ד"ר אורית קמיר מהמרכז האקדמי פרס; "זה עלה 450 אלף שקל אבל לפחות היא בחוץ"

פסק הדין שמזכה את ד"ר אורית קמיר בפיצוי נדיב של כ־450 אלף שקל על פיטוריה מהמרכז האקדמי פרס ברחובות מסתיר מאחוריו סיפור שרק חלקו נרמז על ידי השופטת שרון אלקיים מבית הדין לעבודה בתל אביב. המרכז וקמיר שרדו יחד חמישה חודשים בלבד, אך הפיצויים מגלמים את ערכה של משכורת שנתית בתוספת פיצוי על עוגמת נפש. "המחיר אולי גבוה, אבל לפחות הרווחנו והיא בחוץ", סיכם אחד המעורבים בפרשה.

עילת הפיטורים הרשמית של קמיר היתה אי־התייצבותה לשני שיעורים משום ששהותה בארה"ב גלשה לשבוע הראשון של הסמסטר באוקטובר 2012. "הפרת משמעת חמורה", בלשון מרכז פרס. "ניסיון מלאכותי להעצים את חומרת הפרת המשמעת הנטענת", בלשון השופטת אלקיים, שקיבלה את טענת פרקליטיה של קמיר, נרדה בן צבי ולנה מור.

אלקיים דחתה את טענת המרכז, באמצעות עו"ד נחום פינברג, שקמיר נסעה לשתי הרצאות באוניברסיטת שיקגו "ללא ידיעת והסכמת הממונים". זאת לאחר שקבעה כי ההיעדרות היתה ידועה לממונים, במיוחד לנשיא המרכז רון שפירא, שאת עדותו הגדירה בפסק הדין כלוקה ב"ערפולי זיכרון". הניסיון המלאכותי, כדברי השופטת, נועד לכסות על העילה האמיתית לפיטורים.

מבריקה ולוחמנית

אין ספק שאם היה מדובר במרצה אחר, המכללה היתה מכילה את ההיעדרות הקצרה ולא שולפת את נשק יום הדין — פיטורים. עבור קמיר אין זו הפעם הראשונה. ב־2001 היא תבעה את האוניברסיטה העברית על ההחלטה לפטרה. האוניברסיטה טענה ליחסים רעועים. קמיר טענה להתנכלות משום שקידמה וניסחה את החוק למניעת הטרדה מינית. הסיפור ההוא, שהסתיים בגישור, עלה שוב בפרשה הנוכחית, כשקמיר השיבה בכתב ההגנה: "פיטורים אלה נעשו בשל חששם של ארבעה מרצים כי התובעת תסייע בעתיד לסטודנטיות שהיו להם קשרים אינטימיים איתן להתלונן עליהם בגין הטרדה מינית".

עו"ד נחום פינברג צילום: עמית שעל

קמיר היא מרצה דעתנית, תוססת, מבריקה, לוחמת. היא מסורה לתלמידיה והם רואים בה גורו פמיניסטי. ספריה משלבים משפט עם חברה, תרבות, ספרות ושירה. מבחינת הפרסומים שלה היא זכאית מזמן לתואר פרופסור מן המניין, אבל היא מתקשה להשתלב. נודדת ללא קביעות בין מוסדות.

אז למה בכל זאת פוטרה קמיר? בחקירתו הנגדית תיאר אותה שפירא "אשה בעייתית ביחסי אנוש". מקורביה מצביעים על סיבות אחרות לגמרי: לטענתם, הסיפור הירושלמי רודף אחריה לכל מקום ו"מתחזק" את דימויה הבעייתי ללא כל הצדקה ובסיס במציאות. ועוד משהו: ראשי המרכז, לטענת מקורביה, כפו על שפירא להיפטר ממנה מאחר שלא רוו נחת מהתבטאויותיה הפומביות, הפוליטיות והפמיניסטיות.

שפירא העיד כי הוא "הוזהר" לפני שהחליט להעסיק את קמיר, אך העדיף את מעלותיה האקדמיות על פני סיפורי "העקרב והצפרדע". בתצהירו ציין שכוונתו להעסיקה הרימה גבות אפילו במל"ג: "בישיבות הוועדה המקצועית של המועצה להשכלה גבוהה הביעו שלושת חברי הוועדה, ובמיוחד יושב הראש שלה, פליאה על גיוסה של ד"ר קמיר והציעו לי לשקול מחדש את הכללתה בסגל הפקולטה המוקמת". בשפה עממית יותר, התמצתה הפליאה הזאת במילה אחת: "השתגעת?".

לפעמים קמיר אכן פורצת גבולות של נימוס או פוליטיקלי קורקט. בהזדמנות אחת, העיד יזם הנדל"ן החרדי הרב מנחם כרמל מדגל התורה, כינתה את החרדים "שחורים" (קמיר אינה זוכרת אמירה כזו, שפירא בהחלט זוכר) בפאנל משותף שהופיעו בו. במייל ששלחה לשפירא היא הפצירה בו: "להבא, נא לא לשתף אותי בצערך או שמחתך ונא לחסוך ממני עצות טובות לחיים. את הסגנון האבהי נא שמור לבנותיך. אני אינני משתפת אותך בצערי לגבי אישיותך וסגנונך, ואתה מתבקש לנהוג באופן מקצועי מקביל".

"לא בגלל דעותיה"

ממרכז פרס נמסר: "המרכז האקדמי פרס נתן לד"ר קמיר הזדמנות נוספת להשתלב בקהילה אקדמית, לאחר שכל המוסדות האחרים סירבו לעשות זאת. אנחנו סברנו שכישוריה כמרצה וכיזמית חברתית פמיניסטית מצדיקים את הסיכון הכרוך במוניטין שיצא לה כעמיתה בעייתית. קיבלנו אותה לעבודה בגלל הדעות המעניינות שהביעה וחרף חששות אחרים, ופיטרנו אותה משום שסברנו שעשינו מקח טעות. להבא נשתדל לקבל אך ורק עובדים המתאימים בהתנהגותם לערכי שיתוף הפעולה בין חברינו לעבודה".

קמיר מסרה: "אני מאושרת שבית הדין לעבודה הוכיח שעובדת יכולה לזכות בצדק גם מול מוסד גדול ועשיר. צר לי שמוסד המעצב ומכשיר סטודנטים ממשיך להתכחש לאחריותו וטופל האשמות שווא, גם אחרי שבית הדין דחה את כל טענותיו באופן מוחלט. עצוב שמי שבית הדין קבע שלא אמרו אמת בשלל הטענות שהעלו בתצהיריהם ובעדויותיהם מפריחים עכשיו השמצות כוזבות שאין להן קשר לא למציאות ולא לעלילות השווא הקודמות שהוצגו בפני בית הדין".