משפט

ביהמ"ש: איחור במסירת מידע לבנק אינו סיבה סבירה לסגירת חשבון

הבנק הבינלאומי החליט לסגור חשבון של חברה פרטית משום שלא עדכנה אותו על שינויי בעלות. ביהמ"ש המחוזי ביטל את ההחלטה

עו"ד אריה חגאג 11:0626.10.15

חברה פרטית  פתחה ב-2012 חשבון בסניף קריית ביאליק של הבנק הבינלאומי וחתמה על הסכם, שבו התחייבה להודיע לו מיידית על כל שינוי בחברה.

 

כשלוש שנים לאחר מכן השתנתה הבעלות בחברה והמניות עברו לחברה אחרת. השינוי דווח כשבוע לאחר מכן לרשם החברות, אך לא לבנק.

 

הדבר נודע לו רק כחודש ושבוע לאחר מכן, בעקבות נסיון להפקיד לחשבון החברה כספים שנראו לבנק חשודים והוא החליט להפקידם בחשבון "מעבר". בתגובה נשלח לו מכתב מטעם החברה, שבמסגרתו עודכן על השינוי בבעלות. בשלב זה שלח הבנק לחברה הודעה על סגירת חשבון.

 

כאשר עורך הדין של החברה הגיע לסניף יחד עם הבעלים החדש כדי להסדיר את העניין, נציגי הבנק סירבו לפגישה. בעקבות זאת ובמטרה להחיות את החשבון, הגישה החברה את התביעה.

 

החברה טענה כי האיחור לא היה משמעותי עד כדי כך שהצדיק פעולה קיצונית של סגירת חשבון. לטענתה, הסיבה האמיתית להחלטה הייתה נסיון לחסל את עסקיו של הבעלים הקודם, שכיום נמצא עם הבנק בסכסוך משפטי.

 

בניין הבינלאומי בת"א בניין הבינלאומי בת"א צילום: אוראל כהן

 

הבנק טען לעומת זאת, כי החברה הפרה את התחייבותה לדווח מיידית על שינוי הבעלות. גם כשכבר הודיע לה, באיחור ניכר, היה זה בדרך אגב.

 

עוד לדברי הבנק, עלה החשד כי בחברה מתנהלת פעילות לא חוקית, בין היתר בשל הפקדות כספים בסכומים גבוהים. לנוכח מחויבותו למניעת הלבנת הון, טען הבנק, עליו להקפיד על קבלת מלוא המידע מהלקוחות. מאחר שנמנע ממנו מידע חיוני, הסירוב להמשיך את ניהול החשבון היה סביר.

 

היו צריכים לדבר

 

שופטת בית המשפט המחזוי בחיפה תמר נאות פרי החליטה לקבל את התביעה, אף שלא קיבלה את כל טענות החברה. כך, השופטת לא הסכימה שיש בהכרח קשר בין החלטת הבנק לסכסוך עם הבעלים הקודם, עניין שבכל מקרה נמצא על שולחנו של שופט אחר. כמו כן, ברור שדיווח כעבור יותר מחודש אינו "מיידי". בהקשר זה ציינה השופטת שהחברה לא סיפקה הסבר לאיחור, אפילו לא טענה כמו "שכחתי" או "טעיתי".

 

ואולם, האיחור אינו מעיד בהכרח על כוונה להסתיר מידע או על פעילות של הלבנת הון, ובכל מקרה הבנק גם לא טען דבר כזה בהודעת הסגירה ששלח לחברה.

 

השופטת אמנם לא סברה שהבנק נהג בחוסר תום לב, אך עם זאת, משמדובר בחברה שחשבונה נמצא לאורך שנים ביתרת זכות קבועה – לא היה מקום לסגור את החשבון רק בגלל האיחור. השופטת הצרה על כך שהצדדים לא קיימו הידברות שיכולה הייתה ללבן את המחלוקות והמליצה להם לעשות זאת כעת.

 

בסיכומו של דבר, נקבע כי הסירוב להמשיך לנהל את החשבון לא היה סביר והשופטת ביטלה את הודעת הסגירה. בשל האיחור בהודעה על השינויים בחברה, לא נפסקו לטובתה הוצאות.

 

הפסיקה הטילה על הבנקים חובת זהירות מוגברת בטרם סגירת חשבון עסקי של חברה, מאחר שלהחלטה כזו יש משמעות מרחיקת לכת: פגיעה קשה ביכולת החברה להמשיך ולפעול כעסק חי.

 

ביהמ"ש העליון קבע פעמים רבות שהבנק, כגוף בעל כוח עודף מול הלקוח, חייב להפעיל את כוחו בזהירות, בתום לב ובסבירות, אחרת יחויב ברשלנות. משמע, אין להיכנע ולקבל בבחינת "ראה וקדש" כל החלטה של הבנק, ושווה לפעמים להילחם ולקבל סעד מביהמ"ש.

 

לפסק הדין   

 

• שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

 

* עו"ד אריה חגאג עוסק בתחום הבנקאות

 

** הכותב לא ייצג בתיק

 

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

בטל שלח
    לכל התגובות
    x