הבנק לעולם לא מפסיד

1. 20% ריבית, 80% סימני שאלה

בימים אלו נדונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת הצעת החוק של שרת המשפטים איילת שקד לתיקון חוק הלוואות חוץ־בנקאיות, שילווה בהעלאת תקרת הריבית החוץ־בנקאית המותרת. הצעת החוק, שאמורה לעבור בקרוב לאישור בקריאה שנייה ושלישית, מעוררת תמיהה רבה מאוד. מדוע דווקא בתקופה שבה השיח עוסק בהורדת עלויות האשראי, ודווקא כשהר האשראי של הציבור שובר שיאים, משרד המשפטים מקדם הצעה שמזניקה את תקרת הריבית? ומדוע נקבע מנגנון שמביא אותה ליותר מ־20%?

התיקון לחוק הלוואות חוץ־בנקאיות מבקש לקבוע מחדש את תקרת הריבית הידועה גם כ־"ריבית שוק אפור". כיום החוק קובע שמלווים חוץ־בנקאיים יכולים לגבות ריבית מרבית שגבוהה פי 2.25 מהריבית הממוצעת שהבנקים גובים (על אשראי לא צמוד). המרווח אמור לשקף את הסיכון העודף שמסתכנים בו המלווים החוץ־בנקאיים כשהם מלווים ללקוחות מסוכנים יותר מאלו של הבנקים.

איפה מתחילה הבעיה? לאורך השנים ובמקביל לירידת ריבית בנק ישראל שעומדת על 0.1%, ירדה הריבית שגובים הבנקים על הלוואות לזמן קצוב (בעיקר על משכנתאות). בשנה האחרונה היא נעה בין 3.4% ל־3.6% בחישוב שנתי. בעקבותיה יורדת "ריבית השוק האפור", שכיום היא כ־7.7%.

בה בעת יש בשוק גופים שאינם כפופים למגבלת הריבית בחוק, ובראשם הבנקים כמובן וחברות כרטיסי האשראי, שלוקחות ריבית גבוהה מהתקרה. למעשה המצב בפועל הוא שהבנקים עצמם לא נותנים הלוואות ברמת סיכון גבוהה מאוד, ולכן מסוגלים לשמור על ריבית בגובה סביר שאין צורך להגביל בחוק, אך הם הפכו את חברות כרטיסי האשראי לזרוע הטיפול בלקוחות מסוכנים, ונהנים מכך שהן אינן מוגבלות בגובה הריבית.

הגופים החוץ־בנקאיים טוענים שמכיוון שחברות כרטיסי האשראי אינן כפופות למגבלה, מדובר בתחרות לא הוגנת שגורמת לעיוות בשוק. הפתרון שנבחר, לשנות את מנגנון "ריבית השוק האפור" כך שהתקרה תעלה ותעמוד על כ־20%. אך עם זה, כל המלווים יהיו כפופים למגבלה ‑ גם חברות כרטיסי האשראי. כלומר, אם כבר עושקים את הציבור וגובים ממנו ריבית מופרעת, כולם יוכלו לעשות זאת ברישיון.

דקה לפני שאנחנו מברכים על השוויון שיהיה כאן בין כל המלווים, בואו נשאל — מדוע דווקא חברות כרטיסי האשראי נהנות היום מתנאים מועדפים? התשובה היא שהן נמלטו מהמגבלה של החוק בגלל הבעלים שלהן. בחוק נקבע שהוא לא יחול על בנקים ועל תאגידי עזר בנקאיים (חברות שנמצאות בבעלות הבנקים) — כלומר חברות כרטיסי האשראי. מכיוון שהחוק בא להסדיר רק את השוק החוץ־בנקאי והוא מניח שלבנקים ולגופים השייכים להם יש הסדרים מתאימים אחרים.

כדי שחברות כרטיסי האשראי יהיו כפופות למגבלה כמו שאר השוק, כל מה שצריך לקרות הוא להפריד אותן מהבנקים כך שהן לא יהיו תאגידי עזר, ואז הן ייכנסו תחת חוק האשראי החוץ־בנקאי במתכונתו הנוכחית. אחרי ההפרדה, גם הן תהיינה כפופות למגבלת ה־7.7% כמו יתר המלווים החוץ בנקאיים. כלומר, לו רק היה מישהו בישראל חושב על הפרדת חברות כרטיסי אשראי מהבנקים, העיוות התחרותי היה מסתדר ולא היה צורך בתיקון החוק. לו רק היתה מוקמת, נניח, ועדה שמקדמת מהלך כזה...רגע...

איילת שקד. קידום להצעת חוק תמוהה צילום: אביגיל עוזי

2. כמה שווה חברת כרטיסי אשראי

בישראל אכן פועלת ועדה כזאת. הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים הבנקאיים והפיננסיים בראשות עו"ד דרור שטרום צפויה לפרסם את מסקנות הביניים שלה ב־7 בדצמבר. ממש אוטוטו. המבקרים שלה טוענים שקודם כל היא ירתה את החץ ואחר כך סימנה את המטרה: קודם כל הוחלט שהיא תמליץ להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים בהתאם להבטחת הבחירות של שר האוצר משה כחלון, ועכשיו הוועדה כותבת איך תתבצע ההפרדה. אפילו המפקחת על הבנקים חדוה בר הודיעה שהיא אינה מתנגדת להפרדה כזאת.

כיצד אפוא דווקא בימים שבהם ההפרדה קורמת עור וגידים, וחברות כרטיסי האשראי יהפכו לחוץ־בנקאיות וכפופות למגבלת הריבית הקבועה בחוק (ו"הבעיה התחרותית" תפתר מאליה), מדברים על ריבית של 20%? את מי זה משרת? הנהנים הראשונים מכך יהיו, באופן לא מפתיע, הבנקים.

בקרוב יחפשו הבנקים רוכשים לחברות כרטיסי האשראי. בעת המכירה ייגזר שווי החברות מתחזית ההכנסות העתידית שלהן לבעלים החדשים. הצמיחה בתיקי האשראי של חברות כרטיסי האשראי פנומנלית. בסוף הרבעון השלישי היה סך ההלוואות שניתנו 12.8 מיליארד שקל, 7.5% יותר מתחילת השנה, וזהו מנוע רווח רציני. אבל אם תחת הבעלים החדשים יוגבלו חברות כרטיסי האשראי לריבית של 7.7%, בזמן שהיום אותן חברות גובות ריבית גבוהה מזו, יהיו הרוכשים הפוטנציאליים מוכנים לשלם פחות תמורת החברות, כיוון שפוטציאל ההכנסות מהתיק יירד.

3. האמת מסתתרת בקצוות

אפשר להקשות ולטעון שהריביות של חברות כרטיסי האשראי גבוהות, אבל לכאורה לא כמו זו שנקבעת בהצעת התיקון לחוק. הריבית הממוצעת של כאל ברבעון השלישי של השנה היתה 11%, של ישראכרט 8.2% ושל לאומי קארד 6.3%. אם רוצים לרכך את המכה בהפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, למה לא להגביל את הריבית ל־11%? למה להזניק בבת אחת ל־20%?

הסיבה היא שהריבית הממוצעת אינה מלמדת על המצב האמיתי בתיקי האשראי של חברות כרטיסי האשראי. היא מוטה למטה. חלק מתיק האשראי של חברות אלו הוא אשראי למימון רכישת רכב, שניתן בריביות נמוכות מאוד מכיוון שהרכב משועבד. בניכוי הלוואות הרכב, הריבית הממוצעת שהחברות גובות מהצרכנים הפרטיים שלוקחים אשראי גבוהה הרבה יותר, ולמעשה הרף העליון של הריבית של חברות כרטיסי האשראי אף מתקרב לתקרת הריבית הקבועה בהצעת החוק.

4. מה יקרה כשאשראי גבוה יציף את השוק

שינויים רבים מתרחשים במערכת הפיננסית, ולאחר פרסום המלצות הוועדה נכונו לנו שינויים נוספים. אולם, השינויים אינם נובעים רק מהרגולציה, האשראי לציבור נהיה יותר ויותר זמין מכיוון שהבנקים עצמם הפכו את ההלוואות למשקי הבית יעד אסטרטגי בצמיחה שלהם.

אז מה יש לנו כאן? מצד אחד הופכים את האשראי לזמין יותר ונוח, אך מצד שני נותנים לכל המלווים בשוק "נקודת התייחסות" של ריבית מקסימום בגובה 20% — זה מבטיח תחרות במספרים הגבוהים מאוד. כי באורח פלא, בהרבה מאוד שווקים, כשקובעים מחיר מרבי, השחקנים בשוק נגררים אליו לאט לאט.

זהו משחק מסוכן בעל השפעות לא פשוטות. לא בטוח שהמשק כיום, שבו האשראי נמצא ברמות שיא (בתשעת החודשים הראשונים של השנה גדל תיק האשראי של הציבור שלא למשכנתאות ב־9 מיליארד שקל), אכן זקוק לקפיצת מדרגה בתקרת ריבית האשראי המותרת. לאשראי זמין יש מחיר: 43,185 תיקי פשיטת רגל פעילים בישראל בשנת 2014, עלייה של 18% בהשוואה לשנה הקודמת, 45% בהשוואה לשנה שלפניה, ושל 88% בהשוואה לשנת 2011. עלייה של 220% במספר תיקי פשיטת הרגל בחמש שנים.

אם השרה שקד רוצה שהגופים החוץ־בנקאיים יתחרו טוב יותר בחברות כרטיסי האשראי, נראה שכל מה שצריך הוא להפריד אותן מהבנקים, במצב החוקי הקיים, וכשכל הגופים יהיו תחת מגבלת ה־7.7%, זה כבר יקרה מאליו.