$
משפט

גורם בפרקליטות: "מלבד דן כהן, אין זכר למשוחדים נוספים"

בפרקליטות מגינים על הסדר הטיעון עם דן כהן בפרשת השוחד בחברת החשמל. הסנגור איתן מעוז: "השאיפה להסגיר אותו היתה חזקה מהנחישות להשיג הסדר"

משה גורלי 08:2714.07.13

השאלה המפורסמת של יאיר לפיד "איפה הכסף?" מרחפת כעננה שחורה מעל הסדר הטיעון שנחתם בשבוע שעבר בין הפרקליטות לבין השופט לשעבר, עורך הדין ודירקטור חברת החשמל דן כהן. ההסדר קובע שש שנות מאסר, תוך הודאה בקבלת שוחד מסימנס, בהפרת אמונים ובשיבוש מהלכי משפט. מנגד, הוסרו שני סעיפים משמעותיים, שוחד בפרשת רוגוזין וקבלת דבר במרמה. ההסדר חסך למדינה מיליונים בניהול המשפט, אבל עדיין נותרו מיליונים רבים שלא ברור לאן הלכו.  

 

האם עדיף כהן אחד ביד על פני מאמץ להציף משוחדים נוספים במשפט הפלילי? שמואל דכנר, עד המדינה בפרשת הולילנד, סיפק לפרקליטות סדרה מפוארת של נאשמים, מראש ממשלה, דרך ראש עירייה ועד היזמים. לעומתו, אורן אהרונסון, עד המדינה בפרשה הנוכחית, לשעבר מנכ"ל סימנס ישראל, נתן ראש אחד בלבד - דן כהן.

 

בזכות פלפול משפטי

 

האם היו עוד? "בעצת עורכי דיני, לא אשיב על שאלה זאת", אמר אהרונסון לחוקריו. אלא שזה היה ב־2005, ארבע שנים לפני שסימנס הודתה בתשלומי שוחד של 20 מיליון דולר בישראל. בשלב זה יכולה היתה המדינה לפתוח את ההסכם עם אהרונסון ולטעון שהפר את חלקו למסור "גרסה מלאה ואמיתית". אלא שכרגיל, פלפול משפטי הציל את המצב. בהסכם נכתב "גרסה מלאה ואמיתית בקשר לפרשה זו". ההסכם מותיר ספק אם החסינות לאהרונסון היא על הכל או רק תמורת כהן.

 

"בכל מקרה", טוען גורם בפרקליטות, "לסימנס יש לקוחות נוספים בישראל, לא רק חברת החשמל, ואולי כספים ניתנו שם. בחומר הראיות אין אינדיקציה וזכר למשוחדים נוספים מלבד כהן. בלי אהרונסון, לא היה לנו אפילו את כהן".

 

סנגורו של כהן עו"ד איתן מעוז מביע דעה דומה באמצעות הסיפור הבא: "שופט אנגלי עייף דחק בסנגור, 'מתי כבר אשמע ממך את האמת?', והסנגור השיב, 'אדוני ישמע ממני רק את הראיות'". מיותר לציין שכהן עצמו לא נידב מידע בעניין, למרות הימור מושכל שהוא יודע משהו על הפער בין 20 המיליון שסימנס הודתה שנתנה, לבין המיליון הבודד שכהן הודה שקיבל.

 

השאלה עד כמה אפשר היה להתעקש עם אהרונסון, והאם הופעלו נגדו כל המכבשים והתמריצים. "אנחנו הראשונים להתנצל על המגבלות, אבל גם לא אומרים נואש", אומר גורם בפרקליטות. אגב, כמו במקרה משה קצב, יכול שיוגש בג"ץ נגד ההסדר. וכמו אז יתבקש בג"ץ לעמת בין קולת ההסדר לחומרת הפרסומים.

לפי ההסדר ישלם כהן 10 מיליון שקל שמחולקים בין חילוט (4 מיליון) וקנס (6 מיליון). לפי הידוע לפרקליטות, כהן מחזיק ב־7.5 מיליון דולר בפנמה, במיליון דולר בפרו, בכמה מאות אלפים בליכטנשטיין, ומי יודע כמה ואיפה עוד, כך ש־10 מיליון הם מכה קלה בארנק.

 

שתי התשובות נכונות

 

בהסדר מתחייבת המדינה שלא להפעיל אמצעים אזרחיים נגד כהן. רשויות המס טוענות להתיישנות, ואילו עבירת הלבנת הון לא נכללה בכתב האישום המקורי ולכן לא ניתן היה להכניסה לכתב האישום לאחר ההסגרה. הישג של ההגנה? מחדל של הפרקליטות? שתי התשובות נכונות.

 

שש שנות המאסר שהוטלו על כהן הוצעו על ידי השופט דוד רוזן, שבפניו נוהל הגישור הפלילי לגיבוש הסדר הטיעון. עו"ד מעוז מרבה להדגיש בתגובותיו את המגשר רוזן. לוודא שהשופט חאלד כבוב שצריך עדיין לאשר את ההסדר והעונש, ישמע. מן הסתם, יקשה עליו לחרוג מעונש שהציע קולגה שלו. אילו העונש היה מוסכם בידי הצדדים בלבד, הסיכוי שכבוב, ששואף להגיע לעליון, יחמיר - היה גדול הרבה יותר. מעניין גם אם כבוב יעיר בפסק דינו משהו על היקף הגילוי הדל בהסדר ועל קיפוח האינטרס הציבורי הרחב בכך שפרשת שוחד מהגדולות והחמורות בתולדות המדינה נמוגה בהסדר טיעון שמותיר לא מעט סימני שאלה. ההסדר סביר משפטית. ציבורית - הרבה פחות.

 

עו"ד איתן מעוז (מימין) ודן כהן בבית המשפט. "הוא לא התערב בניהול המו"מ", אומר מעוז על הנאשם עו"ד איתן מעוז (מימין) ודן כהן בבית המשפט. "הוא לא התערב בניהול המו"מ", אומר מעוז על הנאשם צילום: אוראל כהן

 

האם שש שנות מאסר הוא העונש הנכון? כל צד משוכנע שכן. כל פרשן ומשקיף רשאי לחוות דעה. כדאי לזכור שהמדינה הסכימה כבר לעונש של 3.5 שנים במשא ומתן שנוהל עם כהן, כשזה עדיין ישב לבטח בגלות פרו. המשא ומתן היה על סף סיום אלא שההסגרה המפתיעה (את כהן בעיקר) הקדימה את החתימה.

 

בכלא הישראלי השתנו כללי המשחק. כהן איבד את הקלף המרכזי שלו, את חירותו. מקורבי כהן טענו ש"עבדו עליו" בכך שהשהו בכוונה את החתימה כדי להאיץ את אופציית ההסגרה, שנפתחה לאחר שנים שבהן זכה כהן להגנת השלטון בפרו. סנגוריו של כהן, מעוז ומיקי שפיגלמן, טענו שמיקומו הפיזי של כהן, לימה או אבו כביר, לא אמור לשנות את תנאי ההסדר המקורי. פרקליט המדינה משה לדור ואנשיו חשבו אחרת.

 

הפרקליטות משולה בעניין זה למי שהריץ במקביל שני סוסים. מאיץ את האחד, ההסגרה, ומאט את השני, החתימה, בהתאם לאינטרסים. או בהגדרת מעוז: "השאיפה להסגיר אותו היתה חזקה מהנחישות לסגור איתו הסדר". אגב, בפרקליטות עצמה נחלקו הדעות. היו כאלה שראו את 3.5 השנים כ"פרס" לכהן והעדיפו אי־הסגרה על פני עסקה זו. ההחלטה, כאמור, היתה בעד הסגרה ו־3.5 שנות מאסר.

 

מפלס החשדנות עלה

 

ובכל זאת, מה גרם לכך שההסדר המקל ההוא לא נחתם? ראשית, ויכוח על הביטחונות. המדינה חששה שכהן לא ישלם את הקנס המוסכם מכספיו שפזורים ברחבי הגלובוס, וכהן סירב לספק את הביטחונות שהפרקליטות דרשה. והיה גם הראיון שנתן כהן לגידי וייץ ב"הארץ" שהיכה בתדהמה את הפרקליטות, שהגיבה בעצירת המגעים להסדר. כך גבר מפלס החשדנות הגבוה ממילא כלפי כהן. שתי השגיאות האלה עלו לכהן 2.5 שנות מאסר - ההפרש בין שש לשלוש וחצי.

 

המדינה ביקשה תשע שנים. ההגנה ביקשה את התעריף המקורי, 3.5. רוזן הלך על האמצע, פחות חצי השנה שכהן ישב במעצר בארץ. וכהן יכול לקוות גם לניכוי שליש אף שבפרקליטות התנדבו להבהיר ש"השליש אינו אוטומטי. אצל כהן גם הבריחה תובא בחשבון". יש קורטוב רשעות בניסיון לגזור מהבריחה ההיא עילה למנוע את ניכוי השליש בעתיד.

 

בין המשפטנים במשקל כבד שחבשו את ספסל הנאשמים, כהן הוא השלישי. קדמו לו יעקב נאמן ויעקב וינרוט. שניהם יוצגו וזוכו בידי עו"ד דן שינמן. כהן הוא הראשון שהורשע ויישב במאסר. איך מייצגים קליינט שחריפותו המשפטית לא נופלת מזו של סנגורו? "הוא אדם אינטליגנטי באופן יוצא דופן", אומר מעוז, "שיודע בדיוק מה היה בחדר מבלי שיהיה בו. אבל הוא לא התערב בניהול המו"מ כי הבין את כלל הברזל שעו"ד שמייצג את עצמו הוא גם לקוח טיפש וגם עו"ד גרוע".

 

הסנגור שהתמחה אצל החבר הטוב שמגר

 

איתן מעוז, סנגורו של כהן, היה המתמחה האחרון של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר ב־1996, בימים העליזים ההם כששמגר וחבורה של שופטים ופרקליטים נהגה לנסוע בחברותא לחופשות אקזוטיות בחו"ל. דן כהן היה הרוח החיה ו"קצין המורל" של החבורה. הוא היה מספר הבדיחות מספר אחת, והיתה לו גם נטייה בלתי מרוסנת לתבל את דבריו, ובעיקר את פניותיו למין הנשי, בגסויות ובסקסיזם בוטה. היעדר הרסן, מתברר, היה קו מרכזי באישיותו.

האיש נחשב לעילוי משפטי, אבל החוכמה והתחכום שירתו אישיות סוערת ומורכבת שנטתה להרפתקנות ולנטילת סיכונים ולא תמיד התחשבה בקווים אדומים ושחורים שאין לעבור.

 

ב"חבורת רובינזון", שנקראה על שם כפר הנופש הטורקי המועדף עליה, נכללו מלבד שמגר השופטים תאודור אור וזוגתו מיכאלה שידלובסקי־אור, מיכל רובינשטיין, מוסיה ארד, עופרה צ'רניאק, פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל ועוד. וגם דן כהן, שהגורל או ליתר דיוק בתו אורנית, שנישאה לאבנר ברק, כרך אותו בקשרי נישואים עם נשיא העליון לשעבר. ברק לא נמנה עם בלייני רובינזון אלא העדיף לבלות את פגרות המשפט באוניברסיטת ייל. כך נכרך כהן בשני הנשיאים הגדולים של בית המשפט העליון - מבלה עם שמגר ומחותן של ברק. "מחותן לשעבר", מקפיד היום ברק לתקן את מי שמזכיר לו את הקשר. הילדים התגרשו, אבל השניים עדיין חולקים נכדים משותפים ויש הטוענים שחיבה מסוימת אף נשתמרה בלבו של ברק.

 

ביום חמישי האחרון זימן הגורל את השניים באותה שעה ממש לאירועים מקבילים, אך שמתכתבים זה עם זה. ברק משתתף בכנס חגיגי במרכז הבינתחומי בהרצליה שבו נידון, בין היתר, תפקיד מבקר המדינה כמגנם של חושפי שחיתויות, ובבית המשפט המחוזי בתל אביב הודה המחותן לשעבר במעשה השחיתות הגדול ביותר בתולדות המדינה.

 

עכשיו נחוץ רק במאי שיעשה סרט מהסיפור הזה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x