סגרו את החור לאוזני החמור: דאצ'יה דאסטר נותנת תמורה למחיר
רכב הכביש־שטח הזול של דאצ'יה לא משחזר את קטסטרופות העבר של היצרנית הרומנית. הוא מפגין ביצועים מרשימים ומתחרה בכבוד ביריבים היקרים יותר, לפחות עבור מי שלא מפריע לו לוותר על כיוון להגה ולפתוח את מכסה הדלק במפתח. המכשול הגדול שעומד כעת בפני דאצ'יה הוא דעת הקהל
אני אוהב את אלה עם הלנד קרוזר והדיסקברי. מודל 2015. הם לא משקיעים בצמיגים לשטח, בטח שלא במיגון. הם יודעים הכל, לכן הם מצליחים להיתקע בשלג, בדרך לעשות סלפי ולספר לחברים שהם נסעו לעומק השטח. אחד כזה תקוע עכשיו ממזרח לצומת וואסט ברמת הגולן. במינוס שתי מעלות. הם תמיד מטיילים לבד. חכם זה לא. הרכב שלי לא יכול לחלץ. הוא קטן מדי, קליל מדי, הוא רומני מדי.
נתחיל בבדיחות: בחלון הפנימי של דאצ'יה היו סימנים של רוק של הבעלים שקיללו אותה. בגג היו חורים לאוזני החמור. סיימנו. אפשר להמשיך. בשנות השישים יוצרו ברומניה מכוניות רנו 12 עתיקות בהתבסס על אמינות צרפתית של שנות השישים וכישורי הרכבה רומניים. התוצאה: קטסטרופה, שהגיעה גם לישראל בשנות השמונים. שלא במפתיע, הסוכנות קרסה והמוניטין נשאר. כיום כבר לא מומלץ לצחוק.
רנו רכשה את דאצ'יה בשלהי שנות התשעים, במטרה ליצור מותג מכוניות זולות שייועדו לעתות משבר בכלכלה העולמית. כיצד יוצרים מכונית זולה שאינה גרועה עד מבוכה? משתמשים בחלקים לא חדשים, לא מתוחכמים, כאלה שעלויות המחקר והפיתוח שלהם כוסו מזמן על ידי היצרנית. המנועים, לדוגמה, כבר מזמן סיימו מיליוני קילומטרים במכוניות רנו. המפעלים נמצאים ברומניה ובמרוקו, שם כוח העבודה זול. הפרסום אינו נרחב, פריסת הסוכנויות - גם בישראל - אינה גדולה, והלקוח יכול לקבל את המכונית כשעתיים בלבד מרגע הרכישה, מה שחוסך עלויות אחסנה ואחזקה. טכנית, זה עובד: דאצ'יה רושמת מדי שנה גידול במסירות לא מעט הודות למחאות חברתיות, כאלה שהבהירו ללקוחות שלפעמים לא כדאי לשלם הרבה על מותג, כשמותג בסיסי עושה בדיוק אותה העבודה.
דאצ'יה דאסטר, מבט מבחוץ ומבפנים. בשביל הנחה של עשרות אלפי שקלים מצפים שתסכימו ללכלך את הידיים 
לרקוד כדי להגביה את המושב
מעבר לכך, דאסטר הוא רכב פשוט להפליא, אך לא פשוט במובן הרע של המילה: לוח המחוונים בנוי היטב, תנוחת הישיבה סבירה לחלוטין ואיכות החומרים בהחלט טובה. אז היכן חסכו בדאסטר? את התשובה תגלו כשתרצו לכוון את גלגל ההגה למרחק. אין כיוון.
כשתרצו להגביה את המושב, תגלו שכדי להגביה את המסעד נדרש הנהג לבצע מעין ריקוד, שכולל הגבהה של הישבן באמצעות קפיצה ומשיכה של ידית ההגבהה - תוך כדי נהיגה, מדובר בסיכון בטיחותי. כדי להפעיל את החימום יש לשלוח יד אל שורת כפתורים שנמצאת נמוך, הרחק מתחת לשדה הראייה של הנהג. ועוד דבר חשוב: לדאסטר אין מחזיקי כוסות. גם לא פתיחה מתוחכמת לתא המטען: בשנת 2015 רוב הנהגים התרגלו שאת תא המטען במכוניתם ניתן לפתוח באמצעות רפרוף קל של האגודל.
את תא המטען של דאסטר פותחים באמצעות כפתור גדול ומגושם, כמו פעם. בתחנת הדלק לא תמצאו היכן פותחים את מכסה הדלק. כי אין ידית. יש מפתח: מפתח של דאסטר שפותח את מכסה הדלק, בדיוק כפי שאבות אבותנו, אלה שלא בורכו במכוניות בעלות ידיות, נהגו לפתוח. הפעולה אינה קשה - להפך, היא מלווה בתחושת ניצחון מסוימת. בשביל עשרות אלפי שקלים הנחה אפשר ללכלך את הידיים.
מדלג כמו רנו לפני 20 שנה
עוד דבר חשוב: דאסטר נוסע בדיוק כמו שרנו בת 20 שנה נוסעת. פעם, כשלמכוניות רנו היה הרבה יותר אופי, אנשי רנו אהבו לצייד אותן במערכת מתלים רכה, כזו שמחבקת אבנים, מנשקת מהמורות ומסרבת לטלטל את שלוות נפשו של הנהג. הדאסטר מצויד במנוע טורבו דיזל, כזה שמוכר היטב מרנו פלואנס, רנו קנגו ועוד הרבה דגמי רנו ישנים, והמנוע הזה שקט (בנסיעה במהירות חוקית). תיבת ההילוכים הידנית טובה מאוד, והכי חשוב: יש הנעה כפולה. דאסטר אינו ג'יפון מדרכות:
בנסיעה בכביש קשה למצוא בדאסטר פגמים מיוחדים, גם אם ממש מנסים להיזכר בבדיחות. בפועל מדובר במכונית רנו, או ניסאן, לכל דבר. למעשה, רנו וניסאן יכלו למתג את הדאסטר בקלות כמוצר משלהן. ואכן, רנו מוכרת את הדאסטר בדרום אמריקה, אך זה יהיה מהלך לא חכם: כיום כל יצרן גדול שמייצר מוצרים מורכבים ויקרים זקוק גם למוצר לואו קוסט, ודאצ'יה- עם המפעלים הזולים, כפתורי הפתיחה המיושנים ורמות השימושיות הגבוהות - דרושה לרנו כמו אוויר מוזל לנשימה.
בסופו של דבר דאצ'יה דאסטר הרשימה אותנו. בשלושה ימים היא ביקרה בחרמון, נסעה לאילת, עלתה שוב לירושלים, צלחה מעל 1,500 ק"מ גשומים להפליא ועשתה זאת היטב. חשוב לציין שיש לה גם חסרונות: ראשית, הנדסת האנוש אינה מושלמת. שנית, דאסטר קיבל שלושה כוכבים מתוך חמישה במבחן הריסוק של ארגון EuroNCAP. מדובר בציון סביר מינוס. עם זאת, המחיר בהחלט מפצה על החסרונות: כיום כדי לרכוש רכב כביש־שטח אמיתי בעל הנעה כפולה, כזה שיכול גם לבלוע ציוד רב, יש לשלם יותר מ־150 אלף שקל. ולכן הדאסטר בהחלט מהווה חבילה ראויה. אבל בפני דאצ'יה עדיין נותר מכשול אחד גדול: דעת הקהל. עבור מי שמעדיף להמשיך ולהיזכר בבדיחות עבשות, דאצ'יה כנראה אינה מתאימה. עבור כל היתר, מדובר בעסקה מעניינת מאוד.
