טלאי על טלאי זה לא מספיק

2 טריליון שקל

הסכום הצפוי להצטבר בחסכונות הפנסיה של הציבור עד סוף העשור

זה אולי נשמע רחוק, אבל זה בסך הכל בעוד חמש שנים. החסכונות הפנסיוניים שלנו צומחים, ומאז שנחקק חוק פנסיית חובה בסוף העשור הקודם התגבר קצב צמיחתם. 2 טריליון שקל הם סכום עצום - כמעט פי שניים מכל מה שהמשק הישראלי מייצר בשנה; סכום שהוא פי חמישה מתקציב המדינה כולו, ופי 33 מתקציב הביטחון השנתי. המון המון כסף.

אולם, כשבאים לתרגם אותו למונחים של קצבה חודשית, ולחלק אותו בין כל האנשים שהוא שייך להם, זה יוצא מעט מאוד. למעשה, בהר הכסף של הפנסיה מצטבר הרבה מאוד כסף, אך הוא לא יספיק בשביל לאפשר לחוסך הישראלי לשמור על רמת החיים שלו לאחר הפרישה, שצפוי להידרש לירידה משמעותית ברמת החיים בגיל הזהב.

מה עושים? בתור התחלה, כדי לנסות להגדיל את סכום הכסף הזה, המדינה מחייבת את מנהלי החסכונות הפנסיוניים להשקיע את כספי הפנסיה של החוסכים בהשקעות מניבות תשואה, בשוק ההון בעיקר.

70%

מכספי הפנסיה מושקעים בבורסה בישראל או ברחבי העולם

בנדל״ן, בקרנות גידור מסתוריות בארצות הברית, במכשירי השקעה מסוכנים, וכמעט בכל מה שזז. למה? כי הדרך היחידה שתיתן לציבור הישראלי סיכוי למספיק פנסיה היא השקעתו של הכסף הזה איפשהו, כדי שיגדל באמצעות הרווחים שישיג.

בגלל אורכו של החיסכון הפנסיוני, השקל הראשון שהחוסך הפקיד בכניסתו לעבודה הראשונה שלו, ייהפך לכמעט 5 שקלים, בהנחה שמנהלי החיסכון ישיגו לו תשואה שנתית של 4%, בכל שנה במשך 40 שנות חיסכון. על כן, לתשואה המושגת בשוק ההון השפעה מהותית על גובה הפנסיה.

החיסרון בדרך הזאת הוא שהיא מסוכנת לחוסכים. כיום החוסך לפנסיה חשוף להרבה מאוד סיכונים: שהריבית תהיה נמוכה והכסף שלו לא יצמח, שתוחלת החיים תתארך, שתהיה מפולת בבורסה, ועוד. כל הסיכונים האלו מובילים את החוסך לאי־ודאות גדולה באשר למצבו בעת פרישה.

אבל זה לא כל הסיפור. דרך נוספת המאפשרת להגדיל את הפנסיה של החוסכים היא קבלת תמיכה של המדינה. המדינה לא יכולה להבטיח פנסיה בלי שהחוסך הפקיד במשך השנים כספים לחיסכון הפנסיוני, אבל על בסיס ההפקדות האלו, המדינה יכולה להבטיח בכמה היא תגדיל את החיסכון.

כלומר, החוסכים יקבלו מהמדינה רווח שיהיה ידוע וקבוע מראש. זה קורה גם כיום: 30% מכספי החוסכים בקרנות הפנסיה החדשות מגיעים לידי המדינה, שעושה איתם את כל מה שמדינה עושה. למשל משלמת משכורות, סוללת כבישים, קונה טנקים וכו׳. המדינה בתמורה נותנת תשואה שנתית של 4.86% מובטחת לחוסכים עבור השימוש בכסף.

3.5 מיליארד שקל

עלות ההטבה שמעניקה המדינה באג"ח המיועדות

הנפקת האג"ח המיועדות טומנת בחובה סבסוד של המדינה, והטבה לחוסכים. כך עובד המנגנון הזה: המדינה מנפיקה איגרות חוב שמיועדות אך ורק לקרנות הפנסיה (לא לקופות הגמל, וגם לא לביטוחי המנהלים. רק לקרנות הפנסיה), והקרנות משקיעות 30% מהכסף שלכם באיגרות החוב האלה.

הריבית שמציעות איגרות החוב המיועדות גבוהה מהריבית שהמדינה משלמת על יתר איגרות החוב שהיא מנפיקה ישירות דרך הבורסה, בישראל ובעולם.

מכיוון שהריביות בעולם אפסיות ודירוג החוב של מדינת ישראל גבוה ויציב באופן יחסי, הממשלה בישראל יכולה ללוות בשוק ההון כסף באמצעות איגרות חוב רגילות בריבית נמוכה יותר, אבל לקרנות הפנסיה היא מחויבת לתת ריבית של 4.86%, וכך נוצר פער בין עלות החוב של הממשלה בגיוס מהשוק החופשי לבין העלות לממשלה של האיגרות החוב המיועדות לקרנות הפנסיה.

היקף ההטבה של המדינה לחוסכים לפנסיה מושפע מפערי הריביות, אבל גם מהיקף הנכסים שמנוהל בקרנות הפנסיה החדשות ושממנו נגזר היקף האג"ח המיועדות שהמדינה מנפיקה. היקף הנכסים בקרנות הפנסיה החדשות הולך וצומח עם השנים בקצב מהיר.  

70%

אג"ח מיועדות יגיעו בקרוב לתיקים של החוסכים בגיל פרישה

איך הגענו לזה בכלל? הרי עד כה הקצתה המדינה לכל החוסכים, בכל הגילים, 30% אג"ח מיועדות לתיק הפנסיה וכך זה התנהל במשך שנים.

אולם, בעקבות אתגרים שיש למערכת הפנסיונית בגלל סביבת הריבית הנמוכה, הוקם צוות בראשות מנכ״ל משרד האוצר שי באב״ד לבחון מחדש את אופן חלוקת האג"ח המיועדות.

למעשה, הצוות פעל בחודשים האחרונים כדי לגבש מודל חדש לפנסיה, אם כי המילה ״מודל״ קצת גדולה בהקשר הזה. הצוות של באב״ד, שכלל את נציגי כל האגפים במשרד האוצר ונציגים מבנק ישראל וממשרד ראש הממשלה, יצא מנקודת הנחה שהמדינה מעניקה כיום את רשת הביטחון לפנסיה באופן לא יעיל במיוחד. חוסר היעילות נובע מכך שאותה הגנה על 30% מהחסכונות באמצעות האג"ח המיועדות, ניתנת באופן שווה גם לחוסכים צעירים, גם לחוסכים מבוגרים וגם לפנסיונרים. כולם נמצאים באותה הסירה, אף שהמאפיינים של החוסכים עצמם שונים, ולכן גם הצרכים שלהם שונים.

כעת הצוות של באב״ד ממליץ לחלק מחדש את ההגנה הזאת על כספי הפנסיה, ומציע להעניק הגנה גבוהה לפנסיונרים על חשבון הגנה נמוכה לחוסכים הצעירים, שלתיקים שלהם תקצה המדינה עד 15% אג"ח מיועדות.

מדוע לחוסכים הצעירים מספיקים רק 15% אג"ח מיועדות? אם החוסך צעיר, יש לו די זמן לקחת סיכון ולהשקיע כמעט את כל הכסף בשוק ההון בניסיון להגדיל אותו מאוד. ואם תהיה מפולת או שתיים, יש לו מספיק זמן לקוות לתיקון. מנגד, למבוגרים אין זמן לחכות להתאוששויות בשוק ההון, ולכן הם יקבלו הגנה רחבה מאוד על כספם, שלא ייחשף לשוק התנודתי.

התהליך הזה יקרה בהדרגה, משום שכיום, באופן יחסי, עדיין יש מעט פנסיונרים בקרנות הפנסיה החדשות – כ־28 אלף בלבד. ככל שתזדקן האוכלוסייה הישראלית ויגדל שיעור הקשישים בה, יפחת שיעור ההגנה שהמדינה נותנת לחוסכים הצעירים. המטרה של האוצר היא לחלק מחדש את רשת הביטחון אבל גם לוודא שכל המהלך לא עולה למדינה יותר מאותם 3.5 מיליארד שקל שהוזכרו בסעיף הקודם.

480 מיליון שקל

קיצץ כחלון מהתמיכה בקרנות הפנסיה החדשות, כחלק מדיל

אמנם זה נשמע מוזר, כי כרגע סיפרנו איך משרדו עשה שינוי שנועד להבטיח את החוסכים המבוגרים ולהגדיל את רשת ההגנה עליהם, אבל זה בדיוק מה שקרה בחוק ההסדרים האחרון.

אגף שוק ההון - הרגולטור שאחראי על החסכונות לפנסיה - התנגד, אבל אגף תקציבים הביא לכנסת הצעת חוק לקיצוץ הטבות המס שהמדינה מעניקה לחוסכים לפנסיה, והח״כים אישרו.

יתרה מזאת, הח״כים אפילו הגדילו את הקיצוץ שהאוצר הציע מלכתחילה, כי הם רצו עוד כמה מאות מיליונים למטרות אחרות, והאוצר התנה זה בזה, והיד על הפנסיה קיצצה בקלות.

איור: דניאל גולדפרב

מצד אחד כחלון עושה מהלך שאמור לסייע לחוסכים בקרנות הפנסיה, אבל מצד אחר הוא מקצץ בהטבות המס לחיסכון. למה? התירוץ הפעם היה: קיצצנו לשכירים העשירים. כאילו שאנשים שמשתכרים 25 אלף בחודש הם עשירים מופלגים.

במציאות, האוצר היה יכול להפנות את הכסף הזה לתמיכה בחוסכים אחרים, לחלק מחדש גם את הטבות המס כמו שהוא מחלק את האג"ח המיועדות. אבל בתכל׳ס, כל מה שהיה חשוב לאגף התקציבים הוא לסתום איזה חור תקציבי, ואפילו לא גדול במיוחד. העיקר לקצץ.

הדבר המצער הוא שסביר להניח שזו לא הפעם האחרונה שבה יד אחת תקצץ בעוד השנייה תטפל בבעיות. איך זה הצליח? זה בדיוק מה שקורה כשאין מדיניות־על כוללת וסדורה בנוגע לפנסיה שלנו, אלא עבודה בשיטת הטלאי על טלאי.

10 שנים

חלפו מאז רפורמת בכר, שבה חלו שינויים בעולם הפנסיוני

והמצב, בלאגן. מצד אחד כחלון מקצץ, ומנגד הוא עושה צעד תשתיתי נכון, מחלק מחדש את האג"ח המיועדות ומגן על המבוגרים. המהלך של כחלון והאוצר בעניין רשת ההגנה לפנסיה אינו מספיק.

מדוע? רפורמת בכר והרפורמות הנלוות לה שינו את העולם הפנסיוני לבלי הכר. גם מגמות עולמיות כמו המשך התארכות תוחלת החיים, סביבת הריבית ושינויים שחלים בשוק העבודה מעצימות את האתגרים שניצבים מול מערכת הפנסיה ודורשים חשיבה מקיפה.

זה הזמן לעצור, להביט אחורה ולהסיק מסקנות, ובעיקר להביט קדימה ולהתאים את מערכת הפנסיה למציאות. לא להנדס קיצוץ בהטבות המס לפנסיה באיזה דיל פוליטי מצד אחד, ולהביא רפורמה תשתיתית מצד אחר. הגיע הזמן שכחלון ישים את נושא הפנסיה על השולחן במלוא הכובד שלו, ויתחיל לטפל באופן אחראי בבעיות שמאיימות על הפנסיה שלנו.

הדרך לעשות זאת כמו שצריך היא לא על ידי ועדה פנימית של משרד האוצר, אלא על ידי ועדה ציבורית שתזכה ללגיטימציה רחבה. ועדה כזו תלמד לעומק את כל הבעיות שמאיימות על הפנסיה שלנו, תציע פתרונות מתאימים, ותקדם את מערכת הפנסיה למקום טוב יותר.

היא אמורה להציע פתרונות לעלייה המתמדת בתוחלת החיים; רפורמה באופן חלוקת הטבות המס לפנסיה, שנעשית כיום באופן לא יעיל ולא הוגן; פתרונות לשינויים המתמידים בשוק העבודה, המאיימים על היכולת שלנו להשיג פנסיה ראויה; פתרונות לעצמאים, לאנשים שרוצים ויכולים לחסוך יותר; מענה לאנשים שצריכים למשוך את כספי הפיצויים שלהם מצד אחד אבל לא רוצים להרוס את כל הפנסיה שלהם מצד אחר; והיא תגדיר את אחריות המדינה לעתיד שלנו, ולאילו יעדים אנחנו רוצים להגיע.

אחרת, ההחלטות שמתקבלות יהיו תמיד דרך פרספקטיבה צרה, ויובלו על ידי פקידים שמחפשים איך לסתום את החור שדולף באותו הרגע במערכת הפנסיונית. אסור שזה יקרה, כיוון שהפתרון שלהם במרבית הפעמים יהיה להמשיך ולקצץ, או לקחת מהעובדים החזקים או הצעירים, אלה שיהיו בבעיות רק עוד עשרות שנים.

5,800 שקל

הפנסיה הממוצעת בישראל

ומכאן זה רק ילך ויידרדר. המספר הזה, לא נעים להגיד, הוא גבוה. הוא כולל את כל אנשי הפנסיה התקציבית וקרנות הפנסיה הוותיקות שמקבלים פנסיה במימון או בסבסוד המדינה. כשהדור שלהם ייגמר, המספר הזה צפוי לרדת, השאלה היא רק עד איפה.

כחלון צריך לזכור את הנתון הזה כשהוא מקבל החלטות על הפנסיה, ובכל יום שבו הוא לא מקדם פתרון כולל לבעיית הפנסיה. יש לצדו אנשים שנכונים לקחת על עצמם את המשימה הזאת. בתכל׳ס, הם כבר התחילו לעשות את זה.

עכשיו רק צריך לשנות את שיטת החשיבה, להבין שצריך לנטוש את גישת הטלאי על טלאי, ולהתחיל לתכנן מחדש את המערכת. כיום מערכת הפנסיה שלנו מתוכננת כך שהיא לא תקרוס. הגיע הזמן לחשוב כיצד לתכנן אותה מחדש באופן שלא יגרום לנו לקרוס.