חיזוק חיובי של מיליוני שקלים

"זה כמו הדילמה כשעולים על מונית: האם לבחור במחיר פיקס או שהנהג יפעיל מונה". אוהד אלוני, מי שמתיימר לייצג את מחזיקי האג"ח הפרטיים, הביע באסיפת מחזיקי האג"ח של אי.די.בי את תמיכתו הבלתי מסויגת בבקשת שכר הטרחה של נאמני ההסדר, עו"ד חגי אולמן ואיל גבאי.

לדבריו, שיטת התגמול שמבקשים לאמץ נאמני ההסדר ("מחיר פיקס") עדיפה על תשלום לפי שעות עבודה ("להפעיל מונה"). אלוני משווה בין שכר טרחה של מיליוני שקלים לנסיעה מרחוב פרישמן לטיילת בתל אביב, ושכח שגם על המחיר הקבוע אפשר להתווכח. הוא לא גזירה משמים. נשאר רק לקוות שהמשא ומתן על תנאי הסדר החוב של אי.די.בי, שאוהד אלוני היה שותף לו כחבר בנציגות מחזיקי האג"ח, נוהל במיומנות גבוהה יותר.

"שוק ההון צריך לדעת להגיד מילה טובה"

בקשת שכר הטרחה שהגישו אולמן וגבאי לבית המשפט, כשמה כן היא — בקשה. היא אינה בחזקת "כזה ראה וקדש", ובוודאי שלא תורה מסיני. עובדה היא שהביקורת כלפי שכר הטרחה המקורי הביאה אותם להציג הצעה מתוקנת ומשופרת. למעשה, ההצעה החדשה חוסכת לנושים של אי.די.בי לפחות 2.7 מיליון שקל. תרשו לי להמר על כך שגם אחרי ההפחתה בשכרם, אולמן וגבאי לא יצאו מפסידים מתפקידם כנאמני ההסדר של אי.די.בי. זה לא הם שספגו את התספורת, אלא מחזיקי האג"ח.

גם עו"ד אופיר נאור, המנהל את התביעה נגד בעלי השליטה, הדירקטורים והמנהלים באי.די.בי בעניין הדיבידנדים שחולקו, יצא להגנת אולמן וגבאי. "ההסדר כאן יוצא דופן, אין לו תקדים. שוק ההון, כמו שהוא יודע להגיד מילה רעה, צריך גם לדעת להגיד מילה טובה". טען נאור ובצדק רב. מילה טובה, חיזוק חיובי ופרגון חסרים כל כך בשוק ההון. כשמגיע — אז מגיע. אבל נאור לא מדבר על תעודת הוקרה ממוסגרת או על מגן שיש יוקרתי. הוא מדבר על מיליוני שקלים, והיות שמדובר במשחק סכום אפס, המקור לשכר הטרחה של נאמני ההסדר בא מהתמורות שאמורות להגיע לנושים.

"שכר הנאמנים הוא רק 1% מהרווח שלי"

לא כל מחזיקי האג"ח שנכחו באסיפה היו תמימי דעים ביחס לגובה שכר הטרחה המבוקש על ידי אולמן וגבאי. אחד טען שהוא מוטרד מאופן התמרוץ ודרש שמערכת התגמולים תבטיח שהנאמנים יהיו בצד של המשקיעים, שנייה תהתה מהי העלות האלטרנטיבית, כלומר מה יהיה גובה שכר הטרחה אם יתומחר לפי שעות ("להפעיל מונה" בגרסה של אלוני), ושלישי פשוט הביע את מחאתו על גובה התגמול שהנאמנים מבקשים לעצמם.

אבל בסופו של יום, היה זה משפט של אחד הנוכחים שהבהיר מדוע הבקשה של אולמן וגבאי תזכה בלי קושי לרוב הנדרש: "שכר הנאמנים הוא רק 1% מהרווח שלי". את הסוחרים הממולחים ואוכלי הנבלות שרכשו אג"ח של אי.די.בי במחירי רצפה לא מעניינת מידת ההוגנות של בקשת נאמני ההסדר.

על דבר אחד יש הסכמה מקיר לקיר בקרב המתנגדים לבקשה ובקרב אלו שתומכים בה. אולמן וגבאי עושים עבודה חשובה, טובה, יסודית, מסביב לשעון ובלחץ רב. אין עוררין על

תרומתם להסדר החוב של אי.די.בי. גם השכר שהם מבקשים לעצמם, גבוה ומוגזם ככל שיהיה, עדיין נמוך מזה שקיבלו בכירים באי.די.בי.

אלא שמאולמן ומגבאי לא מצופה להיות ממשיכי דרכה של פמליית דנקנר. להפך: בעיני מחזיקי האג"ח, נאמני הסדר החוב נתפסים כאלו שבאו להושיע את הנושים ולא להתעשר על חשבונם. ממש כמו יו"ר האגודה למען החייל או מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן, מסגרות שבהן כל שקל שהולך למנהלים בא על חשבון מי שנזקק לו יותר מכל. מצופה מהם שיהיו "שחקני נשמה" ולא "שחקני שכר טרחה".

אולמן וגבאי קיבלו את המנדט שלהם מבית המשפט. הם הזרוע הארוכה של השופט שמינה אותם – איתן אורנשטיין. חוזר בנושא משכורת נושאי משרה שיפוטית שפורסם על ידי משרד האוצר בפברואר השנה מלמד שמשכורת היסוד של נשיא בית המשפט העליון היא 43,311 שקל לחודש. מדוע נאמני ההסדר צריכים לקבל שכר העולה על 100 אלף שקל לחודש לכל אחד? וזה עוד לפני "בונוס" על הצלחה בניהול התביעות.

אייל גבאי וחגי אולמן צילום: עמית שעל ישראל הדרי