שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

מי ידאג לפרטיות האבודה של בר רפאלי

גם כשדלפו הפרטים המביכים על חקירתה של הדוגמנית ברשתות החברתיות ובתקשורת, לא דרשה בר לעצור את הפרסום. איך בכל זאת ניתן למנוע את הנוהג הפסול של הדלפה מחדרי החקירות?

דן חי 08:0925.12.15

קשה לשכוח את אותו מרדף מטורף של כלי התקשורת אחרי בר רפאלי ולאונרדו דיקפריו, כאשר בא לבקר אותה בארץ, בימים שהשניים היו זוג. בר רפאלי לא נקטה אז באף פעולה משפטית כדי למנוע או לעצור את הסאגה התקשורתית הזו.

 

לכן לא היה קשה להתפלא שגם בימים האחרונים, כאשר שמה דלף לרשתות החברתיות השונות, עוד לפני הפרסום על חקירתה ברשויות המס, לא שמענו על פעולה שבה נקטה. יוזמה כזו לא באה מצידה גם כאשר דלפו הסיפורים על הדמעות שירדו שם בחדר החקירות או איך ביקשה מהחוקרים "תשאלו את אמא שלי", כמו אותה ילדה בגן.
דרכי פעולה אפשריות עמדו לרשות דוגמנית העל. אז עם דיקפריו היא יכולה הייתה לבקש להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת או למניעת הטרדה בכלל. ככל הנראה הרצון לשמור על קשרים בריאים עם התקשורת, למרות הכול, עצר אותה. גם במקרה האחרון, כאשר פרטיותה הפכה למרמס, תוך דיווח על דרכי התנהגותה בחדרי חדרים, היא לא עשתה דבר. גם לא מול רשויות המס, בדרישה לחקור אחר אותו מקור טורדני שהדליף את הידיעה.

 

בר רפאלי. לא ניסתה למנוע את הפרסום בר רפאלי. לא ניסתה למנוע את הפרסום צילום: אם סי טי

 

קשה לבקר נחקר שלא יצא כנגד חוקריו. זה לא משרת טוב את תיק החקירה עצמו. אבל העובדה שבר רפאלי לא עשתה דבר, עדיין לא אומר שיש לעבור לסדר היום על הנוהג הפסול הזה של הדלפה מחדרי החקירות, נוהג שחוזר על עצמו בכל פעם שידוען כזה או אחר נחקר. אין ספק שיש למצוא דרכי פעולה שימנעו את התופעה.

 

הדלפת פרטים מתוך חדרי חקירה מהווה עבירה פלילית. הדלפה כזו גורמת לפגיעה חמורה בפרטיותם של הנחקרים, בזכותם להליך משפטי ראוי ובזכותם כי הפרטים ישמרו חסויים. פגיעה זו בהם מתעצמת בעולם של רשת האינטרנט ומנועי החיפוש, כאשר עקב מעמדם הציבורי של רבים מהחשודים, לא יהיה קל להסיר את הפרסומים אף אם יוסרו החשדות. הזכות להישכח, היינו כי כל המידע יוסר מהרשת, עדיין לא התבססה בישראל. אין גם ספק שההדלפות כאלה משבשות את הליך החקירה ומקשות על החשודים להוכיח חפותם.

 

האינטרס של גורמי חקירה להדליף מידע לתקשורת ברור, ככל והמידע אכן הגיע מאותם גורמים. הקרדיט שמקבל אותו גורם מהגופים אליהם הדליף ישמש אותו לימים קרים. הנחקרים, במקרה הזה, הם אלו שמשלמים את המחיר. דרך ההתנהלות הזו אף מראה, כי בעיני רבים הפרטיות הפכה בשנים האחרונות להפקר. העובדה שאף אחד לא פעל כנגד התופעה הזו גם בעבר, מראה על האדישות ביחס למקרים בהם נפגעת הזכות לפרטיות. דוגמאות, כידוע, לא חסרות.

 

מי שאמור לאכוף את החוק לא פעל עד היום בעניין. גם גורם ההרתעה נשחק. הפרה של הוראות כאלו אינה כרוכה בפיצוי כזה, שיגרום למי שמפרסם את המידע לחשוב פעמיים. החוק קובע היום פיצוי ללא הוכחת נזק של 50 אלף שקל על פגיעה בפרטיות ומכפלת הסכום אם הפגיעה נעשתה בזדון. קביעת פיצוי גבוה יותר בחוק עם רצפת מינימום מחייבת, כלומר, סכום שלא ניתן יהיה לפסוק פחות ממנו, יוכלו לשנות, אולי, את התמונה.

 

אין ספק - כדי שמקרים כאלה לא ישנו, יש לפתוח את ספר החוקים ולחדד מספר הוראות. כך יש לקבוע, בנוסף לפיצוי, גם עונש מרתיע למי שייתפס מדליף מידע מחדרי החקירות ולקבוע איסור פלילי ברור, עם עונש בצידו, גם נגד כלי התקשורת שישתפו פעולה עם מהלך כזה. פעולות כאלה, יש לקוות, יביאו סוף סוף למיגור התופעה.

 

הכותב עומד בראש משרד עורכי הדין דן חי ושות' , המתמחה בתקשורת, טכנולוגיה ופרטיות  
בטל שלח
    לכל התגובות
    x