוי מאוחר של מחלות לב או סוכרת ולעיתים אף להסתיים במוות. יתרה מכך, רפואה מתגוננת היא גם בעלת השלכת רוחב על אמון הציבור במערכת הרפואית, שעלולה להוביל להוצאות מיותרות היוצרות נטל כלכלי ללא צורך על מערכת הבריאות בשל טיפולים ובדיקות מיותרות.
בשאיפה למזער טעויות רפואיות, קיימת הזכות לקבל דעה נוספת הנקראת גם "חוות דעת שנייה", לפני קבלת ההחלטה על טיפול שטומן בחובו סיכונים מיוחדים. עם זאת,
רבים אינם מפעילים זכות זו, בדגש על אותם עניינים בהם אנו סבורים שיש "אמיתות רפואיות" – קביעות שאין שום מקום להתווכח איתן ושיש עליהן "קונצנזוס רפואי", כמו למשל תוצאות של בדיקה פתולוגית, תוצאות של בדיקות מעבדה, ואבחנה חמורה של מחלה קשה.
ועדיין, קבלת דעה רפואית נוספת, חיצונית למוסד הרפואי המטפל, יכולה במקרים רבים להציל חיים או לכל הפחות להציל את החולה מסבל ונזקים שיתבררו להיות מיותרים.
חוק זכויות החולה קובע כי מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו. הגורם המטפל והמוסד הרפואי נדרשים לסייע למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו.
דעה רפואית נוספת היא היא כלי למניעת "אבחון יתר". כדאי לפקוח עיניים, לא לוותר על הזכות החוקית ולממשה על מנת להטיל ספק גם במה שנראה לנו במבט ראשון כ"אמת רפואית" שאין עליה ויכוח.
דפנה פישר היא עורכת דין, שותפה בכירה וראש מחלקת נזיקין במשרד גדעון פישר. צדיקריו-אלי, היא עורכת דין מומחית ברשלנות רפואית וחברה במועצת האגודה לזכויות החולה
