העיריות ירוויחו קנסות, אבל בעל הרעיון יישאר בלי כלום

האזרח הרי זיסו הביט בגללי כלבים ברחוב והדבר הפעיל את הדמיון שלו. הוא חשב איך ניתן יהיה לאתר את בעלי כלבים שלא אספו את הגללים כדי שהרשות המקומית תוכל לקנוס אותם. הפתרון שעלה במוחו היה בדיקת דנ"א לצואה שנותרה ברשות הרבים. לימים יישמה עיריית פתח תקווה את הרעיון, והתעוררה שאלה משפטית האם לזיסו זכויות יוצרים על הרעיון.

בערכאה הראשונה, בית המשפט המחוזי קבע שכן, אבל בשבוע שעבר קיבל בית המשפט העליון את הערעור של עיריית פתח תקווה, באמצעות עו"ד יחזקאל ריינהרץ ממשרד פריש שפרבר ריינהרץ ושות', וקבע שלא. כך נשאר זיסו עם הרעיון ועם 25 אלף שקל הוצאות שהוטלו עליו.

השופט נועם סולברג. המגרש המתאים הוא תחום הפטנטים צילום: אלכס קולומויסקי

תמיכה עקרונית כן, מעשית לא

הסיפור החל לפני כעשור. זיסו, כיאה לממציא רציני, הכין מצגת באנגלית והציג אותה בפני עיריית ראשון לציון ביוני 2003. המודל שהוצע היה להקים בנק נתוני דנ"א באמצעות נטילת תאים מחלל הפה של הכלבים בבואם לקבל את חיסון הכלבת, ובהמשך להשוות את הנתונים לשרידי צואה שלא נאספה ברחבי העיר, כדי לזהות את הכלבים ולהגיע בדרך זו אל בעליהם.

בעקבות המצגת אף נערכו מפגשים בין זיסו למומחי וטרינריה שונים. המהלך צבר תאוצה: במאי 2004 פנה ראש עיריית ראשון לציון דאז מאיר ניצן למדען הראשי במשרד לאיכות הסביבה, היום המשרד להגנת הסביבה, כדי לקדם את השיטה. הרעיון התקבל בחיוב והתגלגל אל ראש אגף פסולת מוצקה במשרד לאיכות הסביבה.

לממשלה נדרשו כמה שנים להתלבט, ובמרץ 2008 השיב המדען הראשי במשרד לאיכות הסביבה לעיריית ראשון לציון שמדובר ברעיון חדש ומעניין, המיישם עקרונות מדעיים מוכרים כדי לפתור בעיה כאובה של לכלוך רשות הרבים, וכי משרדו תומך עקרונית ביוזמה. עקרונית, אך לא מעשית.

עו"ד יחזקאל שטיינהרץ, שייצג את העירייה. "המחוזי שגה"

פיילוט ראשוני בפתח תקווה

במקביל החל זיסו במגעים גם עם עיריית פתח תקווה, וסוכם על פיילוט ראשוני ליישום הרעיון בשכונה אחת בעיר. ביולי 2007 אישרה מועצת העיר תקציב בלתי רגיל (תב"ר) של 120 אלף שקל לביצוע הפיילוט שתחילתו בשכונת נווה עוז. אז החלו המגעים על הכסף. זיסו התעקש לתפקד כספק יחיד ואילו העירייה החליטה שתסתדר בלעדיו.

זיסו תבע את העירייה ודרש מבית המשפט להכריז עליו כמי שזכויות היוצרים שלו הופרו. השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז קיבלה את טענתו. החוק דורש שני תנאים: מקוריות וקיבוע באמצעות דרך הביטוי. שטמר קבעה ששניהם התקיימו: ראשית, לא הובאו ראיות לקיומו של הרעיון לפני המועד שבו הגה אותו זיסו. שנית, דרישת הקיבוע והביטוי התמלאה באמצעות המצגת והצעת המחקר שנשלחה למדען הראשי. בשאלת הפרת זכות היוצרים, קבעה שטמר, הוכחה ההעתקה, שכן עיריית פתח תקווה מודה שהחליטה לבצע את הפרויקט נשוא הרעיון בעצמה וללא כל הסתייעות בזיסו.

בעליון קיבלו השופטים נעם סולברג, מרים נאור וחליל ג'ובראן את ערעור העירייה. הטענה המרכזית של המערערת היתה שהמחוזי שגה בהתמקדותו במקוריות ולא בדרך הביטוי. ואכן השופט סולברג קבע שהעירייה יישמה את הרעיון אך לא העתיקה את דרך הביטוי - המצגת והצגת המחקר. "כל שהוכח בבית המשפט המחוזי", כתב סולברג, "הוא שעיריית פתח תקווה יישמה את הרעיון שביסוד יצירתו של המשיב. קרי, הקמת מאגר דנ"א באמצעות דגימות רוק שתילקחנה בהסכמת בעלי הכלבים. אולם לא הוכח שעיריית פתח תקווה 'העתיקה' את דרך הביטוי שבמסגרתה הובע הרעיון. בנסיבות אלה, כשמדובר ביישום רעיון של המשיב על ידי עיריית פתח תקווה, להבדיל מהעתקת דרך ביטויו של הרעיון — דינו של הערעור להתקבל".

רעיון אינו נחשב "אמצאה"

סולברג הוסיף שהמגרש המשפטי המתאים למקרה הוא תחום הפטנטים. כשמבשיל רעיון של יוצר ל"אמצאה", הרי שהוא זכאי לרשום אותה אצל רשם הפטנטים. אולם זיסו לא הוכיח שהרעיון הטכנולוגי אכן שקול ל"אמצאה" שעומדת בתנאי חוק הפטנטים, ולכן לא יוכל להיבנות גם ממנו. חוק זכויות יוצרים, הזכיר השופט, מגן על יצירות ולא על המצאות. רעיונות, תהליכים ושיטות ביצוע אינם מוגנים. כל שמוגן הוא דרך ביטויים, וביצוע הרעיון של זיסו אינו יכול להיחשב "העתקה", כלשון חוק זכות היוצרים.