שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בחירות 2015

בחירות 2015

כך התייקרו החיים בישראל תחת הממשלה האחרונה

מדד המחירים עלה רק ב־0.7% בממוצע במהלך כהונת הממשלה האחרונה, אבל כשיורדים לעומק רואים שעלויות החינוך זינקו, שהבריאות והתחבורה הציבורית התייקרו ושהפערים המשיכו להתרחב. כלכליסט מסכם קדנציה יקרה במיוחד

שאול אמסטרדמסקי 06:5715.03.15

רגע לפני בחירות 2015, כששר האוצר לשעבר יאיר לפיד ושר הכלכלה בהווה נפתלי בנט מתכתשים זה עם זה על מי הוריד ומי העלה את יוקר המחיה, זה הזמן לעשות סדר באחת הסוגיות הבוערות בכלכלה הישראלית בשנים האחרונות.

"כלכליסט" נבר בתוך מאגר המחירים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) בשביל להבין מה התייקר ומה הוזל, מי הרוויח מעליות המחירים ומי הפסיד מהן, עד כמה הצעדים שהממשלה הספיקה לנקוט באמת השפיעו על יוקר המחיה, ועד כמה השרים לוקחים קרדיט על הישגים לא להם.

 

אם לתמצת את הדברים - בממוצע, יוקר המחיה בישראל לא עלה משמעותית לאורך כל תקופת הקדנציה של ממשלת נתניהו האחרונה. אבל ממוצעים משקרים. כשמסתכלים על הנתונים ברזולוציה גבוהה יותר רואים כי בשנה הראשונה לקדנציה הממשלתית המחירים דווקא עלו (בין היתר בגלל העלאת המע"מ) וכי עיקר ירידות המחירים היו בחלקה השני.

 

 

נוסף על כך, חלק גדול מירידות המחירים האלה נובע מסיבות חיצוניות לחלוטין - בעיקר ירידת מחירי האנרגיה בעולם, שהובילו לירידה במחירי החשמל, המים ואחזקת הרכב, ומכאן גם להפחתות מחירים של מוצרים אחרים. וגם, הציבור הישראלי פשוט הידק את החגורה בשנת 2014 ועבר לצרוך אחרת - הוא קונה פחות מוצרי מזון, בוחר מוצרים זולים יותר וכאלה של מותגים פרטיים.

 

המאבק הממשלתי ביוקר המחיה היה חלקי בלבד

 

הנתונים האלה אינם משתקפים בנתוני הלמ"ס, אבל אפשר לזהות אותם בנתוני אמת של גופים כמו נילסן או סטורנקסט, שמשקפים כמעט בזמן אמת את מחירי המוצרים שנקנים בפועל ברשתות השיווק.

 

 

מלבד זאת, אין באמת צרכן ישראלי ממוצע. זוגות צעירים למשל נפגעו יותר מאחרים בעיקר בשל התייקרויות בבגדי הילדים, בחינוך בגילאים הצעירים וכמובן גם במחירי השכירות ואחזקת הדירה.

 

לעומתם, בעלי הכנסות גבוהות יותר נהנו מעליית מחירי השכירות (בהנחה שיש להם דירות להשקעה) ומהוזלת שירותים ומוצרים שנצרכים יותר בקרב בעלי הכנסות גבוהות (למשל טלוויזיה בכבלים או בלוויין, או דלק למכונית). ואמנם, כשמסתכלים על 2013 ועל 2014 בנפרד, מתקבלת התמונה הבאה: בשנת 2013 יוקר המחיה עלה לכולם, אבל אנשי השכבות החלשות הרגישו עליית מחירים כמעט כפולה (2.5%) מזו שהרגישו אנשי השכבות העליונות (1.3%).

 

לעומת זאת, בשנת 2014 יוקר המחיה עבור השכבות החלשות ירד מעט (0.8%–) ולעומת זאת התייקר מעט (0.2%) עבור השכבות החזקות. בשורה התחתונה, המאבק של הממשלה ביוקר המחיה היה חלקי בלבד, ומלכתחילה כזה שיכול להשפיע רק על חלק ממה שאנחנו צורכים. סעיף הצריכה הגדול ביותר של הישראלים - הדיור - נמצא בעלייה מתמדת שהממשלה היוצאת לא הצליחה לבלום (עלייה של 9.4% לאורך תקופת הממשלה היוצאת).

 

סעיף התחבורה והתקשורת - השני בגודלו בסל הצריכה שלנו - נמצא במגמה של ירידת מחירים, בעיקר בגלל ירידת מחירי הנפט בעולם לקראת סוף כהונת הממשלה, וכן בשל ירידת תעריפי החשמל הודות למעבר לשימוש בגז טבעי.

 

שר הכלכלה נפתלי בנט שר הכלכלה נפתלי בנט צילום: נמרוד גליקמן

 

סעיף הצריכה השלישי בגודלו - המזון - ירד לאורך הקדנציה של הממשלה, אבל רק במעט. אם לפרט, בשנה הראשונה לקדנציה המזון התייקר ובשנה השניה הוא הוזל, אבל רק את חלקה הקטן של ירידת המחירים אפשר לזקוף לטובת פעולות הממשלה.

 

בסעיפי צריכה חשובים אחרים כמו חינוך ובריאות, הפעולות של הממשלה לא הצליחו לעצור את עליות המחירים. לא קייטנות החופש הגדול לילדים בכיתות א׳־ב׳ ובטח לא התארכות העבודה של ועדת גרמן בתחום הבריאות, שנגמרה בסופו של דבר כמעט בלי אף תוצאה ממשית בשטח. אמנם רוב העליות החדות התרחשו ב־2013, אך גם בשנה שאחריה הן לא נבלמו לחלוטין.

 

פעולות נקודתיות לאוכלוסיות מסוימות

 

מלבד הניסיון הכללי להילחם בעליות המחירים וניסיונות ממוקדים להילחם בעליות מחירי הדיור (שלא צלחו כלל), הממשלה פעלה באופן ממוקד למען אוכלוסיות מסוימות. הגם שמדובר לרוב בפעולות ראויות, הן נובעות בדרך כלל מהרצון של הפוליטיקאים להראות הישגים בטווח הקצר ולא משקפות שינוי מבני עמוק במשק שיאפשר שיפור קבוע ברמת החיים.

 

שר התחבורה ישראל כץ שר התחבורה ישראל כץ צילום: אוראל כהן

 

הממשלה למשל הוסיפה מענקים לניצולי שואה, העלתה לאחרונה את שכר חיילי החובה בכ־25% בממוצע, תרמה לעליית שכרם של עובדי השמירה והניקיון (על ידי הרחבת הסכם שנחתם בין ההסתדרות לבין המעסיקים בעניין) ואף התחילה להעלות את שכר המינימום ממש בשלהי כהונתה.

 

מצד שני, הממשלה הזו העלתה את המע"מ ל־18% ממש בתחילת דרכה, אישרה לעשרות רשויות מקומיות להעלות את הארנונה בשיעורים חריגים (גם למגורים וגם לעסקים), קיצצה את קצבאות הילדים (וחשוב מזה, הממשלה יישרה את קצבאות הילדים, כך שמספר ילדים גדול יותר לא מזכה עוד בקצבה גדולה יותר) וקיצצה את תקציבי התמיכה באברכים ובבני הישיבות. השינויים האלה ניתנים לביטול בקלות רבה בממשלה הבאה, במידה שהמפלגות החרדיות יהוו חלק מרכזי ממנה.

 

שינוי מבני אחד שכן יצא לדרך הוא תחילת שינוי שיטת התקצוב במערכת החינוך. מדובר בפרויקט התקצוב הדיפרנציאלי ששר החינוך לשעבר שי פירון הוציא לדרך זמן קצר לפני שפינה את כסאו. הרציונל מאחורי התוכנית הוא להוסיף תקציבים לתלמידים מהשכבות החלשות יותר, ובעיקר לתלמידי המגזר הערבי. עם זאת, מדובר בתוכנית בהיקף מוגבל (תוספת של מיליארד שקל על פני חמש שנים), שרחוקה מרחק גדול מהשינוי התקציבי האמיתי שיש לבצע בשביל לצמצם במידה מהותית את פערי ההזדמנויות בין התלמידים.

 

העניים סבלו מההתייקרות הרבה יותר מהעשירים

 

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאפשרת לבדוק לא רק בכמה עלו מחירי מוצרים ושירותים מסוימים בתקופה מסוימת, אלא לבדוק גם כיצד יוקר המחיה מתנהג בחלקים שונים של האוכלוסייה. התבוננות מקרוב בנתוני מדד המחירים לצרכן מגלה כי בכמה סעיפים מרכזיים - שמהווים יחד מחצית מסל הצריכה של הציבור הישראלי - השינויים ביוקר המחיה שונים מהותית אם אתם שייכים לעשירונים התחתונים או לעשירונים העליונים.

 

הפער הגדול ביותר בהתייקרות בין העשירים יותר לעניים יותר הורגש בשנתיים האחרונות בסעיף אחזקת הדירה. הסעיף הזה כולל הוצאות על חשבונות חשמל, מים, גז וכיוצא באלה, וגם את תשלומי הארנונה, תיקונים של מערכת החשמל או הצנרת וכן את חומרי ניקוי, כביסה וכדומה.

לפי נתוני הלמ״ס, בזמן שעבור שני העשירונים העליונים עלות אחזקת הדירה דווקא ירדה בתקופה הזו ב־0.4%, הרי שעבור שני העשירונים התחתונים היא בכלל התייקרה בשיעור של 3.1%.

 

פערים גדולים בשינוי ביוקר המחיה בין עשירים לעניים נמדדו גם בסעיפי החינוך והבריאות. אלה, הכוללים את ההוצאות שלנו על חינוך הילדים בכל הגילאים, על ספרי לימוד וחומרים לימודיים אחרים וכן על ביטוחי בריאות, טיפולים רפואיים, טיפולי שיניים, תרופות, משקפיים וכיוצא באלה, התייקרו הרבה יותר עבור השכבות החלשות מאשר עבור השכבות החזקות.

 

רק בסעיף התחבורה המחירים הוזלו הרבה יותר עבור השכבות החלשות מאשר עבור השכבות החזקות (פער של 8%), אף שירידת מחירי הדלקים הועילה בעיקר לנוסעים ברכב פרטי (אנשי מעמד הביניים ומעלה, בעיקר) ולא ממש הועילה לנוסעים בתחבורה ציבורית, הנפוצה בהרבה בקרב בעלי הכנסות נמוכות.

 

בשורה התחתונה, יוקר המחיה בשנתיים האחרונות עלה מעט עבור כל הציבור - 0.7% ממרץ 2013 ועד ינואר 2015. אבל זה רק הממוצע. משום שעבור השכבות החלשות הגידול ביוקר המחיה היה גדול פי שניים מאשר עבור השכבות העליונות - 1% לעומת 0.5% בלבד.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x