מריו דראגי, יו"ר הבנק האירופי המרכזי

"האם אירופה הולכת בעקבות יפן? התשובה היא כן", כך פסק בנחרצות חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ בחודש שעבר. שטיגליץ לא לבד. תמימות הדעים בקרב הכלכלנים היא שאירופה נמצאת בעיצומו של עשור אבוד משלה. היא סובלת משילוב קטלני של אוכלוסייה מזדקנת, בנקים לא מתפקדים, משבר חובות, ויותר מכל - מדיניות צנע הרסנית שחונקת את האפשרות לצמיחה.

התוצאה עגומה. לפי חישובי ההיסטוריונים הכלכליים, ההתאוששות באירופה, אם אפשר לקרוא לה כך, אטית יותר מאשר בזמן השפל הגדול. את המחיר משלמים מיליוני אירופים מובטלים, וגם שותפי הסחר של אירופה בעולם, ובהם ישראל, שהסחר עם האיחוד האירופי מהווה כשליש מהיקף הסחר הכולל שלה. לכך נוספות הסנקציות שהוטלו השנה על רוסיה, ופוגעות ביצואנים האירופים.

מריו דראגי, יו"ר הבנק האירופי המרכזי צילום: בלומברג

מי אמור להוציא את אירופה מהבוץ הזה? גם כאן יש תמימות דעים: מריו דראגי, יו"ר הבנק האירופי המרכזי. דראגי, בנקאי מעונב שכל חזותו אומרת סולידיות, כבר הציל פעם אחת את גוש היורו כשהכריז לפני שנתיים שיעשה "כל מה שצריך" כדי לשמר את המטבע המשותף, והיה לגיבור היום שאף זכה לכינוי "סופר מריו". אלא שהבעיות של אירופה היום שונות: לא משבר חובות, אלא שילוב קטלני של צמיחה מדשדשת ואינפלציה אפסית, מלכודת שקשה להיחלץ ממנה.

בשבועות האחרונים דראגי שוב מפגין מאמצים הירואיים: הוא הוריד את הריבית בגוש היורו לשפל חסר תקדים, והכריז על כוונתו לבצע תוכנית הקלה כמותית. שער היורו כבר רשם ירידה, מה שעוזר ליצוא מאירופה. אבל גם דראגי יודע שזה לא מספיק. בנאום שנשא באוגוסט הוא קרא למנהיגים באירופה לתרום את חלקם: להקל את מדיניות הצנע וכך לתרום ליצירת ביקושים בכלכלה, ולנקוט רפורמות מבניות. המתכון הזה מוכר: אלה בדיוק "שלושת החצים" של "אבנומיקס", תוכניתו הכלכלית המהפכנית של ראש ממשלת יפן שינזו אבה, שאמורה לחלץ את הכלכלה היפנית מהקיפאון, ובאירופה מדברים היום על "דראגי־נומיקס".

הבעיה היא שדראגי שולט רק על "חץ" אחד. הוא לא יכול להוביל רפורמות, וגם לא שולט על התקציב של ממשלות אירופה. הפוליטיקאים באירופה, מצדם, דווקא נצמדו למדיניות הצנע שלא הוכיחה את עצמה, וגם לא הפגינו יכולת יוצאת דופן להוביל רפורמות שיהפכו את הכלכלה שלהם לתחרותית. במקום זאת הם סמכו על "סופר מריו" שיציל את המצב. לא בטוח שהוא יכול.