שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפט

הפירצה שמפתה את המאכער עדיין פתוחה

דני דנקנר ומאיר רבין שהורשעו בתיווך לשוחד בפרשת הולילנד ביקשו דיון נוסף מביהמ"ש העליון כדי שיכריע מה מותר למאכער לעשות. אולם הנשיאה נאור סירבה, גלגלה את הסוגיה לכנסת, והותירה את הנושא ללא גבולות ברורים

משה גורלי 08:3921.02.16

נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור קיבלה לפני עשרה ימים הזדמנות לשרטט את קווי הגבול בהעסקת מאכערים: מהו תיווך לגיטימי ומהו תיווך בשוחד. זאת לאחר ששניים ממורשעי פרשת הולילנד, דני דנקנר ו מאיר רבין, ביקשו דיון נוסף בהרשעתם. לפי פסק הדין, דנקנר שהיה יו"ר תעשיות מלח, מסר למאכער רבין כ־1.3 מיליון שקל כדי שיפעיל את השפעתו על דודו, מנהל מינהל מקרקעי ישראל יעקב אפרתי, שיקדם עסקת ענק בין תעשיות מלח למינהל בקרקעות באילת ובעתלית.

 

 

 

אלא שנאור החליטה שהדיון בסוגיה היה מספק וסירבה לבקשה. כך החזירה את הכדור לפרקליטות, לבתי המשפט ובעיקר לכנסת - שתקבע את הנורמות בעניין. אנשי עסקים מרבים להשתמש במאכערים, שאמורים לסייע בקידום ענייניהם בנבכי הבירוקרטיה הישראלית. מה מותר למאכער לעשות? בעיקר להשתמש במומחיותו ובקשריו כדי לגרום לפקיד לעשות את מה שהוא ממילא אמור לעשות מתוקף תפקידו. ככלל אצבע, ניתן לומר שאם המאכער גורם לפקיד לסטות מהמחויבות הציבורית שלו, הדבר לא חוקי. למשל, אם הוא מקבל החלטה עניינית לטובת שולחו של המאכער, אבל תוך קיצור תורים והקלה בתנאים. ובוודאי שפעולתו בלתי חוקית אם המאכער גורם לפקיד לקבל החלטה שמשרתת את השולח אבל מנוגדת לאינטרס הציבורי.

 

הכנסת לא טרחה להסדיר את גבולות הגזרה של פעילות המאכערים. היא התקרבה לכך ב־2008, כשהח"כים שלי יחימוביץ' וגדעון סער יזמו את חוק הלוביסטים. חברות השדלנות הרשמיות מתפקדות באופן מעשי בתור מאכעריות, משום שהן אמורות לסייע לחברות ולארגונים לקדם את ענייניהם מול חברי הכנסת וזרועות השלטון.

דני דנקנר דני דנקנר צילום: עידו ארז, ynet

 

החוק של יחימוביץ’ וסער מוגבל יחסית. הוא הסדיר לראשונה את הרישום של פעולות השדלנים בבניין הכנסת, אך הוא לא חל על פעילותם של הלוביסטים מחוץ למשכן - למשל במשרדי הממשלה, ברשויות ובמינהלים השונים - וגם לא על מי שפועל באופן פרטי ואינו רשום במרשם הלוביסטים. בעקבות פסק הדין בפרשת הולילנד, הציעה יחימוביץ’ ב־2014 להרחיב את חוק הלוביסטים לכלל רשויות המדינה, אולם הצעה זאת רחוקה מאישור הכנסת.

 

איפה טעינו?

 

באמצעות עורכי דינו טל שפירא ואריאל כפרי, ביקש דנקנר דיון נוסף על הרשעתו. דיון נוסף לאחר פסק דין של בית המשפט העליון הוא מהלך נדיר, ועל העותר להוכיח כי פסק הדין סותר הלכה קודמת או שמפאת החשיבות והקושי של הפסיקה, יש צורך בעוד דיון. דנקנר טען כי "אין בפסק דינו של בית המשפט כדי להדריך את הציבור בדבר האסור והמותר בהעסקתם של מאכערים. לאיזו תכלית מותר לשכור את שירותיו של 'מאכער' או 'שדלן' מבלי שהדבר ייחשב לעבירה".

 

דנקנר ורבין הורשעו בתיווך לשוחד, עבירה שכוללת שתי חלופות. הראשונה היא "שוחד כסף", שבה המשחד נותן כסף למתווך כדי שזה ייתן שוחד בעצמו.

 

השנייה - וזה הסיפור שלנו - "שוחד הנעה", כאשר המשחד משלם למתווך לא כדי שיעבירו לעובד הציבור אלא כדי שיניע אותו לפעול ב"משוא פנים או תוך אפליה".

 

בבית המשפט המחוזי הרשיע השופט דוד רוזן את דנקנר ורבין בתיווך לשוחד, אבל לא הבהיר אם מדובר בשוחד כסף או בשוחד הנעה. בערעור, הסכימו כל חמשת שופטי בית המשפט העליון שלא הוכחה עבירה של שוחד כסף. ברוב של ארבעה נגד אחד, הם קבעו שיש להרשיע את דנקנר ורבין בעבירת שוחד הנעה, בהסתמך על הקביעה שהכספים שולמו לרבין כדי שיניע את קרוב משפחתו אפרתי, לפעול במשוא פנים או באפליה לטובת דנקנר.

 

שוחד הנעה מוריד מעין מסך בין המשחד דנקנר לעובד הציבור. דנקנר שילם שכר למאכער רבין עבור שירותיו בקידום ענייניו, ורבין פעל כחוכמתו מול עובד הציבור. הבעיה במקרה הזה היתה שהמאכער היה קרוב משפחתו של עובד הציבור, כאשר השופטים לא השתכנעו שלרבין היו כישורים מיוחדים אחרים שמצדיקים את שכירתו. במילים אחרות, הם הגיעו למסקנה שרבין נשכר באופן ספציפי בגלל יכולתו להשפיע על אפרתי: שוחד.

 

השופטים חלוקים

 

שופט המיעוט ניל הנדל זיכה את דנקנר ורבין כשקיבל כמעט במלואה את התזה שהציג בערעור סנגורו של דנקנר, עו"ד יעקב וינרוט. “לא כל מי ששוכר את שירותיהם של מאכערים עובר על החוק”, קבע הנדל. "מציאות החיים מלמדת כי קיים צורך בשירותיהם, ויש להישמר מפני הרחבה שיפוטית של האיסור הפלילי לעבר מעשים שאינם נתפסים בציבור הרחב כפליליים”. הנדל קבע שלא ניתן לשלול את התזה שרבין נשכר במטרה לספק שירותים לגיטימיים כגון איתור דמויות מפתח במינהל, מיפוי שיקוליהם והפקת חומר רלבנטי. "הקשר המשפחתי בין רבין לאפרתי... אינו מלמד על ביצוע עבירת שוחד הנעה, אלא אם ישנה תשתית נסיבתית חיצונית איתנה המובילה למסקנה יחידה", פסק הנדל.

 

לעומתו, השופט עוזי פוגלמן היה נחרץ בעמדתו המרשיעה: "עסקינן בעבירות של שחיתות חמורה הקשורה בניצול קשרי משפחה במטרה להטות לבו של בכיר במינהל הציבורי, ולא במקרה 'גבול' שמאיר באור חדש פעולות שהאזרח מבצע באופן שגרתי". פוגלמן לא שלל את התזה שלפיה רבין סיפק גם שירותים לגיטימיים, אבל קבע ש"לא לשם כך נשכרו שירותיו".

השופט יצחק עמית הצטרף להרשעה אך בחר בדרך ביניים. הוא קבע שהעסקה של קרוב משפחתו של עובד הציבור אינה מגבשת אוטומטית את העבירה של שוחד הנעה ולכל היותר מעבירה למשחדים את נטל השכנוע שהיה היגיון בשכירת המאכער - אך הוא לא השתכנע בנימוקיהם של דנקנר ווינרוט. עמית סבר שיש להקל בעונשו של דנקנר, בין היתר בגלל ש"אין לחרוש על גבו, כמעט לראשונה, הרשעה תקדימית בעבירה של מתן שוחד הנעה בדרך של הטלת עונש המאסר המקסימלי". לכן העמיד עמית את עונשו על דנקנר על שנתיים מאסר במקום שלוש.

 

לא מספיק חריג

 

דנקנר ניסה למנף את חילוקי הדעות בין השופטים וטען שמדובר בפסיקה תקדימית כשלראשונה נידונו היקפו של האיסור הפלילי על מתן שוחד הנעה, והשאלה לאיזו תכלית מותר לשכור מאכער. הוא הוסיף שלנוכח אופייה העמום של עבירת שוחד ההנעה - לא היה מקום להרשיעו וממילא ההרשעה סותרת את העיקרון "אין עונשין אלא אם מזהירין".

 

הנשיאה נאור הכירה במשמעות התקדימית של הסוגיה. "בפסק הדין בית המשפט אמנם עסק בעבירת שוחד ההנעה (שהפסיקה לא הרבתה לעסוק בה), ואף עמד על הקושי לשרטט את 'גבולות הגזרה' בין העסקה לגיטימית של שדלנים לבין תיווך בשוחד", כותבת הנשיאה בהחלטה לדחות את הבקשה לדיון נוסף. היא הודתה כי "הן שופטי הרוב והן שופט המיעוט היו ערים לעמימותה של העבירה ולקושי לקבוע היכן עובר קו הגבול בין תיווך לגיטימי לתיווך בשוחד".

 

למרות זאת, היא סירבה להעניק דיון נוסף. מבחינת ניהול המשפט, רק פעם אחת בהיסטוריה של המשפט הישראלי ניתן דיון נוסף על פסק דין שנתן הרכב של חמישה שופטים. ומבחינה מהותית, הוסיפה ש"ענייננו אינו בא בגדרם של אותם מקרים 'חריגים שבחריגים', המקימים עילה לדיון נוסף".

 

ייתכן שנאור החמיצה הזדמנות לעשות סדר בסוגיה הרגישה של העסקת מאכערים. לאחר שהשופטים הציגו מגוון דעות, בית המשפט העליון החליט שלא למהר לקבוע את גבולות המותר והאסור. הנשיאה העדיפה לוותר על ההזדמנות ולטעון שאין הצדקה לפריצה של הסדר המשפטי. כך, היא העדיפה להשאיר לכנסת לקבוע את הנורמות למינהל תקין בישראל - מהלך שגם הנבחרים מתחמקים ממנו. אז מה יעשו שוכרי מאכערים והמאכערים עצמם? ייקחו את הסיכון, ויקוו שהפרקליטות ובתי המשפט לא ימצאו אותם אשמים ומורשעים בשוחד.

 

מאכערים בכירים חסינים יותר

 

פרשת הולילנד חשפה עוד היבט בעייתי של תופעת המאכערים. השופט דודו רוזן, שגינה את השימוש במאכערים במילים חריפות וקרא להסדיר את התופעה בחוק, נחשף לשורה מכובדת של מאכערים בשכר, כמו ראש מינהל מקרקעי ישראל לשעבר אבי דרכסלר, שעבד בשליחות דנקנר מול המינהל; ח"כ לשעבר מיכה גולדמן, שסידר פגישה בין דנקנר ליו"ר קק"ל לשעבר יחיאל לקט; ועידו דיסנצ'יק, שארגן פגישה בין שמואל דכנר לאהוד אולמרט.

מימין: דני נוימן ואבי דרכסלר. לא הועמדו לדין מימין: דני נוימן ואבי דרכסלר. לא הועמדו לדין צילומים: חיים צח, שאול גולן

 

לא לגמרי היה ברור מדוע הם לא הועמדו לדין - ואילו רבין כן. נכון, לרבין היה "דבר מה נוסף" שתרם להעמדתו לדין כמאכער היחיד בפרשה: הוא היה קרוב משפחתו של ראש המינהל יעקב אפרתי, ובנוסף נראה פחות מומחה בתחום, לעומת הלשעברים המכובדים וידועי השם. ולא עזר להט השכנוע של עו"ד יעקב וינרוט בערעור בעליון, שהסביר לשופטים שרבין מבין בנבכי מינהל מקרקעי ישראל יותר מגדולי עורכי הדין. השופט רוזן תהה באוזני דנקנר: "יש לך עורכי דין מכובדים כרם כספי ויורם ראב"ד, למה אתה צריך את רבין?".

 

רוב עורכי הדין נזהרים לא ללכלך את הידיים. הם משאירים את זה לרבינים. אבל יש כאלה שהולכים על הגבול. ארקדי גאידמק שכר את שר המשפטים לשעבר דן מרידור לצורך שימוע מול הפרקליטות. מרידור אינו ידוע כליטיגטור בולט בתחום הצווארון הלבן, ויש להניח שנשכר בשל שמו, מעמדו וקשריו - בקיצור, כמאכער.

 

בפרשת מרכז ההשקעות הורשע אהוד אולמרט, שלא נמנע מלטפל בלקוחות של מקורבו ושותפו לשעבר עו"ד אורי מסר. אמנם אפשר לתרץ את שכירתו של מסר בהיותו מומחה, אבל גם כמי שפותח דלתות ושערים. היגיון זהה הסביר דני נוימן לתחקירני ערוץ 2, כשחשף את הגישה הישירה שלו למנכ"ל משרד התחבורה עוזי יצחקי. "איתרע מזלי ואני במפלגה הנכונה", אמר נוימן. "אני אריץ לך את זה הלאה עד שתקבל אישור. אני מעביר גם דברים לא הגיוניים".

 

כך תעסיק מאכער בלי להיתפס

כללי המותר והאסור ברוח פסיקות בית המשפט בנושא

 

1.השתדל להעסיק מאכערים מכובדים, רצוי לשעברים בולטים כמו ראש מינהל מקרקעי ישראל לשעבר או ח"כ לשעבר.

2. הימנע מלשכור קרוב משפחה של עובד הציבור שאליו אתה מכוון. זה שקוף מדי. בגלל זה דנקנר ורבין בכלא.

3. עדיף לקחת עורכי דין. יש להם חיסיון, דימוי שמשדר לגיטימיות והם מומחים לכל דבר.

4. עדיף עורכי דין שהיו שותפים של רה”מ המכהן.

5. אם לא עורך דין - השתדל לקחת דמות תקשורתית מוכרת. דני נוימן למשל.

6. או מקורב למפלגת השלטון. דני נוימן למשל.

7. השתדל שלא יהיה פער גדול בין תרומת המאכער לעלותו. 200 אלף שקל להסדרת פגישה לא נראים טוב.

8. כשאתה מעסיק רגולטור לשעבר, קח בחשבון שבמקום עבודתו הקודם יש כאלה שלא סובלים אותו.

9. השתדל לקחת מישהו שמומחיותו קרובה לנושא.

10. נסה לא להסתכסך עם המאכער, כדי שלא יהפוך לעד מדינה נגדך. שמואל דכנר למשל.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x