מישאל חשין: "יש גבול לביזוי השופטים ע"י פוליטיקאים"

מישאל חשין, המשנה בדימוס לנשיא בית המשפט העליון, תקף ביום חמישי את הניסיונות של פוליטיקאים לרסן את השופטים, זאת באמצעות הסעיף שלפיו כל חריגה מכללי האתיקה תאפשר לשר המשפטים להגיש קובלנה משמעתית נגד שופט. לאחר שהסעיף הזה עבר, סיפר חשין, "גמלנו בהבה נתחכמה לו משלנו" שהפיל לבסוף את ההסמכה הגורפת הזו שניתנה בחוק לשר. הוא אמר את הדברים בערב עיון לרגל פרסום ספרו החדש של השופט ד"ר גבריאל קלינג "אתיקה של שופטים".

חשין התייחס לדרמה שהתחוללה בין 2006 ל־2007. עד 1993 לא היו שופטי ישראל כפופים לכללי אתיקה כלשהם - מחייבים, מומלצים, מנחים. ב־1993 גיבש הנשיא מאיר שמגר כללי אתיקה פנימיים שהשופטים כיבדו, בעיקר בגלל היראה משמגר וההבנה שאין זה ראוי לפעול ללא הגבלה אתית. זאת, עד לסיפור ערעורו לעליון של אלי הורביץ, יו"ר טבע שהורשע במחוזי בהעלמת מס בפרשת פרומדיקו. הורביץ שכר לערעור את עו"ד פיני רובין, חברו הטוב של השופט תיאודור אור. אור סירב לפסול את עצמו בטענה שכללי האתיקה אינם מחייבים ובכך עורר את הפוליטיקאים לפעולה, כפי שתיאר חשין: "לאחר שנקבע בפסק הדין של אור שכללי שמגר אינם מחייבים משפטית, נזעקה הכנסת - מה זה אין כללי אתיקה לשופטים? איך אפשר לנהל מדינה בצורה כזו ששופטים שגוזרים גזרי דין אין עליהם כללי אתיקה? זה לא מתקבל על הדעת! מיד, אמרו, צריך לתקן את החוק!".

"הם אוהבים את זה"

חשין לגלג על המהירות שבה עטו הפוליטיקאים על השופטים. ועדה בראשות השופט יצחק זמיר ניסחה כללי אתיקה לחברי כנסת. ועדה אחרת בראשות הנשיא שמגר ניסחה כללי אתיקה לשרים. "האם מישהו קיבל אותם?", רעם חשין, "שם אף אחד לא ממהר. לח"כים ולשרים לא צריך כללי אתיקה, אבל לשופטים? מהר, מהר נקבע כללים. הדבר ביטא התערבות פוליטית בעשייה השיפוטית. הם רוצים את זה. הם אוהבים את זה. הם יודעים יפה מאוד להעיר לזולת כאשר מישהו נוהג שלא כהלכה. אבל לגבי עצמם? דאבל סטנדרט. זה לא מתקבל על הדעת. לא ראוי". והמהירות הזו, הוסיף חשין, "ביזתה גם את הנכונות שלנו לתקן את המצב". הנשיא אהרן ברק הקים ועדה בראשות חשין עצמו לניסוח כללי האתיקה.

פרופ' מנחם בן ששון, נשיא אוניברסיטה העברית צילום: יורם אשהיים

חבריה היו השופטים דורית ביניש, גבריאל קלינג, מיכה לינדנשטראוס, משה סובל, פרופ' אהרון אנקר ועו"ד רמי הורביץ. "התחננו, ביקשנו, תמתינו עד שנכתוב את ההצעה שלנו. לא ימצא חן בעיניכם, תזרקו לפח. אבל לא, בשום פנים ואופן לא, הם יחוקקו על אפנו ועל חמתנו". שתי הצעות חוק באו לעולם. האחת ממשלתית והשנייה של ח"כ פרופ' מנחם בן ששון שהיה ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. "באופן מוזר, ההצעה של הממשלה היתה טובה ונכונה", החמיא חשין, "אבל לעומת זאת ההצעה של בן ששון היתה קשה לנו". והקושי בהצעה זו, אמר חשין, בא ממקום אחד בלבד. "ללמד את השופטים לקח. ששופטים יידעו איך להתנהג", אמר והוסיף בציניות, "דבר שבאמת הם לא יידעו לפני שהכנסת תחייב אותם בכללי אתיקה".

בהצעת בן ששון היה סעיף מחמיר, בלתי קביל לחלוטין מבחינת השופטים. "הוא רצה שהפרת כלל מכללי האתיקה תהיה אוטומטית עבירת משמעת. אם שופט, נניח, לא נהג כלפי עדים במתינות או בסובלנות - זו עבירת משמעת ושר המשפטים יכול להטיל אשמה. אלה דברים שלא ניתנים למדידה, למשקל. דין משמעתי דומה במידה רבה לחוק הפלילי. הנורמות צריכות להיות מוגדרות וברורות. כללי האתיקה מכילים אורח חיים, התנהגות ראוייה ועוד קווים מנחים כלליים. כשראינו שאלה עומדים להפוך לדין משמעתי, חשכו פנינו".

השופטים התנגדו במרץ להפוך כל הפרת כלל אתי לעבירת משמעת. "בן ששון", סיפר חשין, "עמד על רגליו האחוריות ולא ויתר. הוא אמר שאם תהיה בעיה, יתקנו את החוק. אמרנו למה לתקן אם אפשר מלכתחילה לא לחוקק חוק מקולקל? הנשיא ברק כתב מכתב מאוד מנומס שאין זה מתקבל על הדעת להעמיד לדין שופט שלמשל לא החיש את הדיון. אנא ממך, כתב ברק, אל תכניס את הסעיף הזה".

אלא שלבסוף הסעיף התקבל. הכנסת מיזגה את ההצעה הממשלתית עם הצעת בן ששון, אבל אימצה לתוך הנוסח הסופי את הסעיף המחמיר מבחינת השופטים. התוצאה היתה שהנשיא ברק סירב לחתום על כללי האתיקה, חתימה שנדרשה להפעלת החוק. לאחר פרישת ברק, סירבה גם הנשיאה ביניש לחתום על הכללים. השופט יצחק זמיר הגה נוסחה שפתרה את המשבר. חשין: "אמרנו בינינו לבין עצמנו 'הבה נתחכמה לו'. וזמיר הציע תיקון: שופט ייראה כמי שהפר כלל מכללי האתיקה לשופטים באופן המאפשר הגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים, רק אם התקיים אחד משני ראשים אלו - התנהגות בניגוד לכללים שעולה כדי התנהגות של שופט שלא כהלכה במילוי תפקידו או כדי התנהגות שאינה הולמת את מעמדו של שופט".

"בושה וכלימה"

מערכת אחרת היא דיני הפסלות. שופט חייב לפסול את עצמו ב"נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפט". אולם הכנסת לא הסתפקה בכך אלא הכתיבה לשופטים חובת פסילה כאשר מופיע בפניהם "בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קירבה ממשית אחרת". חשין הגחיך את הפוליטיקאים שטרחו לפרט ולהגדיר מהו "בן משפחה". הוא מנה את בני המשפחה שהחוק מפרט. "ועכשיו הפאנץ' ליין, ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט שימש משפחה אומנת שלו. זה היה ממש חשוב להם להכניס. אמרנו בלבנו: יש גבול לביזוי העצמי, בושה וכלימה. זו הבעיה שלהם, משפחה אומנת...".