עוד מיליוני שקלים מתנה מהמדינה

אורי אדם, יו"ר תעש; הראל לוקר מנכ"ל משרד רה"מ ואבי פלדר מנכ"ל תעש

למעשה, המילה הלוואה חוטאת לאמת בהקשר של התעשייה הצבאית כיוון שהסכום הזה, כמו הסכומים הקודמים שניתנו לחברה, הם יותר מענק, אם תרצו מתנה מהמדינה. ממש לא הלוואה. זו לא תהיה הפעם הראשונה שהמדינה תזרים כסף לחברה על מנת שזו תוכל לשלם את משכורות העובדים, וכשזו הסיבה ניתן היה אולי לקבל את ההלוואה־מתנה קצת יותר בהבנה, ובמיוחד כשמספרים לנו שוב שזה רגע לפני ההחלטה על הפרטה ואף במטרה לסייע לה לקרות.

ממתינה להפרטה "תעש לא תחזיר 2 מיליארד שקל שלוותה מהמדינה" כך מציינת רשות החברות הממשלתיות בבקשתה מוועדת הכספים של הכנסת לעוד הלוואה של 100 מיליון שקל לתעש עד להפרטתה. אלא שההפרטה לוטה בערפל, וההלוואה צפויה להצטרף למיליארדי השקלים שהחברה ההפסדית לוותה מהמדינה ושככל הנראה לעולם לא תחזיר חן פונדק וגיל קליאן לכתבה המלאה 

כבר היינו קרובים להפרטה

אבל הדברים נהפכים להיות הרבה יותר מטרידים כשזו המציאות שבה מתנהלים הדברים מזה כמה שנים וכשסכום ההלוואות הללו חצה כבר את 2 מיליארד השקלים. ובעיקר כשהמדינה מודה לראשונה, שחור על גבי לבן, שמדובר בסכומים שהחברה לא תוכל להחזיר אותם. הסכומים האלה מטרידים כשההיסטוריה מלמדת שבכל פעם שההפרטה התקדמה צעד אחד קדימה היא הלכה מיד שניים לאחור.

דירקטוריון תעש צפוי לאשר השבוע את מבנה ההפרטה של החברה, במשרדי האוצר והביטחון מבטיחים שהפעם ההפרטה קרובה מאי פעם. לכן גם ברור למה שווה למדינה להזרים עוד 100 מיליון שקל כדי להנשים את החברה עוד קצת, עד שיפתרו את עניינה סופית. אלא שקרובים מאוד לנקודת הכרעה היינו כבר כמה וכמה פעמים בשמונה השנים האחרונות, מאז קיבלה המדינה את החלטת ההפרטה המקורית, בינתיים ההפרטה נדחתה פעם אחר פעם, מצבה הפיננסי של החברה הדרדר והזרמות הכספים הלכו והעמיקו. לכן הגיע הזמן לגמור את הפארסה הזו שנקראת הפרטת תעש, גם במחיר חד פעמי גבוה יחסית ולשים סוף להזרמות הכספים החודשיות.

חברה מדממת על חשבון כולנו

תחשבו על הסכומים שהמדינה הזרימה לתעש בשנים האחרונות בתור מס. מס שכל אחד מאיתנו שילם כדי לאפשר לחברה להמשיך ולהתקיים למרות שאם היתה חברה עסקית רגילה, לא היתה לה כל זכות קיום. המס הזה עמד על עשרות מיליוני שקלים בחודש בשנים האחרונות, וצריך לשים לו סוף או לפחות להאיר אותו בזרקור חזק במיוחד נוכח המציאות התקציבית שבה אנחנו נמצאים.

לתעש אולי יש נכסים ביטחוניים שחשובים למדינה מבחינה אסטרטגית אבל זו ממש לא סיבה להמשיך ולאפשר לה לדמם על חשבון כולנו ולדחות את קבלת ההחלטות המתבקשות. צריך לאפשר לחברה לצאת לדרך חדשה ולמדינה להיפטר מהיבלת המכבידה, מכבידה במיוחד בתקופה תקציבית בעייתית כל כך.