המשקיעים מתעלמים

בועת מניות חברות הטכנולוגיה (בועת הדוט.קום), שהתנפחה בשנות התשעים של המאה הקודמת והתפוצצה לפני 14 שנה, היתה כמו תאונת רכבת בהילוך אטי. כשהיוון תזרימי מזומנים מתחלף במודלים של נתח שוק, אפשר להגיד שהכתובת היתה על הקיר.

אולם בועות לא תמיד קופצות למשקיעים מול העיניים. הריבית הנמוכה ששררה בארה"ב אחרי אסון התאומים הולידה את בועת הסאב־פריים. זו התפתחה במחשכים, במסדרונות המשרדים המפוארים של בתי ההשקעות של וול סטריט, הרחק מעיני התקשורת, שלא ממש ידעה להבחין בין MBS ל־CDO. ממש כמו הזאבים שסחרו בהם.

לבועה כלכלית פנים רבות. היא יכולה להופיע בדמות צבעונים הולנדיים, רכבות בריטיות או מניות טכנולוגיה, וכנראה שגם באג"ח — המסתמנות כבועה הפיננסית הבאה.

מתחילת שנות המונים ועד היום שוק האג"ח בארה"ב נהנה מירידת תשואות מתמשכת. היות שכשתשואה יורדת המחיר עולה, השקעה בתיק אג"ח היתה מהלך מתגמל, לעתים אף יותר מהשקעה בתיק של מניות.

שתי התפתחויות תורמות להתנפחות הבועה בשוק האג"ח. האחת, מגמת הורדת הריבית, שהגיעה לשיא בסוף שנות השבעים נוכח משבר הנפט, עד לרמתה האפסית כיום. השנייה, שנרקמה רק בשנים האחרונות, היא ההקלה הכמותית שבמסגרתה מזרים הבנק המרכזי של ארה"ב ביקושים לאג"ח, ובכך מעלה את מחירן.

די להביט במסכי הבורסה כדי להמחיש עד כמה המצב מסוכן. נכון להיום, אג"ח הצמודות למדד לטווח קצר־בינוני נסחרות בתשואות שליליות. המשמעות היא שרוכשיהן מבטיחים לעצמם תשואה ריאלית שלילית. תופעה זאת איננה שמורה לשוק האג"ח בארה"ב בלבד אלא משותפת גם לאג"ח הממשלתיות הנסחרות בבורסת תל אביב.

בועה בשוק האג"ח? צילום: שאטרסטוק

אין הסכמה בנוגע לשאלת קיומה של בועה בשוק האג"ח, אולם ישנה תמימות דעים כי מתישהו הריבית תעלה והפד יפסיק לרכוש אג"ח בשוק. זאת רק שאלה של זמן. סנונית ראשונה הגיעה בשלהי 2013, כשנגיד הפדרל ריזרב היוצא בן ברננקי הודיע שקצב רכישות האג"ח יופחת ב־10 מיליארד דולר ל־75 מיליארד דולר בחודש. המשקיעים לא התרגשו מההודעה, ושוק האג"ח נשאר יציב, בדיוק כפי שהם לא השתכנעו כשנביאי הזעם הזהירו מפני בועת הדוט.קום.

האופוריה, כך מתברר בכל בועה כלכלית, יוצרת ערפל שמונע מהמשקיעים לראות את המציאות המונחת מול עיניהם.