ישראל מוותרת על התייעלות אנרגטית

התייעלות אנרגטית היא שם הקוד להחלפת מזגנים או ציוד תאורה זוללי חשמל לצורך צמצום צריכת אנרגיה. בהודעה של משרד האנרגיה מלפני כמה שנים נמסר כי התוכנית הלאומית להתייעלות אנרגטית שהוא השיק תביא לחיסכון של 3,400 מגה־ואט עד שנת 2020, שהם שווי ערך לתפוקה של תחנת כוח בינונית. "במונחים כלכליים מדובר בחיסכון של כ־4.25 מיליארד דולר", מסר משרד האנרגיה. בעקבות ביטול המענקים, שמכסים חלק מתוכנית ההתייעלות הזו של משרד האנרגיה, נדחה יישום התוכנית ל־2016.

תחנת כוח בחדרה צילום: אלעד גרשגורן

אז למה משרד האוצר מוותר על המיזם? שתי סיבות: קודם כול, כמאמר הקלישאה, כי אפשר; שנית, באילוצי הקואליציה הנוכחית לפקידות הבכירה לא נשארה ברירה, אלא לאסוף גרוש ללירה כדי לצמצם את הוצאות הממשלה.

ביטול פרק ההתייעלות צורם בעיקר על רקע הודעותיה של חברת החשמל השבוע בדבר שבירת שיאי צריכה. שיא הביקוש אתמול הגיע ל־12.8 אלף מגה־ואט, כאלף יותר מהשיא הקודם שנשבר בינואר 2015 (11.93 אלף מגה־ואט).

חברת החשמל סיפקה כ־73% מהביקוש, והשאר הגיע מתחנות כוח פרטיות. בזמן השיא אתמול עמדו לרשות חברת החשמל רזרבה של מאות בודדות של מגה־ואט. חברת החשמל לא מקימה תחנות כוח חדשות, ואילו השוק הפרטי נמצא בהקפאה כיוון שתחנות כוח ענקיות, דוגמת דליה או דוראד (כ־850 מגה־ואט כל אחת), לא בתכנון. אם צריכת החשמל במשק תמשיך לעלות בשיעור של 2%‑3% בשנה, עד סוף העשור הביקוש ידביק את ההיצע וחברת החשמל לא תוכל לספק יותר את צורכי המשק.

אז מה אפשר לעשות? בעיקר שני דברים: ראשית, לזרז הקמת תחנות כוח חדשות, שכן בניית תחנה גדולה אורכת שלוש עד חמש שנים; שנית, להקטין את הביקוש על ידי התייעלות אנרגטית, כלומר צמצום הצריכה. בינתיים נראה שהמדינה עושה לא את זה ולא את זה.