פסק דין חושף: מערכת הביטחון חיפשה פתרון טכנולוגי למנהרות כבר ב-2001
חברה קבלנית לעבודות עפר טענה כי הציעה לצבא כלי מכני לאיתור מנהרות, וגילתה להפתעתה כי סודות מסחריים שהפקידה בידי נציגי מערכת הביטחון הועברו לצדדים שלישיים. ביהמ"ש הורה לפצות את החברה ב-50 אלף דולר, החזר הוצאות חלקי
פסק דין שהותר היום (א') לפרסום חושף כי מערכת הביטחון מנסה להתמודד עם איומי המנהרות כבר מימי האינתיפאדה השנייה, בשנת 2001. במרכזו של הסכסוך המשפטי, שרק חלקו אושר לפרסום, כלי לאיתור מנהרות שמערכת הביטחון שקלה להשתמש בו אך לבסוף החליטה שלא. ספקי הכלי שטענו להפרת סודות מסחריים מצד מערכת הביטחון נדחו לרוב על ידי בית המשפט אך יזכו לפיצוי בגובה 50 אלף דולר – החזר הוצאות חלקי.
מנהרת לחימה בעזה צילום: דובר צה"ל
מדובר בהליך שנידון בדלתיים סגורות החל משנת 2010 בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בפני השופטת מיכל אגמון- גונן. עניינו, כלי לאיתור מנהרות. התובעת בהליך, רחמני ד.ט.מ עבודות עפר שהינה חברה קבנית לעבודות עפר והובלה, ומשמשת ספק מוכר של משרד הביטחון, ביחד עם אנשי עסקים, דורון אלתר וישראל אלתר, שביקשו להציע כלי מכני לאיתור המנהרות.
מנהרת לחימה בעזה צילום: דובר צה"ל "בשלהי קיץ 2001, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה", מתארת השופטת אגמון-גונן את השתלשלות האירועים בפסק דינה, "הייתה מערכת הביטחון כולה מעורבת בלחימה בשטחי יהודה, שומרון ועזה. אחד האתגרים המבצעיים שהחל להתעורר באותה עת – ורק שנים מאוחר יותר התבררה משמעותו הקשה מבחינת מערכת הביטחון ואזרחי מדינת ישראל – היה איום המנהרות".
פסק הדין ממשיך: "בתוך אותן מנהרות הוברחו אמצעי לחימה ומחבלים בניסיון לפגוע במוצבים, בלוחמי צה"ל ובאזרחי מדינת ישראל כולה. קבוצת אנשי עסקים ישראליים, אשר הייתה סבורה כי יש בידה פתרון לבעיית המנהרות, פנתה לבכירי מערכת הביטחון שעמם הייתה לה היכרות מוקדמת, על מנת לשכנעם לקבל את הפתרון המוצע. פתרון היזמים היה מבוסס על שיפור ושדרוג של כלי מסוים".
לפי התובענה שהגישו אנשי העסקים, ספקי אותו הכלי, אף שמרבית גורמי המקצוע בצבא סברו כי המדובר בפתרון מתאים, טולטלו יזמי הפתרון בין הגורמים השונים במערכת הביטחון במשך שלוש שנים, כאשר כל אותה עת היזמים השקיעו ממרצם ומכספם בשיפור ובשדרוג הפתרון המוצע, לפי הצרכים שהוצגו לפניהם על ידי מערכת הביטחון. על פי הטענה, בסופה של אותה תקופה התברר ליזמים, כי לא רק שמערכת הביטחון איבדה שנים יקרות שבהן הייתה יכולה לעשות שימוש בפתרון המוצע, אלא שסודות מסחריים שהפקידו היזמים בידי נציגי מערכת הביטחון הועברו לצדדים שלישיים, תוך הפרת התחייבויות מערכת הביטחון להתקשר עמם ללא מכרז, לצורך יישום הפתרון.
לפי התובעים, את הפתרון שהגו לבעיית המנהרות הם הציגו לראשונה לפני גורמי מערכת הביטחון ביולי 2001, אז פגש דורון אלתר, במהלך אירוע חברתי את סגן הרטמכ"ל דאז, משה (בוגי) יעלון, אשר הפנה אותו לאלוף פיקוד הדרום דאז, אל"מ דורון אלמוג. בהמשך הוצג הרעיון בשנת 2003 בפני קצין ההנדסה של פיקוד דרום באותה עת, והיום דובר צה"ל, אל"מ מוטי אלמז שסבר כי הפתרון אינו מתאים ואין בו כדי להתמודד עם הצורך במניעת חפירת מנהרות חדשות. בהמשך, בשנת 2004 ביקרה משלחת מטעם מערכת הביטחון באתר בו היה מצוי הכלי – אוסטין, טקסס, אשר כללה שני נציגים מאגף הבינוי במשרד הביטחון ושני נציגים מפיקוד דרום. בסופו של יום נרכש, לצורך ניסוי, כלי דומה, קטן יותר, שהובא ארצה, אך הניסוי שנערך לא צלח. לאור זאת החליטה מערכת הביטחון כי אין בכלי משום פתרון. ספקי הכלי טענו בתביעתם שעל סמך הבטחות שניתנו להם הם רכשו את הכלי בארצות הברית, וביקשו כי המדינה תשיב לו את כל הוצאותיו. בנוסף טענו להפרת סודות מסחריים על ידי המדינה.
מנגד, טענה המדינה, כי במשך תקופה ארוכה היזמים הפעילו לחצים אדירים על ראשי מערכת הביטחון והממשלה, תוך ניצול היכרות מוקדמת עמם, בכדי לקדם מיזם אשר סברו (לטענתם), כי יהא בו כדי לתרום לביטחון המדינה ובתוך כך – למלא את כיסיהם. נציגי המדינה טענו עוד, כי ליזמים מעולם לא ניתנה הבטחה כלשהי כי המיזם יצא אל הפועל וממילא לא ניתנה להם כל הבטחה, כי במידה והמיזם יצא אל הפועל תתקשר עמם מערכת הביטחון ללא מכרז. הלכה למעשה, הוסיפו נציגי משרד הביטחון, המדובר בתובענת סרק שכל מטרתה הינה ניסיון לעשיית עושר על חשבון הקופה הציבורית.
אומר כבר עתה, כי העובדות והממצאים שנתגלו במסגרת ההליך בכל הנוגע להתנהלות גורמי הביטחון בפרשה זו, הנוגעת לביטחון המדינה, מעוררים, לכל הפחות, סימני שאלה כבדים.
השופטת אגמון-גונן דחתה את מרבית הטענות של ספקי הכלי. היא בחנה את התנהלות הספק מול מערכת הביטחון, ועמדה על כך שהפניה לא נעשתה בדרך מקובלת, אלא לבכירים שונים במערכת. הם מצידם היו מוכנים לערוך את הבדיקות הנדרשות, אך כשהעניין עבר לבחינה מקצועית, נראה היה כי הכלי המוצע אינו כשיר לעמוד במשימה. כן דוחה פסק הדין את הטענות בדבר סוד מסחרי. לאור זאת קבעה השופטת אגמון-גונן כי על מערכת הביטחון לשפות את הספק באופן חלקי, רק בגין השלב בו הוציא הוצאות טרם שהתקבלה החלטה מקצועית בעניין, ובסך הכל 50 אלף דולר. לעומת זאת, מרגע שהובהר לספק כי הפתרון בעייתי, וכי גם לשם עריכת ניסוי יש לקיים מכרז, אין לשפותו בגין הוצאות שהוציא לטענתו לרכישת הכלי. השופטת הוסיפה כי ההוצאות לא הוכחו.
לאור ההתנהלות הבעייתית של מערכת הביטחון, בין השאר בשליחת משלחת לבדיקת הכלי, שהיה מפורק שעה שהמשלחת הגיעה, וכן אי עמידה בנהלים, הורתה השופטת על העברת פסק הדין המלא למבקר מערכת הביטחון ולמבקר המדינה.
