מה דינם של עורכי הדין?

הרצח של עו"ד נתן ז'ורנו ובתו ימית בידי לקוח זועם הניע את לשכת עורכי הדין לשגר לשרת המשפטים הצעת חוק שנוסחה עוד בתקופת היו"ר הקודם יורי גיא־רון. המטרה של הצעת החוק היא לייחס חומרה מיוחדת ונפרדת לתוקפי עורכי דין. "התופעה הגוברת של תקיפת עורכי דין", כתב יו"ר הלשכה דורון ברזילי ללבני, "עלולה להוביל לפגיעה באינטרס הציבורי שבשמירה על שלטון החוק ויציבותו".

1. הדם הסמוק יותר

פגיעה במתדלק או בעל מכולת אמורה להיחשב חמורה פחות?

נימוק מרכזי נגד הצעת החוק הוא בשל ההבחנה שהוא עורך בין עורכי דין לבעלי מקצוע אחרים שנותנים שירות לציבור: מתדלק בתחנת דלק, בעל מכולת, מהנדס, פסיכולוג. מדוע דמם של עורכי הדין סמוק יותר? יצירת הבחנות בין קרבנות היא בעייתית. האם במקרה של עורכי הדין ניתן להצדיקה ב"מכת מדינה", תופעה שמתרחבת להיקף בלתי נסבל? ספק רב אם זה המקרה, בלי להמעיט בגודל הטרגדיה של רצח עו"ד ז'ורנו ובתו ימית.

עו"ד נתן ז'ורנו ז"ל. נרצח במשרד עם בתו ימית

הטעם להגן על עובדי ציבור הוא חברתי. הם נמצאים שם בשביל כולנו. הם בקו החזית של אכיפת החוק. ולכן יש מקום להרתעת יתר של הפוגעים בהם. פגיעה בהם משולה לפגיעה במדינה, בריבון. אפילו להעליב אותם אסור. עבירה של העלבת עובד ציבור לא קיימת אלא לגבי עובדי ציבור, ובתי המשפט נוטים לרסן את תחולתה ולא להרשיע כל מי שסינן קללה לעבר פקח או שוטר. לעומת זאת, פגיעה פיזית נתפסת כחמורה כיוון שמשרתי ציבור ממלאים את חובתם שלא כדי לקדם אינטרס פרטי. הם עושים זאת כדי לקיים חוק וסדר, מה שהופך את הפגיעה בהם לפגיעה גם בחוק ובסדר הציבורי.

שתי דוגמאות קיצון ידועות בהקשר זה. החוק שנתפר כדי למנוע חנינה מיגאל עמיר שרצח את ראש הממשלה. חוק זה, שספק רב אם הוא חוקתי, נועד לבטא את החומרה שמייחסת המדינה לפגיעה באחד מסמלי ריבונותה המרכזיים. עמיר לא רצח את יצחק רבין האדם אלא את יצחק רבין ראש הממשלה, ולכן אין כאן רק הרמת יד על אדם, אלא על המדינה. כך גם לגבי מי שהשליך נעל שפגעה בנשיאת העליון בדימוס דורית ביניש. זורק הנעל נשלח לשלוש שנות מאסר. ברור שהשלכת נעל בנסיבות אחרות לא היתה משליכה את המשליך לשלוש שנות מאסר. החומרה המיוחדת היא הרמת יד על סמל ריבונות אחר, בית המשפט העליון.

2. בשם האידאה

מדובר במקצוע שחלקו זוכה להגנת יתר, ולכן יש היגיון בהרחבה

קשה לטעון שעורכי דין הם משרתי ציבור. הם לבטח אינם סמלי ריבונות. הצעת החוק מבקשת ש"יראו עורך דין כעובד הציבור, או כמי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין, או כמי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור". ההצדקה המרכזית להרחבת ההגדרה היא "להבטיח שאלו יוכלו לבצע תפקידם ללא חשש או איום בתקיפה פיזית".

חלק גדול מעורכי הדין הם עובדי ציבור: בפרקליטות, בסנגוריה הציבורית, בייעוץ המשפטי במגזר הציבורי. יש להניח שגם עורכי הדין הפרטיים שפועלים תחת ייפוי כוח של המדינה מוגדרים לצורך כך כעובדי ציבור.כלומר, מדובר במקצוע שחלקו זוכה להגנת יתר כשהוא פועל בשירות הממשלתי. לכן בהרחבת ההגנה הזו גם לעורכי דין פרטיים יש היגיון מסוים, במיוחד כשהתוקפים אינם פועלים לפי "ההיגיון" המצופה מהם ותוקפים סנגורים יותר מאשר תובעים.

כמו כן, ניתן לנמק את ההבחנה שמרוממת עורכי דין לדרגת משרתי ציבור מכוח הגדרתם ההיסטורית כ"קציני בית המשפט" (Officer of the Court). כל עו"ד לפי תפיסה זו אינו בעל מקצוע פרטי שעושה לביתו, אלא נציג של אידיאה רחבה יותר, שלטון החוק. אידיאה שלפיה עו"ד מייצג מלבד הלקוח גם ערך ואינטרס חברתי רחב יותר. מהטעם הזה נגזרים ההיגיון וההצדקה לקבל את עמדת הלשכה בעניין החוק.