האוצר שוקל הרחבת סמכויות המוסד לבוררות
במשרד הממונה על השכר שוקלים להרחיב את סמכות המוסד לבוררות מוסכמת גם לסכסוכי עבודה בחברות ממשלתיות ובנמלים. שמו של סטיב אדלר, נשיא ביה"ד לעבודה בדימוס, עלה כמי שיכול לעמוד בראש המוסד שהתנוון ולהחזיר לו את האפקטיביות שאיבד מאז הוקם
משרד האוצר מתכוון להחזיר לגדולתו את המוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי.
- נאמן: מקווה לקדם את חוק בוררות חובה בכנסת הבאה
- מינוי שמאי למומחה אינו הופך אותו לבורר
- בתי המשפט מסכימים לבטל בוררויות רק במקרים נדירים
ל"כלכליסט" נודע שבמשרד הממונה על השכר באוצר עובדים על תוכנית לשינוי ארגוני במוסד במטרה להרחיב את יכולתו לדון בסכסוכי עבודה עם ההסתדרות ולמנוע שביתות ארוכות במגזר הציבורי. הרחבה זו תבוא לידי ביטוי בטיפול המוסד בגופים מלבד אלה השייכים לשירות המדינה, כמו נמלי הים, בהענקת כלים לגישור ועוד.
נוסף על כך, אחד השמות האופציונליים לעמוד בראש המוסד ה"מחוזק" הוא נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדימוס השופט סטיב אדלר, אם כי הוא טרם קיבל הצעה כזו.
השופט בדימוס אדלר עוסק היום לא מעט ביישוב סכסוכים בין ההסתדרות לבין המדינה, ואילו למוסד הבוררות המוסכמת אין בהווה יו"ר קבוע, אלא ממלא מקום בלבד.
הממונה על השכר באוצר, עו"ד קובי אמסלם, אמר ל"כלכליסט" כי הוא "בעד לקחת לבוררות סכסוכים ארוכים וקשים, כלומר, כשיש פערים אדירים בין הצדדים ומועד השביתה מתקרב או כשהשביתה כבר פרצה והצדדים לא מתכנסים למשא ומתן וסיום הסכסוך לא נראה באופק". אמסלם הוסיף כי "האפשרות של בוררות מקבלת היום משנה תוקף, משום שקשה יותר היום לסגור משא ומתן עם הוועד. כל קבוצת עובדים יכולה ליצור אופוזיציה לוועד וללחוץ עליו שלא לחתום על הסכם, כפי שקרה לעובדים הסוציאליים או לרופאים".
"המוסד הפך לגורם לא רלבנטי"
רמזים ראשונים לכוונה של אמסלם ניתן היה לראות רק לאחרונה, כשמהלך של אמסלם הביא לכך שהסכסוך עם נתבי נמל אשדוד בתחילת השנה לא הופנה אל בית הדין לעבודה, אלא למוסד לבוררות מוסכמת.
המוסד לבוררות היה זה שהכריע בחודש מרץ נגד הנתבים וקבע ששני נתבים חייבים להיות נוכחים במשמרת, בניגוד למצב ששרר עד אז, שבו אחד מהם יכול היה להיות בכוננות בביתו ולקבל שכר.
הנשיא בדימוס סטיב אדלר צילום: מיקי אלון לאחרונה הפנה אמסלם סכסוך נוסף אל המוסד, הפעם עם ועד עובדי רשות האוכלוסין במשרד הפנים, הדורשים תוספת שכר בתמורה להטמעת המכונות להנפקת תעודות לפי זיהוי ביומטרי. ניסיונות קודמים של אמסלם להעביר סכסוכים לבוררות במוסד בהסכמה, כמו במקרים של שביתות הפרקליטים, הרופאים והעובדים הסוציאליים ב־2011 - כשלו. ארגוני העובדים סברו, בדיעבד אולי בצדק, שיוכלו להשיג יותר אם ישבתו.
המוסד הוקם בשנת 1977 מכוח הסכם קיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לממשלה. אז התנהלו בו עשרות תיקים בשנה. עם השנים, ובעיקר בעשור האחרון, דעך מעמדו לאטו ומעט מאוד מגיעים אל שעריו. משפטן שטען בעבר רבות בפני המוסד הסביר ל"כלכליסט" את אחת הסיבות לדעיכה הזאת גם מצד ההסתדרות וגם מצד המדינה: "פעם זה היה גוף רציני. היו"ר הראשון שלו היה צבי ברנזון, שופט בבית המשפט העליון, אדם מורם ומכובד, והאישיות שלו נתנה תוקף למוסד. בשנים האחרונות יושבים שם אנשים נחמדים שגם מבינים בדיני עבודה, אבל בוודאי אינם מוערכים באותה המידה, לפחות לא כדי שיפנו אל המוסד בשאלות של בוררות".
בפועל רק ארגוני עובדים חלשים יחסית, כמו ארגון הפסיכולוגים, פנו בעבר למוסד לבוררות. ארגונים חזקים יותר בשירות המדינה, כמו הפרקליטים, שלשביתה שלהם יש כוח והשפעה, סירבו בכל תוקף לפנות אליו. גם המדינה לא ששה לפנות אל המוסד, לאחר שבמקרה של הפסיכולוגים ההתדיינות ארכה כשלוש שנים, ובסופה קיבלו הפסיכולוגים תוספת שכר של לא פחות מ־35%.
יו"ר ההסתדרות, עופר עיני צילום: נועם מושקוביץ
עו"ד שי תקן ממשרד פישר בכר ושות', עד לאחרונה ראש הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אומר כי "אין ספק שהמוסד לבוררות מוסכמת במתכונתו הנוכחית הפך להיות גורם לא רלבנטי. אם רוצים לבחון אפשרות של חידוש ימיו כקדם צריך לשדד מערכות של המוסד ולבחון את תפקידו ואת דרכי הפעולה שלו. יש היום בעולם ניסיון רב ביישוב סכסוכים בכלים מודרניים, שלא בגדר כלי העבודה שיש היום למוסד. צריך גם לרענן את השורות במוסד עצמו, וזה כולל חידוד של ההגדרה מתי עירוב המוסד רלבנטי ומתי אפשר להפעיל את ההליכים שלו. צריך להבין שיחסי העבודה השתנו מאוד מאז 1977, וזה מצריך דיון מהותי בין ההסתדרות לממשלה".
בשביתה אפשר להשיג יותר
כאילו דבר לא השתנה מאז סוף שנות השבעים. גם אז מה שהביא את ההסתדרות להסכים להקמת המוסד היה הצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת להצרת זכות השביתה בשירותים חיוניים כמו החשמל, המים ונמלי הים.
אמנם הצעת חוק כזו לא נמצאת כרגע על השולחן, אך בנות דמותה מרחפות במסדרונות האוצר זה זמן רב, והממונה על השכר לשעבר אילן לוין אמר באופן מוצהר שלדעתו יש לכפות בוררויות על ההסתדרות במקרים מסוימים. לפי ההסכם, שהסעיף הזה בו מתחדש כל אימת שההסתדרות ומשרד האוצר חותמים על הסכם שכר חדש, יכול כל אחד מהצדדים להסכם העבודה בשירות המדינה לדרוש להעביר את הסכסוך ביניהם למוסד לבוררות מוסכמת.
במקרה כזה על ההסתדרות להפסיק מיד את השביתה כל עוד מתנהל ההליך, ופסיקת הבורר בעלת מעמד משפטי של הסכם קיבוצי.
אין זה אומר שמשרד האוצר יכול לכפות הליכה לבוררות בכל מצב ומול כל איגוד עובדים. למעשה, ההסכם המקורי מדבר רק על שירות המדינה, לא על חברות ממשלתיות כמו נמלי הים, חברת החשמל או רשות שדות התעופה. עם השנים הצטרפו למוסד גופים ציבוריים כמו אוניברסיטאות וארגונים קטנים יותר, אך מרכזי הכוח של ההסתדרות - הם מחוץ לתחום ההשפעה של המוסד. כך גם במקרה של מורים או רופאים החברים בארגוני עובדים שאינם חלק מההסתדרות הכללית.
אמסלם סירב להתייחס לכך, אך על פי הערכות, זהו אחד הנושאים שבמשרד האוצר מעוניינים לשנות. אם באמצעות חוק ההסדרים, שהטיוטה הסופית שלו נכתבת בימים אלה באוצר לקראת הגשתה לאישור הממשלה, ואם באמצעות משא ומתן עם ההסתדרות, באוצר מנסים להגיע למצב שבו הסעיף המאפשר פנייה למוסד לבוררות יחול גם על החברות הממשלתיות. כך למעשה יהיה גם להם מנוף ללחץ על ההסתדרות כמו שלה יש על המעסיק, הממשלה במקרה זה.
השאלה היא אם בכך לא נפגעות זכות השביתה וזכות המשא ומתן הקיבוצי, שתי זכויות יסוד בעולם יחסי העבודה.
הדיונים בנושא בעבר נגמרו בלא כלום
עו"ד תקן מזהיר כי "אי אפשר פשוט להעלות אפשרות של פגיעה בזכות השביתה ובזכות המשא ומתן הקיבוצי. אלה שני נושאים שצריך להיות זהירים מאוד לגביהם. כל שינוי במוסד צריך להיעשות בהסכמה עם ההסתדרות ובשמירה קפדנית על שתי הזכויות הללו, שגם מעוגנות באמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן".
גם אם ההסתדרות תסכים יום אחד להחיל את תוקף הבוררות במוסד גם על חברות ממשלתיות ועל גופים אחרים במגזר הציבורי, ברור לכל הנוגעים בדבר שלפני כן צריך להתבצע שידוד מערכות במוסד עצמו, גם בשאלת מעמד הבוררים וגם בסמכויות שיינתנו להם. היו בעבר דיונים בנושא בין הממונה על השכר לבין ההסתדרות, אך אלה הסתיימו בלא כלום.
לפני שנתיים האוצר אף שכר את שירותיו של פרופ' גיא מונדלק, מומחה לדיני עבודה, כדי שיכין מסמך המגדיר את השינויים הארגוניים הנדרשים. בסופו של דבר המחקר לא יצא לפועל בגלל היעדר הסכמות בין ההסתדרות לאוצר, והשינוי הארגוני נקטע באבו.
גורמים המקורבים להסתדרות מעריכים שרק הסכמה של האוצר לביטול הכפייה לפנות למוסד לבוררות עשויה לגרום לארגוני העובדים להסכים לשינוי בסמכויות המוסד כפי שנקבעו ב־1977.
אמסלם לא פוסל על הסף עדכון של סמכויות המוסד והכלים שברשותו. לדוגמה, בוררות שבה כל צד מעלה בחשאי את ההצעה הכי טובה שלו לבורר, והבורר קובע איזו הצעה קרובה יותר כמותית לסגירת הפער בין הצדדים - והיא שתתקבל; או מודל בוררות שמתמקד בבירור עובדות כמו השחיקה בשכר בשנים האחרונות.
ההצעה, אם כן, תופסת תאוצה. השאלה עתה היא מה האוצר יבחר להביא לממשלה ואיך ההסתדרות תגיב לרעיון כשזה יהפוך קונקרטי.
