$
דעות

קל להשתלח בבית חולים הדסה - קשה להתעלם מתרומתו למדינה

המוסד, שאינו זוכה לתמיכה ממשלתית ונתון בגירעון מתמשך, יכול היה להפוך בקלות לרווחי כמו "אסותא", אולם בכך היה חוטא לערכי הליבה שעל בסיסם הוקם

דורית אדלר 14:2909.02.14

השבוע שמעתי מספר מומחי כלכלה ובתקשורת מתייחסים למשבר בבית החולים הדסה, ונותנים פרשנות על המוסד הפרטי הבזבזני. אכן, הדסה הוא מוסד בבעלות פרטית, אולם  לא כפי שאנו מבינים כיום את המושג פרטי. בפועל, הדסה הוא המוסד הכי ציבורי שיש - הוא מקבל כל פונה, ובדרך כלל אילו שמגיעים אליו, מכל קצוות הארץ, הם הקשים שבחולים.  

להבדיל משאר בתי החולים, הדסה מעולם לא תוקצב על ידי המדינה, או על ידי משלם המסים – מונח אשר לא מפסיק להישמע בימים האחרונים. מבחינה זו בית החולים אף שונה מקופות החולים שנוסדו במשותף על ידי החלוצים כחלק מערך הערבות ההדדית - מערכי הליבה שעל בסיסם הוקמה המדינה.

 

בית החולים הדסה. טיפח את מיטב הרופאים במערכת הבריאות בישראל בית החולים הדסה. טיפח את מיטב הרופאים במערכת הבריאות בישראל

 

הדסה הוא ארגון ציוני שהוקם על ידי נשים ציוניות בארצות הברית רק כדי לתת לתושבי הארץ וכדי לסייע בבנייתה הבריאה. כבר לפני שנים יכול היה בית החולים להפוך בקלות לבית חולים דוגמת "אסותא", ובכך להתפאר ברווחיות מדהימה הן למוסד והן לעובדים בו. אלא שהדסה הוא הציונות האמיתית בהתגלמותה. ה-DNA של הדסה הוא נתינה ברמה האיכותית הגבוהה ביותר. זהו מוסד אשר נושא על גבו בגאווה את בית הספר לרפואת שיניים המפואר, מתפקד בסימביוזה עם בית הספר לרפואה הראשון, מוביל במחקר ועוד כהנה וכהנה תחומים של נתינה, כל זאת בלי לקבל שום תמיכה ממשלתית.

 

מדובר במוסד שבנה את תשתית מערכת הבריאות - החל בטיפות החלב, דרך הקמת בתי חולים ומסירתם בהמשך לעיריות או למדינה, וכלה בטיפוח מיטב הרופאים שהובילו את מערכת הבריאות של ישראל. ההשתלחות בהדסה בימים האחרונים משקפת מדינה שהתפרקה מערכי הליבה שעל בסיסם הוקמה. הרי אם לא הייתה הדסה בירושלים, היה צריך לקום מרכז רפואי ממשלתי או בבעלות קופת חולים אשר היה מתוקצב על ידי המדינה; קרי - על ידי משלם המסים.

 

לגשת לפתרון הבעיה בצניעות וביראת כבוד

 

אודה לנערי האוצר אם מי מהם יוכל לסייע לי לחשב כמה מיליארדים חסך בית החולים למדינת ישראל מיום הקמתו. אכן, הדסה נמצא בגירעון אדיר. חלקו בגלל הנחות עצומות שקיבלו קופות החולים, בשוק שכמובן אינו שוק תחרותי-חופשי. ואולם אם הדסה לא היה נותן את ההנחות הללו, במצב כזה הגירעון היה מתגלגל לקופות החולים, והמדינה הייתה חייבת לכסותו.

 

הרי ידוע לכל העוסקים בתחום הבריאות כי כחלק ממדיניות ברורה השיתו הממשלות האחרונות על מערכת הבריאות גירעון מובנה ,למרות הגידול באוכלוסייה והתארכות החיים. מצד שני נשאלת השאלה כיצד נמחקים מדי שנה בשנה חובותיהם של רוב בתי החולים הכלליים? בתוך כך אסור לשכוח כי הדסה הוא המעסיק הגדול בירושלים. כמו כן, חלק מהתנאים המשופרים שקיבלו חלק מהעובדים במנהל והמשק ייתכן שאפשרו למשפחותיהם לשרוד מעל קו העוני.

 

הגיעה העת להסתכל ולבחון את התמונה הרחבה. חלק מהעובדים שיפוטרו כעת מהדסה עלולים למצוא עצמם מובטלים. במקרה כזה, הם יהפכו לנטל על משלם המסים. אין ספק כי בית החולים חייב לעבור תוכנית הבראה כואבת ומשמעותית לטיפול ביגרעון שאליו נקלע. עם זאת אני מזמינה את כולם, קובעי המדיניות, אנשי האוצר וכלל אזרחי המדינה, לגשת לפתרון הבעיה בצניעות, ואולי אף ביראת כבוד בפני ארגון ציוני ועובדים, שתרומתם לא תסלוא בפז.

 

הכותבת עובדת בבית החולים הדסה משנת 1982 (למעט שנתיים במשרד הבריאות)

בטל שלח
    לכל התגובות
    x