הפיטורים באינטל: משבר או הזדמנות?
הצהרתה של אינטל על פיטורים של 11% מעובדי החברה הביאה פרשנים רבים לקבוע כי המהלך מצביע על נפילתה, אך בחינת ההיסטוריה שלה יכולה להצביע דווקא על הפעם הראשונה שבה ענקית הטכנולוגיה יוצאת מאזור הנוחות שלה
מאז הצהרתה של אינטל על כוונתה לפטר כ-11% מעובדי החברה, פורסמו כתבות רבות בנושא, רובן ככולן נעות על הקשת שבין שמחה לאיד ל"ניתוח המשבר והשלכותיו". היו שאף הגדילו לעשות וסימנו את גל הפיטורים הנוכחי כשלב הראשון בשקיעתה של אינטל. לעניות דעתי, לא בלבד שלא מדובר בסימן מקדים לנפילתו של ענקית הטכנולוגיה, אלא שאפילו לא מדובר במשבר, כי אם במהלך אסטרטגי הממשיך קו התבגרות והתפכחות של אינטל בתור חברה.
- חשיפה: כך תתנהל תוכנית הפיטורים הענקית באינטל
- האיש עם היד על המספריים: הכירו את מי שיכריע את גורל עובדי אינטל
- על הכוונת של אינטל: המרכזים בחיפה ובירושלים
ראשית יש להבין את גודל השינוי עמו נאלצה החברה להתמודד בעקבות מהפכת המובייל. במשך 40 השנים הראשונות לקיומה, אינטל נדרשה למעט מאוד פשרות. גם כשהתחרות מול AMD הפכה משמעותית, החל מאמצע שנות השמונים, יתרונה הטכנולוגי של אינטל כמעט ולא הוטל בספק, היא מעולם לא נדרשה לצאת מאזור הנוחות שלה – השוק היה סגור ושיתוף הפעולה עם מיקרוסופט הבטיח שהזמן משחק לטובתה.
החוקים השתנו, כאמור, בעשור האחרון. קצב שדרוג המחשבים האישיים ירד דרמטית ויותר פעולות עיבוד עברו מהמחשבים האישיים לסביבת הענן, דבר שגרר ירידה חדה בביקוש למעבדי PC (ירידה של 10% רק ברבעון האחרון). חוק מור, לפיו עלות ייצור שבבים תכפיל עצמה כל ארבע שנים, היווה גם הוא מוטיבציה לשינוי עבור יצרן השבבים בעל עלויות הייצור הגבוהות בעולם.

לסיכום, ניתן לטעון כי כישלונה של אינטל להצטרף למהפכת המובייל בזמן גרמה בעקיפין לגל הפיטורים הקרוב. היה זה אותו פספוס והמשאבים שבוזבזו בעקבותיו אשר זירזו את ההבנה לפיה נדרש שינוי אסטרטגי, אותו שינוי אשר גורר כעת גל פיטורים מצער. עם זאת, לא בטוח שמדובר במהלך שלילי שנכפה על החברה. בהחלט יתכן שהמחויבות לאסטרטגיה החדשה של החברה היא למעשה מהלך אמיץ של ענק המותח איבריו ויוצא מאזור הנוחות שלו.