$
דעות

צדק חלוקתי גם בהייטק

ההייטק הישראלי הוא מנוע צמיחה חשוב, אבל פירותיו מוגבלים לשכבות חברתיות מסויימות. הגיע השעה להבטיח שפירות הצמיחה יחלחלו לשכבות רחבות יותר בציבור

אסתר (אתי) לוצאטו 08:3415.11.13

בשבועות האחרונים אנו מתבשמים משורה של אקזיטים מוצלחים, שביצעו חברות תוכנה ישראליות.  העובדה שענקיות הטכנולוגיה דוגמת אינטל, יבמ, מיקרוסופט, פייסבוק וגוגל מקיימות כאן מרכזי פיתוח ומרחיבות את פעילותן היא עדות למעמדה של ישראל במעצמת הייטק ולהכרה באיכות ההון האנושי שפועל כאן. בנוסף, ההון המתקבל משמש כדלק המזין את התעשייה ומשמש להשקעה במיזמים נוספים וישנם כבר היום יזמים שרותמים את הכישרון, הידע והניסיון שלהם לקידום המיזמים הבאים, מה שיוצר גלגל תנופה משמעותי בתעשייה.

 

עם זאת, לא הכל ורוד במגזר ההייטק. ההצלחה היא בעיקר מנת חלקן של חברות התוכנה, האינטרנט ויצרני האפליקציות. בתחומים אלה זמן ההבשלה הוא קצר, היקפי ההון הנדרשים לפיתוח הם קטנים יחסית והחסמים הם נמוכים. בתחומים אחרים, כמו מוליכים למחצה, מדעי החיים ומיכשור רפואי, הבעיות מורכבות יותר. בתחום מדעי החיים, למשל, זמן ההבשלה הוא ארוך והיקף ההשקעות והסיכון הנדרשים לפיתוח ההמצאה, תוך מעבר משוכת ה-FDA, הוא עצום.

 

ישנן תופעות נוספות שצריכות להדאיג אותנו, אבל תקצר היריעה מלפרט את כולן. כאן ארצה להתייחס לנושא אחד מהותי והוא נעוץ בעובדה שפירות ההצלחה בהייטק מגיעות רק לשכבה מצומצמת בציבור. יתר על כן, תעשיית האקזיטים יצרה שכבה חדשה של מתעשרים, דבר שהחריף את פערי השכר בחברה הישראלית.

 

מפעלי HP בקריית גת.  מנוע צמיחה מפעלי HP בקריית גת. מנוע צמיחה

 

פערי השכר מצטלבים עם פערים אחרים - חברתיים, גיאוגרפיים ודמוגרפיים - ומעמיקים שסעים חברתיים-כלכליים קיימים, תופעה שיש בה כדי להדאיג. היא עלולה לפרום עוד יותר את המרקם החברתי ואף מעלה חשש להתבדלות חברתית-סביבתית ולהחרפת המתחים בין מרכז לפריפריה.

 

קהיליית ההייטק והתעשיות הנלוות לה - פיננסים, מימון, אשראי, משפטים, סחר-חוץ – מרוכזות, רובן ככולן, בת"א-רבתי ואילו הפריפריה נותרת עם פירורים.

 

כדי להבטיח שפירות ההצלחה של חברות הטכנולוגיה יחלחלו מעבר לשכבה קטנה, והומוגנית מוכרחים לומר, יש צורך במדיניות חדשה. חוק עידוד השקעות הון - שממילא טעון תיקון משמעותי - אינו מצליח לטפל בבעיה במלוא היקפה ולכן על הממשלה נדרשת לנקוט יוזמה חדשנית, שעניינה עידוד מעבר חברות הייטק לפריפריה.

 

הדבר צריך להיעשות על-ידי מתן הטבות שונות לעובדים בחברות ההייטק, שיעתיקו בעקבות החברה את מקום מושבם לערי הפריפריה. ההטבות יכולות ללבוש צורות שונות (הטבות מס, זיכויים, מענקים, סבסוד שכר עבודה וכו') אך מטרתן אחת - תמרוץ בעלי החברות להעתיק את החברות שהן מנהלים אל מעבר לגוש דן באמצעות טיפול במרכיב השכר, שהוא חלק לא מבוטל מתקורות החברה. העתקת חברות ההייטק, בניגוד למפעלים, איננה כה מסובכת משום שלא מדובר פה בהעברת ציוד כבד, או בהקמת תשתית של אזורי תעשייה. עיקר ההון של החברות הללו הוא אנושי ובהינתן תשתית של פארקים טכנולוגיים - שכבר קיימים בחלקם בפריפריה וממתינים לאכלוס - אין כל מורכבות לוגיסטית בעצם המעבר.

 

מעבר של חברות הייטק לפריפריה ישיג כמה יעדים: הוא ייצר עוגנים כלכליים חדשים (כל משרה בהייטק פירושה 2.5 עובדים נוספים בתעשיות נלוות ושירותי עזר), יזרים אוכלוסייה איכותית ובעל כוח קנייה לערים מרוחקות מהמרכז, דבר שבתורו יעודד צמיחה נוספת, ויגדיל את הרשויות המקומיות מתשלומי ארנונה ומיסים מקומיים שונים. וחשוב מכל אלה: הרוח החדשה שתגיע בעקבות החברות הללו לנגב ולגליל - רוח חדשה של יזמות, חדשנות ותנופה.

 

אין מדובר ביציאה לגלות מבחינת העובדים. להיפך. כבר כיום, בהיעדר תמיכה ממשלתית משמעותית, זוגות צעירים רבים, ממעמד סוציו-אקונומי ממוצע ומעלה, עוברים לפריפריה וזאת בשל התייקרות המחירים במרכז ואיכות החיים שמציעים הנגב והגליל, על המרחבים הפתוחים, הזיהום המופחת והשקט מסביב.

 

גם מנקודת מבט תעסוקתית הפריפריה משתנה. מעבר צה"ל לנגב, למשל, עתיד לשנות את מפת התעסוקה בדרום ומרכז הסייבר הלאומי המוקם בבאר שבע יספק שפע של מקומות עבודה חדשים בתחומים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר.

 

כניסת תושבים חדשים גם תחייב את המדינה ואת ערי הפריפריה לשדרוג תשתיות בכל התחומים - שיכון, בריאות, חינוך, תרבות (התשתית התחבורתית כבר עברה שדרוג ונמצאת ממילא בתנופת פיתוח אדירה). היא תסייע בפיתוח נוסף של הערים, שכבר נמצאות על ציר התקדמות בשנים האחרונות ותביא, אולי, גם לגל נוסף של עובדים חדשים, שיגיעו בעקבות הקודמים. כך תושג גם המטרה אליה שואפת כל ממשלה - לפחות במוצהר - לעודד את הנגב והגליל ולצמצם את הפערים בין מרכז ופריפריה.

 

ההייטק הישראלי הוא מנוע צמיחה חשוב, אבל פירותיו מוגבלים לשכבות חברתיות מסויימות. הגיע השעה להבטיח שפירות הצמיחה יחלחלו לשכבות רחבות יותר בציבור.

 

הכותבת היא שותפה-מנהלת בקבוצת לוצאטו העוסקת בפיתוח ומינוף קניין רוחני, חברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון, חברת מועצת עומר ופעילת ציבור בפורומים שונים של מנהיגות, אחריות חברתית ופיתוח הנגב

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x