מדיניות מרחיבה במקום קיצוץ רוחבי

הצמיחה האיטית של הכלכלה הישראלית במחצית הראשונה של שנת 2015 שפורסמה לאחרונה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היא קריאת כיוון לשינוי הכרחי במדיניות המאקרו-כלכלית בישראל. שיעור צמיחה כה נמוך, שדומה רק להאטה שחווינו במהלך "צוק איתן", מהווה ירידה בפועל של התוצר לנפש. נתוני תוצר כאלה צריכים היו לחייב את הממשלה לנקוט במדיניות כלכלית מרחיבה, וזאת בניגוד מוחלט להצעת התקציב שאושרה בממשלה לא מכבר.

על פי נתוני הלמ"ס, הירידה במדדי הצמיחה השונים היא רחבה וכוללת את רוב תחומי המשק. בולטות במיוחד הירידה בהשקעה בהון הפיזי והירידה בייצוא, שאינן רק אירוע כלכלי נקודתי, אלא הם מגמה שמהווה תמרור אזהרה מהבהב הקורא לנקוט בפעולה מידית.

הירידה בהשקעות בהון פיזי בכלל ענפי המשק נמשכת כבר שנה וחצי ומבטאת ירידה מצטברת של 16%. ההשקעה בהון הפיזי כוללת את הרכישה של נכסים קבועים על ידי החברות העסקיות והמגזר הממשלתי. ההשקעה כוללת רכישת בניינים וציוד לשימוש אזרחי, וכן השקעה בתשתיות תחבורה, תקשורת, אנרגיה ומים. הירידה בהשקעה בהון פיזי הנמשכת לאורך זמן, מקטינה את סך ההון הזמין לפעילות יצרנית ומהווה סמן ברור להאטה בפעילות הכלכלית.

הנגידה פלוג צילום: עמית שעל

לירידה בהיקף היצוא תורמים שני גורמים עיקריים. הראשון הינו שער שקל נמוך והיחלשות של המטבעות הזרים. מכיוון שהתמורה ליצואנים נקובה במטבעות זרים, ומכיוון שעבור כל דולר או יורו מקבל היצואן פחות שקלים, הרי הוצאות העבודה היחסיות שלהם מתייקרות ומקטינות את מחזור המכירות. הגורם השני הינו ההאטה בפעילות הכלכלית העולמית, ובמיוחד בשוק האירופי המהווה חלק חשוב משווקי היעד הישראליים, שגורמת לירידה בביקוש ובהיקף המכירות

.

היחלשות היצוא, שהינו אחד הקטרים המובהקים של הכלכלה הישראלית, והירידה המתמשכת בהשקעה, מלמדים כי ההאטה הכלכלית העולמית הגיעה גם אל חופי ישראל. מול ההאטה, הגדילו רוב המדינות המפותחות את החוב שלהן מחד, והגדילו את ההוצאה הממשלתית מאידך, וזאת על מנת לתמוך בכלכלות המקומיות. ללא פעילות מרחיבה ומתואמת של ממשלת ישראל ובנק ישראל, צפוי המשק הישראלי בעתיד הקרוב להמשך ההאטה ואף להתכווצות כלכלית.

דומה שבתחום המדיניות המוניטרית התקרב בנק ישראל למיצוי יכולתו להחליש את השקל ולתמוך בייצוא. לבנק נותרה בקנה רק עוד הפחתה מזערית בשער הריבית, שמצוי גם כך בשפל היסטורי, ויכולת מוגבלת בתחום רכישת מטבעות זרים. אף על פי כן, נראה כי הנגידה פלוג מנצלת את האינפלציה הנמוכה, על מנת לסחוט עד תום את הדק המדיניות המוניטרית ולתמוך ביצוא ובצמיחה.

מול ההתכווצות בתוצר לנפש והירידה בהשקעות, חייבת הממשלה להגדיל את היקף השקעותיה בתשתיות. מדיניות פיסקאלית מרחיבה של הממשלה הינה הכרח, על מנת להימנע מסחרור כלכלי שלילי. אם לא תרחיב הממשלה את השקעותיה, יביא הדבר לצמצום הפעילות הכלכלית, ולירידה בהכנסות ממסים. המשך הצמדות של הממשלה ליעד גירעון נמוך, תצמצם הלאה את פעילות הממשלה והמשק וכן הלאה.

מדיניות שמרנית

המדיניות הפיסקאלית של ראש הממשלה נתניהו ושל שר האוצר כחלון, לכודה בתוך השקפה כלכלית שמרנית שאיננה מותאמת כלל לצרכי המשק. בשל כך מסגרת התקציב וחוק ההסדרים שאושרו בממשלה רק לאחרונה, הולכים בכיוון ההפוך מהנדרש. האידיאולוגיה הכלכלית הנוקשה, שנתניהו אוחז בה שנים רבות, המחייבת גירעון נמוך וקיצוץ רוחבי בתקציב הממשלה האזרחי, בד בבד עם הגדלה של תקציב הביטחון, אינה מותאמת כלל לצרכים הנוכחיים של המשק.

ממשלת ישראל צריכה לעשות שינוי חד במדיניותה. הרחבת הגירעון, גם במחיר של הגדלה מסוימת במצבת החובות של הממשלה, הינה כורח באקלים הכלכלי הנוכחי, ובלבד שההגדלה בהוצאה הממשלתית תהיה מוכוונת להשקעות בתשתית הכלכלית האזרחית, ותתמוך ביציאה של ישראל מתוך המשבר הכלכלי הממשמש ובא.

הכותב הינו ד"ר לכלכלה ומומחה לאי שוויון