אינפלציה חלופית

אחרי פרסום מדד המחירים האחרון, קצב האינפלציה השנתי ירד ל-1.2%, קרוב מאוד לגבול התחתון של יעד האינפלציה של בנק ישראל. בעצם, מאז שנת 2011 האינפלציה בישראל כמעט אף פעם לא עולה מעל 2%, כאשר עד שנת 2011 היא רק לעיתים רחוקות ירדה מתחת לרמה זו.

פעמים רבות מציגים אינפלציה נמוכה במשק כעדות לצמיחה כלכלית אנמית ולביקושים חלשים. לא בטוח שזה באמת המצב. אם נסתכל על הצריכה הפרטית במשק בשנת 2013 נראה שהיא הייתה יחסית חזקה. כך, למרות שהמשק צמח רק ב-3.3% לעומת התחזית של בנק ישראל לצמיחה של 3.8%, הצריכה הפרטית גדלה בשיעור של 3.7% לעומת התחזית לגידול של 2.2% בלבד. הצרכנים הישראלים הפתיעו לטובה ודווקא פתחו ארנקים.

אז איך בכל זאת האינפלציה נותרה נמוכה?

האמת שהלחץ האינפלציוני לא היה כל כך חלש כפי שעולה ממדד המחירים. חלק מהשפעות על עליית המחירים בכלל לא קשורות ליחסי הכוחות בין קונים למוכרים, אלא נכפו מבחוץ. ראשית כל, הממשלה באופן נחוש ועקבי מנסה להוזיל את יוקר המחיה. חלק מהדרכים בהן משתמש הרגולטור אכן נעשות באמצעות הגברת תחרות, כמו בתחום הסלולר. אולם, יותר ויותר התערבויות נעשות על ידי הטלת פיקוח והגבלה על המחירים, דוגמת הכנסה לפיקוח של מחירי גבינה לבנה או עמלות הבנקים.

השפעה נוספת על הורדת האינפלציה קשורה להגברת התחרות במשק, כמו במקרה של רשתות שיווק המזון. פתיחת רשתות מוזלות חדשות מגבירה תחרות ומורגשת יותר ויותר בכיס של הצרכן. על פי המידע שמספקת הלמ"ס, מחירי מוצרי מזון רבים כמו קפה, קמח, דבש, שמן, חטיפים, איטריות וכו' ירדו בשנה האחרונה.

השפעה מאוד משמעותית על המחירים בישראל בתקופה האחרונה שייכת למתרחש בעולם. ירידה במחירי הסחורות, עודף כושר ייצור וביקושים חלשים מייצרים לחץ מתמיד לירידות מחירים, מהם נהנה הצרכן הישראלי באמצעות הוזלה של המוצרים המיובאים. התחזקות השקל רק מטיבה עוד יותר עם הקונה הישראלי.

צילום: shutterstock

אז מהי סביבת האינפלציה "הנקיה" בישראל בלי כל ההשפעות החיצוניות?

כאן אנו יכולים להסתייע בהפרדה הנהוגה בין מדד המחירים של המוצרים ושירותים "הסחירים" לעומת "הלא סחירים". כל מוצר או שירות מקומי שלא ניתן להחליף במוצר או שירות מיובא הינו לא סחיר. לדוגמה, הצרכן הישראלי לא יקפוץ לארוחת צהרים לחו"ל כאלטרנטיבה לארוחה בישראל. טוב, באו נסייג, רוב לא יעשו זאת.

דוגמה אחרת - לא נראה יבוא מתחרה של מוצרי מאפה, בגלל אורך חיים קצר שלהם. בכך, המוצרים השירותים הלא סחירים משקפים את רמת התחרותיות המקומיים ואת יחסי הכוחות בין הקונים למוכרים.

מסתבר שקיימים פערים גדולים בין התפתחות המחירים של "הסחירים" לעומת "לא סחירים". אילו מדד המחירים של "הסחירים" ירד בשנה האחרונה ב-1%, מדד המחירים "הלא סחירים" עלה ב-2.4%. במבט לחמש השנים האחרונות, מדד המחירים "הלא סחיר" עלה ב-15%, כפול משיעור עליית המדד "הסחיר".

מספר דוגמאות של התייקרויות בקטגוריה של "הלא סחירים" מהשנה האחרונה. מלונות ובתי הבראה בישראל התייקרו בשנה האחרונה ב-16%, שירותי צביעה וסיוד ב-7%, טיפולי שיער ותספורת התייקרו ב-6%, פרחים וצמחים ב-4%. מרבית המוצרים והשירותים שהתייקרו בשיעור יחסית גבוהה של מעל 3% בשנה האחרונה היו לא סחירים. מרבית המוצרים והשירותים שמחיריהם הוזלו ביותר מ-3% שנה האחרונה היו סחירים.

מהן במסקנות?

המסקנה החשובה יותר קשורה לניסיונות טיפול הממשלתי ביוקר המחיה. הנתונים מראים באופן די חד משמעי שהדרך שמובילה בצורה יעילה להוזלת המחירים הינה פתיחת השוק לתחרות, כולל תחרות ליבוא. לא לכל דבר אפשר למצוא תחליף מיובא, אבל איפה שאפשר כדאי לממשלה לעשות זאת.