חקר ביצועים: השבוע של חברת החשמל, אבי לוזון ונסיך בריטי שרק נולד

נסיך נולד בבריטניה

נסיך נולד! בבריטניה. לא כאן. אך ברוח דברי הנביאים הנישאים באוויר שבוע אחרי ט' באב, קשה לי שלא להפליג בדמיון אל ממלכת יהודה ולדמיין את הנביא ישעיהו מכריז על הולדתו של יורש העצר הנסיך חזקיהו: "כי ילד יוּלד לנו, בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו... למרבה המשרה ולשלום אין קץ, על כיסא דוד ועל ממלכתו". הנסיך הבריטי נולד לחיים חסרי שלטון ממשי אך גם חסרי פרטיות. הוא יגדל לאורן של מצלמות ותחת עטם של רכילאים חסרי רחמים. לא קל, אבל כנראה עדיף לגדול עם כובד החשיפה ולא עם כובד ההיסטוריה, כמו חזקיהו. אמנם נחסכו ממנו העדשות, אך עטם של כותבי דברי העתים לא חסכה ממנו ביקורת, ודפי התנ"ך בכל זאת נצחיים יותר מהצהובונים הבריטיים.

אורי רוזביץ

בדיחות שואה ב"מצב האומה"

אבא שלי היה השריד היחיד של משפחתו. את הוריו אסתר ואהרון הנציח בשם משפחתנו. אני קרוי על שם אחד מאחיו. גם אמי איבדה את הוריה ואת אחותה הקטנה בשואה לפני שהקימה בית בישראל. הם היו בגיהינום, אבל נשארו בחיים. הקולות של ילדותי היו קולות של צחוק, לא בכי. אבא ואמא שלי אהבו לצחוק. אני לא יודע אם הבדיחות של "מצב האומה" על בירקנ־האו היו מצחיקות אותם או מעצבנות אותם. אולי היו אומרים שהבדיחות על מחנות הריכוז מוכיחות שניצחנו את הנאצים. אני צחקתי מאוד, כי הן היו מצחיקות. טוב שרשת לא צנזרו אותן. מותר לצחוק. ואם מישהו נפגע, לא נורא. גם זה בסדר. האיש הלא מצחיק הוא מבקר המדינה, שגער בקומיקאים בכובד ראש מחמיר והוסיף נופך קומי לדמותו המוזרה קצת. מישהו צריך להסביר לו שהצחוק משחרר. אופס.

יואל אסתרון

אורנה בנאי וליאור שליין צילום: ינאי יחיאל

שוב מדברים על רפורמה

משרדי האוצר והאנרגיה וההסתדרות שוב שילבו כוחות בדרך לרפורמה בחברת החשמל, ועוררו לרגע תקווה לשינוי המיוחל. אבל אחרי מסיבת העיתונאים החגיגית, לחיצות הידיים והעיצומים האוטומטיים, הכל כך לא מהפכניים, קיבלנו מתווה מוכר - פרישה של 2,000 עובדים, חלוקה לכמה מרכזי רווח, מכירת תחנות וביטול ההטבה של חשמל חינם - עם שורה תחתונה חדשה ומטרידה. במקום פתרונות יצירתיים להתייעלות אפקטיבית של חברה שנמצאת דה פקטו במצב של חדלות פירעון, הכיוון המתגבש הוא שעיקר העלות, בגובה 3.5 מיליארד שקל, תגולגל על הציבור בדמות העלאת תעריפי החשמל. כלומר זו בדיוק אותה גברת, אבל הפעם על חשבוננו. לא רפורמה בדרך לחברה חדשה, סתם עוד קצת מאותו עושק ישן.

נעמה סיקולר

מדברים על רפורמה צילום: יוסי וייס

עוד רפורמה הושקה

"אתם לא בבועה", הכריז הווארד רות, ראש תחום נדל"ן בארנסט אנד יאנג, בראיון ל"כלכליסט", "פשוט יש לכם הרבה אנשים שהתעשרו". אמר, וטבע בים של טוקבקים כועסים. כי ישראל נמצאת בבועת נדל"ן כמה שנים, לא כי אנשים התעשרו, אלא כי אנשים מרגישים עשירים. כשהריבית אפסית, זוגות צעירים לא חוששים להתחפש למיליונרים בעזרת הלוואה של מיליון שקל. וכל עוד נוטלי המשכנתאות אינם חשים פחד אמיתי, כזה שבא לידי ביטוי לא רק בקיטורים אלא במעשים, בהאטה במכירת דירות, לא יקרה לבועה כלום. השרים המכובדים יכולים להכריז על רפורמת הפרגולות הטרייה או מהפך הממ"דים, אבל הדבר היחיד שירעיד את השוק יהיה שינוי כיוון הריבית. רק כשהיא תעלה משמעותית הלווים יתחילו להבין שאין להם איך לשלם, והאוויר בבועה יתחיל לצאת.

סופי שולמן

לוזון - יקבור כדי לשרוד

ההתאחדות לכדורגל דיווחה השבוע כי תנקוט צעדים כדי לפגוע בטוטו, הספונסר לשעבר שאינו מוכן יותר לשים כסף ציבורי בגוף שאינו מתנהל כשורה. בין השאר ההתאחדות מתכננת לבטל משחקים ברגע האחרון כדי לשבש את ההימורים של הטוטו (מה שיפגע בעיקר באוהדים שקנו כרטיסים) ולהקדים את שעת המשחק המרכזי כדי לפגוע בשיעורי הצפייה (מה שיפגע בכדורגל כמוצר טלוויזיוני). במילים אחרות, כדי להימנע משקיפות, מהשקעה בתשתיות ובנוער ומהחלפת היו"ר אבי לוזון, ההתאחדות מוכנה לעשות הכל, גם אם זה לקבור את כל הענף.

אוריאל דסקל

אבי לוזון צילום: יובל חן

תיקון 20 דרוש מקצה שיפורים

תיקון 20 לחוק החברות, שמתבסס על חוות הדעת של הוועדה בראשות יעקב נאמן, נועד למתן את חגיגת השכר בחברות הציבוריות. רק שכדרכן של לא מעט כוונות טובות, הוא לא תפור בקצוות אלא מלא פרצות. אין בו הגדרה ברורה של מהי מדיניות התגמול שהחברות צריכות לקבוע, ואין נהלים מסודרים להצגתה. התוצאה היא שכל חברה מפרשת את התיקון כמיטב הבנת יועציה המשפטיים, ומפרסמת בימים אלה מסמכים בני עשרות עמודים, עמוסים בפרטים, עתירי ניסוחים משפטיים שבמקרים רבים פשוט לא אומרים דבר. לא בשביל זה הגענו עד הלום. גם אם עוד לא ברור אם התיקון אכן יצליח להרגיע את שכר הבכירים, ברור למדי שנדרש כאן מקצה שיפורים.

אלי שמעוני

עוד ועדה בלי פרוטוקולים

לפני כמה חודשים, אחרי ש"כלכליסט" חשף את הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג, ביקשתי מבנק ישראל את הפרוטוקולים של ועדת זקן, שבחנה איך להגדיל את התחרותיות בבנקאות, בראשות המפקח על הבנקים דודו זקן. בתחילה הסבירו לי בבנק ישראל שהוועדה טרם סיימה את תפקידה. אחר כך הוועדה סיימה, המליצה, והפרוטוקולים עדיין לא נחשפו. בסוף, אחרי הרבה הצקות, קיבלתי השבוע את התשובה המופתית הבאה מבנק ישראל: "הישיבות לא הוקלטו ותומללו ולכן לא נרשם פרוטוקול בכל הישיבות. מבדיקה שנערכה נמצא שקיימים סיכומים חלקיים שנרשמו לשימוש פנימי בלבד ואינם משקפים נאמנה את תוכן הדיונים, ולכן לא ניתן לפרסם סיכומים אלו". מול הלך הרוח הזה - שאין סיבה לתעד, אין סיבה לרשום ואין סיבה לדווח לציבור – נדרשת התערבות מגבוה. שרת המשפטים, למשל, שדוגלת בממשל הגון, מוזמנת לקבוע סטנדרטים של שקיפות לוועדת ציבוריות. איך מנהלים פרוטוקולים, איך מתעדים, ואיך מפרסמים לציבור ומתי. כי כבר אין ברירה.

שאול אמסטרדמסקי

דטרויט - גדולה מספיק כדי ליפול

18 מיליארד דולר חובות דרדרו את דטרויט, פעם אחת הערים המשגשגות בארצות הברית, לפשיטת הרגל הגדולה ביותר של עיר בהיסטוריה האמריקאית. בעלי האג"ח שהנפיקה לא יראו את הכסף, אבל הסובלים העיקריים יהיו התושבים, ובעיקר גמלאי העירייה, שיראו את הפנסיה וביטוח הבריאות שלהם נחתכים ב־70%. בינתיים מתנהלת העיר כרגיל, ובדטרויט "כרגיל" פירושו רמזורים שלא פועלים, אשפה שלא נאספת, משטרה שמגיעה שעה אחרי שהוזעקה לאירוע, ורק עשרה אמבולנסים שנותרו לשרת את העיר, שנהפכה לבירת הפשע של ארצות הברית. יש בה כיום 78 אלף בתים נטושים ורק 700 אלף תושבים, שזוכרים היטב שאת הבנקים בוול סטריט ברק אובמה דווקא הציל מפשיטת רגל. קשה יהיה לראות אותו חומק מהתערבות במקרה הזה, אבל בניגוד לבנקים - גם תוכנית חילוץ תתקשה מאוד להציל את העיר.

גבי קסלר

דטרויט צילום: בלומברג