שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

פרויקט כלכליסט

משרד האוצר מקצץ לכולם, אבל לא חוסך בעצמו

מדוע משרד ממשלתי מוציא 147 אלף שקל בשנה על חוט תפירה? האם ראוי להוציא מאות אלפי שקלים על ימי גיבוש בשנה שבה נדרשים גזירות וקיצוצים קשים בתקציב המדינה? לא ברור האם לאוצר עצמו יש תשובה. בעקבות חשיפת הוצאות הממשלה לשנת 2013

נעמה סיקולר 06:5402.11.14

שנת 2013 היתה אחת השנים הקשות בישראל מבחינה תקציבית. למעשה, הבחירות באותה שנה נולדו כתוצאה מחוסר היכולת להעביר תקציב. גירעון של כ־40 מיליארד שקל חייב אתשר האוצר החדש יאיר לפיד להעביר תקציב של גזירות וקיצוצים, שכלל בין היתר את העלאת המע"מ ל־18%, קיצוץ רוחבי של 3% במשרדי הממשלה, קיצוץ בקצבאות הילדים והעלאת מס ההכנסה (שבוטלה בהמשך).

 

בלי חשבון: נחשפות הוצאות משרדי הממשלה לשנת 2013

הוצאות התחבורה באוצר: לפיד טס ב-54 אלף שקל, לסגן השר יש מקרר באוטו

משרד החינוך: רוב התקציב הפנוי הולך למיקור חוץ

בתוך הקרביים של משרדי הממשלה

ייעוץ לממשלה: המשרדים לא מסתפקים ביועצים פנימיים

משרד האנרגיה: צ'יף אינדיאני שלח מתנה לשר, השחרור מהמכס עלה 2,300 שקל

משרד הבריאות: 3,540 שקל עבור סדנת ציור אינטואיטיבי להנהלה

 

חודשיים לאחר העברת תקציב הגזירות הזה התקיימה באילת ה"מחוזיאדה", תחרות ספורט שנתית של מקומות עבודה. משרד האוצר שילם 12.5 אלף שקל כדמי הרשמה לתחרות עבור השתתפות עובדיו, ועוד 128 אלף שקל על אירוח העובדים באירוע. פעילות הספורט של עובדי המשרד באותה שנה כללה גם הוצאה של כ־12 אלף שקל על שני סמינרים לרכזי ספורט בים המלח, 27 אלף שקל על התעמלות גברים ונשים, 14 אלף שקל לאימוני כדורעף ועוד 71 אלף שקל "דמי רישום לעונת פעילות הפועל".

 

לפיד. גזירות רק לאזרחים? לפיד. גזירות רק לאזרחים? צילום: עומר מסינגר

 

כשגוף פרטי נקלע לקשיים הוא פותח את כל תוכניות העבודה שלו ובודק סעיף סעיף היכן ניתן לקצץ, בניסיון להשיג את החיסכון הנדרש מבלי להידרש לפיטורים. השאלה היא האם באוצר, על מערכת החשבים המפוארת שלו, טורחים לפתוח את דפי האקסל מדי שנה ולבחון כל הוצאה מחדש, בייחוד בשנים שבהן דורשים פקידיו מכל היתר לבצע התייעלות.

 

האוצר הוא רק דוגמה

לכאורה אין שום פסול בפעילות הספורטיבית של פקידי משרד האוצר. אין פסול בימי הגיבוש שנערכו בסכום מצטבר של 1.64 מיליון שקל, בעבודות הגינון שעלו כרבע מיליון שקל, ואפילו לא בתיקון ה"צ'יפסר" במטבח (כ־700 שקל). גם קורסי אנגלית בכמעט 30 אלף שקל או סדנאות לניהול מו"מ בעשרות אלפי שקלים הם הטבות שבימים כתיקונם טוב שיינתנו לעובדים. אפילו מתנות חג שמוענקות לא רק בראש השנה כמו בכל מקום עבודה, אלא גם בחנוכה ואפילו בפורים.

 

אנחנו רוצים את משרתי הציבור שלנו חכמים יותר ומסופקים מעבודתם, אבל אנחנו לא רוצים אותם מנותקים מהמציאות שבה הם חיים - מהמציאות התקציבית הקשה שהם כופים על המערכת כולה. אין דרך לשפוט כל אחת מההוצאות האלה, להשוות אותן למחירי השוק ולשרטט את הקו המדויק שבו רווחה והעשרה הופכות לבזבזנות. השאלה היא מידתיות.

 

כל ההוצאות שתוארו לעיל הן רק אנקדוטות לתופעות שצצות מבין המספרים בדו"ח במכפילים גדולים. התקשרויות על גבי התקשרויות עם יועצים חיצוניים, מומחי IT, עורכי דין ורואי חשבון. הפרטה זוחלת של תחומי האחריות של המשרד. המדיניות הזו, אגב, לא מאפיינת את משרד האוצר רק בתקופתו של השר לפיד; ההוצאות שנחשפו הן לשנת 2013, שבשליש הראשון שלה כיהן יובל שטייניץ כשר האוצר.

 

מיקי לוי. מקרר במכונית מיקי לוי. מקרר במכונית צילום: עומר מסינגר

 

משרד האוצר הוא כמובן רק דוגמה אחת. גם במשרדי ממשלה אחרים, מאלה שהסכימו לחשוף את ההתקשרויות שלהם, אפשר למצוא הוצאות שמדיפות ריח רע ולכל הפחות דורשות דיון ציבורי. אלא שהאוצר הוא לא עוד משרד. זה המשרד שדורש מהביטחון התייעלות אגרסיבית ומרבה להאיר את פינות השומן בצבא. זה המשרד שמתיימר לשמור על הקופה הציבורית כולה, ולכן מחובתו לתת מענה על הוצאות הזויות בקופה הקטנה שלו.

 

כשמשרד האוצר מזמין 700 מחברות עבור כנס של רשות החברות ב־9,400 שקל, קרוב למחיר מחברת בכריכה עבה בשוק או אפילו קצת יותר מכך, נשאלת השאלה האם הוא ממקסם את יכולות המיקוח שלו מול ספקים. האם הוא מנהל משא ומתן קשוח כדי לחסוך אפילו כמה מאות שקלים בודדים או שמא הקופה הציבורית יכולה לסבול הכל.

 

מוסר כפול בין השורות

האם יש באמת הצדקה להתקנת מקרר ברכבו של סגן שר האוצר מיקי לוי במדינה שאפשר לחצות ממטולה עד אילת בשש שעות נסיעה? והאם בכלל אפשר לבוא בטענות לשר המדע ולשרת הקליטה שהלכו בעקבותיו? האם מתבצע מעקב אחר העבודה המקצועית שהופרטה מפקידי האוצר ונעשית כיום במיליוני שקלים על ידי עשרות יועצים, עורכי דין ורואי חשבון חיצוניים? ומה פשר המוסר הכפול של המשרד, שמצד אחד מקדם חקיקה נגד חברות ארנק ומצד שני מעביר 3,900 שקל לחברת עידנית ניהול, בבעלותה של רגינה אונגר, עבור חברותה בוועדה למינוי דירקטורים? ובכלל, מה פתאום משלם המסים הישראלי צריך לשלם את קנסות המשטרה של עובדי משרד האוצר בסכום של 4,000 שקל בשנה?

 

 

הרבה כסף על חוטי תפירה הרבה כסף על חוטי תפירה צילום: שאטרסטוק

 

את התשובות לכל השאלות הללו, כמו גם מה פשר ההוצאה של 147 אלף שקל על חוט תפירה, נוכל להפנות לאוצר רק הבוקר, לאחר השבת. אף שהנתונים פורסמו כבר ביום חמישי על ידי התנועה לחופש המידע, במשרד האוצר לא נמצא מאז מי שישיב וייתן הסברים. כששר האוצר רצה לחגוג את דירוג האשראי של ישראל, הוא לא היסס להזמין כתבים לתדרוך מול ביתו במהלך השבת. מוסר כפול כבר אמרנו?

 

אבל אחרי הכל צריך גם לומר מילה טובה לאוצר ולשאר המשרדים שהסכימו לפרסם את פירוט הוצאותיהם. מדובר בצעד משמעותי וראוי של שקיפות המאפשרת לקיים שיח ציבורי פתוח. באמת המידה המינימלית הזו לא עמדו רבים ממשרדי הממשלה ובעיקר ראש הממשלה, שסירבו למסור מידע או נמנעו מלהגיב לפניית התנועה לחופש המידע.

 

ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "כל התקשרות עם ספק חיצוני נעשית על פי כללי התקשי"ר, תוך שמירה על מינהל תקין ונראות המתאימה לעוסקים בכספי הציבור. שר האוצר הורה לבדוק את כל הוצאות המשרד ולקצץ כל הוצאה חריגה ולא ראויה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x