• תפריט
שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

תחבורה ציבורית: ללמוד מריו דה ז'נרו

המגורים בשכונות ויישובים פרבריים רבים בישראל מחייבים רכב פרטי. זה יקר, צפוף, גוזל זמן ומזהם. בריו פתרו את הבעיה של תושבי הפאבלות ע"י רכבל

ירון גרופמן 07:5713.03.15

משבר הדיור כרוך גם בכישלון המתמשך בתחום התחבורה הציבורית. לאחרון אחראיות כל ממשלות ישראל בעשורים האחרונים.

 

הקמת הפרויקט המשמעותי האחרון – הרכבת הקלה בירושלים – החלה בשנת 2000. מאז לא השכילה המדינה, המתגאה ובצדק בהישגיה הכלכליים והטכנולוגיים, לפתח את תחום הסעת ההמונים. המגורים בשכונות ויישובים פרבריים רבים בישראל מחייבים רכב פרטי. זה יקר, צפוף, גוזל זמן ומזהם.

 

הסיבות לכישלון רבות. פרויקטים תחבורתיים גדולים הם יקרים, מורכבים ועתירי בעיות טכנולוגיות, סביבתיות ורגולטוריות. ובכל זאת בעולם קורים דברים. בריו דה ז'נרו הובילה התוכנית הממשלתית לפיתוח מואץ הקמה מהירה של מערכת הסעת המונים בעלת ערך חברתי וסביבתי. הפאבלות של ריו, המסמלות זה עשורים עוני ופשע, שוכנות על הגבעות המקיפות את העיר. הן נבנו ללא תכנון ותשתיות, בבנייה דחוסה, טלאי על טלאי, באופן המותיר שבילי מעבר צרים, לעיתים פחות ממטר רוחבם.

 

הקושי לתמרן בפאבלות לכיוון העיר, הפשע בסמטאות והעלות הגבוהה של שירותי ההסעה הפרטיים, בהיעדר תחבורה ציבורית ממוסדת, גרמה לנתק ממשי בינן לבין העיר. התוצאה היא בעיה חברתית קשה, מאחר ובעיר יש עבודה, חינוך ומוסדות בריאות. מגורים בפאבלה וניתוק מהעיר מביאים להנצחת הדלות והבערות.

 

פתרון של רכבל

 

מאחר והשטח הצפוף והתלול לא אפשר פתרון תחבורה קונבנציונלי, יזמו הרשויות הקמת רכבל עירוני. הקשיים היו רבים. בין היתר נדרש פינוי משפחות מאתרי תחנות הבסיס, דבר שנעשה בהסכמה, תוך שימוש בהליכי גישור ודיור חלופי, כמו גם שימוש בטכנולוגיות הנחת כבלים אלפיניות.

 

 

הפאבלות של ריו דה ז'נרו הפאבלות של ריו דה ז'נרו צילו: בלומברג

 

הרכבל, שעלות הקמתו הייתה 220 מיליון דולר, פועל משנת 2011 בקו שאורכו 3.5 ק"מ ומסוגל לשנע 30,000 נוסעים ביום. בתחנה הסופית שלו חיבור לקווי רכבת המובילים למרכז העיר והוא קיצר את הנסיעה מהשכונות לעיר משעה וחצי ל 16 דקות. תושבי הפאבלה זכאים לכרטיס יומי לנסיעה הלוך ושוב בחינם. בשנה האחרונה נרשמו בקו 15,000 נוסעים ביום ונרשם גידול בהשתתפות בשוק העבודה של תושבי הפאבלה.

 

לאור ההצלחה הוחל בהקמת קו נוסף, באזור מצוקה אחר של העיר, העתיד לפעול כבר השנה. קווי רכבל באזורים עירוניים צפופים ותלולים, מונעי חשמל וללא פליטת מזהמים, פועלים גם במדיין, קולומביה וקראקס, ונצואלה.

 

כמובן שאין אפשרות להעתיק פרויקטים אלה לישראל במדויק. ריו היא מגה מטרופולין, המשתרע על 1,200 קמ"ר, בתחומו 12 מיליון תושבים וככזה מתמודד עם בעיות תשתית, תחבורה וסניטציה בהיקפים שאיננו מכירים. גם הגיאוגרפיה מזכירה ערים ספורות בישראל (חיפה למשל ואף מילה על הכדורים של גוראל). ובכל זאת, השראה מותר וצריך לקבל. הרכבל של ריו מוכיח שתחבורה ציבורית יעילה וטובה, המחברת אזורי מגורים ושכונות למרכזי התעסוקה, החינוך והשירותים הקהילתיים, מאפשרת לא רק תנועה במרחב אלא פיתוח אנושי ושיקום אוכלוסיות חלשות. המיזם גם מוכיח שגוף ממשלתי, בעל מנדט ברור וסמכויות רחבות, המגלה יצירתיות ונחישות, יכול להתגבר במהירות יחסית על קשיים טכנולוגיים וחסמים אחרים.

 

הכותב הוא עו"ד שותף ומנהל מחלקת נדל"ן במשרד תדמור ושות' פרופ' יובל לוי ושות'

בטל שלח
    לכל התגובות
    x