$
משפט

לפעמים תביעה סדרתית מוכיחה שאין אפליה

פסק דין שניתן לאחרונה קבע תקדים בדיון בשאלה מהי אפליה. השופטת ליאת הר־ציון דחתה תביעה של נשא HIV, לאחר שהגיש תביעות סדרתיות נגד מרפאות שסירבו לטפל בו

זוהר שחר לוי 09:0619.08.14

השאלה מהי אפליה נדונה במשפט הישראלי כמעט מכל פרספקטיבה אפשרית, מפסיקות של בתי המשפט שעסקו באפליה על רקע צבע עור, ועד פסיקות שדנו באפליה על רקע העדפה מינית. הדיון סביב הנושא איננו חדש, אבל מפעם לפעם נדרשים בתי המשפט להגדיר את גבולות המושג מחדש.

 

כך קרה בתביעה של נשא HIV, שטען כי לא טופל, על רקע מצבו הבריאותי. העדויות, טענות הצדדים והראיות שהוצגו במשפט הובילו את שופטת השלום בראשון לציון ליאת הר־ציון למסקנה שמדובר במי שניצל את החוק לרעה.

זו מסקנה שלא פשוט להגיע אליה, כשממול עומד אדם מקבוצה פגיעה, שטוען כי נגרם לו עוול. אבל עברו של התובע, והעובדה שהגיש בעבר תביעות דומות באופן סדרתי, הובילו את בית המשפט למסקנה שיש לדחות את תביעתו. ניתן להבחין בחוסר הנוחות שחשה השופטת מכך שלא חייבה את התובע בהוצאות. "אני מקבלת את טענת התובע, שלפיה קיימת חובה מצד מרפאות השיניים שלא להפלותו, אך סבורה כי התנהגותו.. מעלה סימני שאלה", כתבה.

 

שני עקרונות שהתנגשו

 

סיפורה של התביעה מתחיל במאי 2013, אז הגיע א', אסיר משוחרר ונשא HIV, למרפאת השיניים מיס השתלות שיניים בראשון לציון, והתעניין בהשתלה אצל הרופא הבכיר, ד"ר אלכס רובינשטיין. א' (ששמו נאסר לפרסום) לא גילה לרופא על מצבו הרפואי, אך סיפר כי על הטיפול הזה חלם עוד בטרם שחרורו מהכלא. ד"ר רובינשטיין הכין למטופל תוכנית טיפול, וא' ביקש לחזור אליו כמה ימים אחר כך כדי לבדוק אפשרות לפריסת תשלומים. א' אכן חזר טלפונית לאחד מנציגי המרפאה, ואז גם עדכן בכך שהוא נשא HIV. בשתי שיחות שהתקיימו בינו לבין נציג המרפאה, בישר לו האחרון כי לא יוכלו לתת לו שירות וכי השתלות שיניים לנשאי HIV צריכות להתבצע בבית החולים.

 

השופטת ליאת הר ציון השופטת ליאת הר ציון

 

חודש לאחר מכן הגיש א' בבית משפט השלום בראשון לציון תביעה נגד מרפאת השיניים וד"ר רובינשטיין בטענה כי הופלה בגלל מחלתו.

 

השופטת הר־ציון נאלצה להתמודד במהלך המשפט עם סוגיות לא פשוטות. מצד אחד, הרגישות של של חוקי המשפט נגד אפליה כלפי קבוצות שונות ובהן כאלה של חולים במחלות זיהומיות, ומצד שני חוסר תום לבו של א'.

 

א', כך מתברר בפסק הדין שניתן לאחרונה, תבע בשנים האחרונות לא מעט מרפאות שיניים שחלקן הגיעו עמו לפשרה כספית. א' עצמו סיפר בבית המשפט כי תבע את מרפאת מדיקליניק, את מרפאת חיוך ראשון, את המרפאה לטיפולים להסרת שיער אמריקן לייזר, את שירותי בריאות כללית וכן כמה רופאים. את כולם תבע על אפליה בגלל סירובם לטפל בו בשל מחלתו, את כולם הקליט בחשאי, והסדר הפשרה שהגיע אליו עם חלקם כלל רק פיצוי כספי ולא הסכמה לטיפול מצדם.

 

תום הלב של א' עמד לאורך פסק הדין בסימן שאלה גדול. אולם השופטת הר־ציון בחנה בכל זאת את התנהלותה של המרפאה כדי לוודא שאכן לא הפרה את חובותיה ולא הפלתה את המטופל א’ בשל היותו נשא HIV.

 

"השאלה המרכזית העולה בענייני היא האם התובע הופלה לרעה על ידי מרפאת השיניים?", שואלת השופטת בפסק הדין. "האם סירוב הנתבעים מקורו במנהג של איפה ואיפה, או שהיה שוני רלבנטי מהותי בין התובע לבין מטופלים אחרים בכל הנוגע למתן טיפול שתלים בשיניים?".

 

עו"ד דוד טובול עו"ד דוד טובול

 

בתביעתו טען א' כי לא מסר לידיעת המרפאה את דבר היותו חולה אלא לאחר קבלת הצעת הטיפול והמחיר, משום שבמקרים אחרים שעשה כן הוא קיבל הצעת מחיר מופרזת. לדבריו, לא קיים כל טעם ענייני בסירוב למתן הטיפול.

 

מתקשר, מקליט, תובע

 

אולם מנגד טענו נציגי המרפאה, המיוצגים על ידי עו"ד דוד טובול, כי עיסוקו של א' הוא להגיש תביעות לבית משפט נגד גופים שונים שאליהם הוא פונה כביכול לקבלת טיפול.

 

לגרסתם, התובע פונה למרפאות בצורה שיטתית ומתוחכמת, מקליט אותן, ואחר כך תובע באופן סדרתי. עוד טענו נציגי המרפאה כי בעת בדיקתו הרפואית אצל ד"ר רובינשטיין, א' ביודעין לא דיווח אמת על מצבו הרפואי האמיתי, וכי אין לתת גושפנקה למצב שבו מטופל מגיע לרופא ולא מדווח על מצבו הרפואי או שמדווח על המצב מתי שנוח לו.

 

ד"ר רובינשטיין, נטען עוד, לא סירב לטפל במטופל אלא אמר את ה"אני מאמין" שלו מבחינה מקצועית ומבחינה רפואית, כשהבהיר כי "אין מספיק מעקב של שתלים לטווח ארוך בחולים במחלות זיהומיות". ד"ר רובינשטיין טען שככלל כשמדובר בנשאי HIV, הרי שאינו סבור כי יש מקום ליתן טיפול רפואי של שתלים בשל החשש כי בסופו של יום טיפול זה לא ייקלט בהצלחה בשל היותו של המטופל נשא HIV. בהקשר זה צוין כי מרפאת מיס השתלות שיניים מעניקה למטופליה עשר שנות אחריות על טיפול של שתלים, ובמקרה זה ידעה שאינה יכולה לעמוד בכך.

 

"אני סבורה", כתבה השופטת בפסק הדין, "כי אין לראות בכך אפליה אסורה אלא אי־הסכמה למתן דרך טיפול בהתאם לגישתו של הרופא, שאינו מסרב לטפל במטופל אלא מאמין בדרך טיפול מסוימת אחרת. אני סבורה כי אי־חשיפת נתונים על מצבו הרפואי של התובע משליכה על תום לבו וניקיון כפיו, בעת שהתובע למעשה עותר לסעד של אי־אפליה".

 

בית המשפט קיבל את עדותו של ד"ר רובינשטיין, וקבע כי המסקנה המתקבלת היא שהוא לא סירב לעצם הטיפול בתובע כנשא HIV, אלא סבר כי יש מקום לנקוט אלטרנטיבה אחרת לשיקום הפה והיא בדרך של השתלת תותבות.

"לו התובע היה מפרט בפני ד"ר רובינשטיין כי הוא נשא HIV, ד"ר רובינשטיין היה מסכים לטפל בו, אולם בדרך של בניית תותבות על פני שתלים", כך לפי לשון פסק הדין.

 

ד"ר רובינשטיין, כך מפרט בית המשפט בחקירתו, לא פירט בפני התובע את התוכנית האלטרנטיבית לגישתו להשתלת שיניים, משום שהתובע לא פרס בפניו נתונים מלאים ביחס למצבו הרפואי, ולמעשה הסתיר מידע זה מפניו. על כן, ולאור הסתרת הפרטים וגילוי הפרטים בדיעבד רק לאחר סיכום פרטי הצעת המחיר, סירב ד"ר רובינשטיין ליתן לתובע טיפול רפואי במרפאה.

 

"הסבר זה מצד ד"ר רובינשטיין מקובל עליי, ואני סבורה כי על התובע לשאת במשמעות התנהגותו כאשר לא פרס בפני הרופא את מלוא הנתונים על מצבו הרפואי בעת פנייתו לקבלת טיפול של שתלים", כתבה השופטת.

 

יכולים לדחות טיפול

 

לפי בית המשפט, כאשר עסקינן במרפאה פרטית ישנם מקרים שבהם הסירוב למתן טיפול יוכל להיחשב כלגיטימי, להבדיל ממפלה.

 

זאת, בין היתר, מאחר שמדובר במרפאה פרטית שיכולה לשקול שיקולים כמו סוג הטיפול הרפואי הניתן על ידי רופא המרפאה, אשר מתווה את השם הטוב של המרפאה ואת זהותה כמרפאה מקצועית (לעומת מרפאות אחרות), ואף גם שיקולים הנוגעים להתנהגותו של המטופל.

 

"תובע הטוען לסעד מכוח חוק אפליית מוצרים ושירותים", מבהירה השופטת, "צריך להראות כי עתר לקבלת השירות או המצרך באופן כן ותם לב".

 

התביעות שהגיש א' בשנים האחרונות, הסתרתו מפני המרפאה את מצבו הרפואי, הקלטת השיחות וכן העובדה שעד היום לא עבר את טיפולי השיניים שכל כך חיכה להם, "מעלות סימן שאלה ביחס לתום לב בהגשת התובענה דנ ן, וביחס למניעים להגשת התובענה".

 

"אני מקבלת את טענתו כי הוא מבקש לקבל טיפול אצל מרפאות פרטיות, ומקבלת אני את טענתו ולפיה קיימת חובה מצד מרפאות השיניים שלא להפלותו", הוסיפה השופטת, אך קבעה כי במקרה זה לא הוכח שהתקיימה אפליה ולכן התביעה נדחתה ללא הוצאות.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x