$
משפט

ניתוח כלכליסט

לדור נגד היועמ"ש: סבור שמנדלבליט ראוי יותר מווינשטיין לתפקיד

המכתב שהעביר פרקליט המדינה לשעבר לוועדת גרוניס הוא יותר מהמלצה על אביחי מנדלבליט: "כלכליסט" מנתח כיצד משמש המכתב לניגוח היועמ"ש המכהן, שלדור מאשימו בניסיון "חיסול"

משה גורלי 08:3607.10.15

"דמות מופת", "יושר אישי", חוסן מוסרי" הם מקצת מהסופרלטיבים שהרעיף פרקליט המדינה לשעבר משה לדור על מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט, המועמד המועדף על ראש הממשלה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. תשבוחות אלו ונוספות מופיעות במכתב שהעביר לדור לוועדת גרוניס לבחירת היועץ. אבל יותר משתומך לדור במנדלבליט, הוא מנגח את וינשטיין שהחליט לטרפד את מועמדות מנדלבליט בשני מסמכים שחיבר: נימוקי החלטתו לסגירת התיק נגדו כפצ"ר בפרשת הרפז־גלנט ובמכתב הפנייה לנתניהו לשקול את המשך כהונתו כמזכיר ממשלה.

הטענה המרכזית של וינשטיין היא שמנדלבליט שיקר בשיחתו עם עוזרו עו"ד רז נזרי: בתחילה טען מנדלבליט שלא ידע, ולכן לא הסתיר את ידיעתו ש"מסמך גלנט" נמצא בידי הרמטכ"ל. רק לאחר שהוכח לו שבעת השיחה כבר עודכן בידי הרמטכ"ל, שינה חזית וטען לחיסיון עו"ד־לקוח ביחסי פצ"ר־רמטכ"ל. לדור, שספק אם נחשף לכל חומר הראיות, כופר בכלל באפשרות שמנדלבליט חטא: "מנדלבליט הוא ישר, הגון וערכי מדי מכדי להאמין שבעניין כלשהו יפעל בחוסר יושר או בעורמה", כתב, ובמקום המלצה חיבר חוות דעת על כשליו של וינשטיין. השורה התחתונה המשתמעת במכתבו היא לא רק שמנדלבליט ראוי, אלא שהוא ראוי לתפקיד אפילו יותר מווינשטיין.

 

אביחי מנדלבליט, המועמד ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, המועמד ליועץ המשפטי לממשלה צילום: גלעד לוריא גבעון

טענה 1: היטפלות לזוטות

 

נדרשת גישה חשדנית ויצירתית ביותר כדי לחלץ שאלות זניחות ומלאכותיות, לדעתי, שהתשובות עליהן תבססנה גם מסקנות קשות לחובתו של הפצ"ר"

לדור מחמיא לווינשטיין על המסקנה הנכונה שאליה הגיע, כשקבע שהפצ"ר מנדלבליט עשה את המעשה הנכון בהנחייתו לרמטכ"ל גבי אשכנזי למסור את מה שכונה אז מסמך גלנט למשטרה. המסמך פורסם בערוץ 2 ביום שישי; ביום ראשון פורסם שהמשטרה מחפשת אחריו; אשכנזי התקשר למנדלבליט ש"ביקש לישון על העניין לילה". ואכן, למחרת, אחרי השינה, הוא הורה לאשכנזי למסור את המסמך. לטענת לדור, ההתייעצות והתשובה היו לגיטימיות ולא נגרם שום נזק לחקירה.

 

וינשטיין ביקש לבסס מסקנות לחובת מנדלבליט מהעובדה ששינה גרסה בשאלה מתי נודע לו על הימצאות המסמך אצל הרמטכ"ל. האם בשעות הערב (אם כן, באיזו שעה בדיוק), או שמא בשעות הצהריים המאוחרות של אותו יום. לדור מבטל לחלוטין את החשיבות של עניין זה, שמנדלבליט נדרשו לו כחמש שנים לפני חקירתו במשטרה.

 

טענה 2: בזבוז זמן לריק

 

האומנם נכון היה לצעוד במשך חודשים ושנים בדרך החתחתים הפלילית על מחיריה הכבדים... רק כדי להגיע בסופו של יום למסקנה שידועה היתה מראש"

הטענה השנייה שמטיח פרקליט המדינה ביועץ המשפטי לממשלה נוגעת למשך הזמן שנדרש לזרוק לפח את התיק. לדור נדרש לעבירת הפרת האמונים שבאמצעותה אפשר למנף כל מחדל וכל פסול זניח לאישום פלילי. עבירה זו, יסודותיה מעורפלים, ולכן מזהיר לדור כי "יש להקפיד ולהיזהר תמיד מפני האפשרות שמא אותו פסול, גם במקום שיימצא, לא יהיה מהותי דיו אלא זניח לחלוטין. זאת שכן בקלות יחסית אפשר ובאמצעות יומרה מתחסדת 'ישודרג' אותו פסול לכדי עבירה, כש'הזבוב יהפוך לפיל' פלילי. ובענייננו, מכל מקום, לא הצלחתי לזהות את הפסול או התקלה הראשונית כנ"ל. לא איתרתי כל זבוב של ממש. לא מצאתי אצל הפצ"ר — אפילו לא על פי מסמכי היועץ — את בדל אי־התקינות שהצדיקה הפעלת מערכות המשפט הפלילי והמינהלי כנגדו".

 

טענה 3: סטנדרטים כפולים

 

לא למותר להפנות לכך שגם היועץ המשפטי לממשלה לא בהכרח נהג על פי אותם סטנדרטים ובדרך המקיימת את אותן ציפיות בתחום זה, כפי שהחיל על מנדלבליט"

לדור טוען כאן שווינשטיין ניסה להשחיר את מנדלבליט בהתנהלות שהוא עצמו חטא בה: יום לאחר שהמסמך למשטרה נמסר בעצת הפצ"ר, הציע וינשטיין לרמטכ"ל (בשיחה שהוקלטה) שהפרקליטות לא תציין בפני ביהמ"ש, אף לא במסמך הסודי שעמדה המשטרה להגיש לו, את העובדה כי בידיו של הרמטכ"ל היה מצוי עותק ממנו. כלומר, בעוד מנדלבליט הנחה את הרמטכ"ל למסור את המידע בגלוי, ביקש וינשטיין "לרצות את דעתו של הרמטכ"ל" ולחסוך ממנו את המבוכה בגילוי עובדה זו.

 

"לא מצאתי הסבר לפער בין הציפיות והנורמות שלפיהן נמתחה על מנדלבליט הביקורת בפרשה זו, לבין הגישה שהותירה יוזמה זו של היועץ", כתב לדור. אלא שייחוס ניסיון הסתרה מבית המשפט פורסם, אך בהמשך נסתר והוכחש על ידי דוברות משרד המשפטים, ומן הסתם לדור לא היה ער לעובדה זו.

 

טענה 4: שגיאה יקרה

 

למנדלבליט לא ניתנה הרי הזדמנות לחלוק על החלטת היועץ המשפטי ומסקנותיו לחובתו, שנתקבלו ופורסמו כ'הרשעה ציבורית'"

לדור מתייחס כאן למסמך סגירת התיק שנומקה ב"קשיים ראייתיים" ועלולה לחסל את הקריירה הציבורית של מנדלבליט, בלי שיוכל אפילו להגיב ולהשמיע את טענותיו. "בנסיבות אלה", כתב לדור, "הטרידה אותי ההערכה כי אם שגה היועץ המשפטי לממשלה במסקנותיו, כי אז גם הפגיעה האפשרית במנדלבליט היא ניכרת כפל כפליים. אם שגה, אין צריך לומר, היא גם פוגעת בציבור שאפשר ותינטל ממנו האפשרות ליהנות באורח מלא מתרומתו של עובד ציבור חיובי וללא דופי".

 

ואכן לפי לדור זה בדיוק מה שקרה כאן: וינשטיין שגה ובגדול, ומנדלבליט הוא עובד ציבור חיובי וללא דופי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x