$
משפט

לחצי המחאה הועמו. הכנסת החדשה תעמוד בצל הגירעון

הכנסת היוצאת ניסתה לתת מענה לדרישות המחאה עם מהלכים כמו חוק ששינסקי והחוק להגברת האכיפה בעבודה. הכיוון של הכנסת ה־19 צפוי להשתנות, יוזמות שלא הושלמו עשויות להישאר במגירה

משה גורלי 07:1023.01.13

מה יהיו מגמות החקיקה בכלל, והחקיקה הכלכלית בפרט בכנסת ה־19 שנבחרה אתמול? האם תימשכנה המגמות שאפיינו את הכנסת היוצאת, או שממשלה וקואליציה חדשה יביאו דגשים חדשים? התשובה האחראית יותר היא שאין לדעת. הערכה מושכלת היא שהכיוון החדש יהיה שונה.

 

עיקר החקיקה הכלכלית בכנסת היוצאת ביקש להתמודד ולרצות את המחאה החברתית. המוקד בכנסת הנכנסת ינסה להתמודד עם הגירעון של 40 מיליארד שקל בתקציב, באמצעות חוק התקציב וחוק ההסדרים.

 

דוגמה להתמודדות כזו, בחוק שכבר עבר, היא הרווחים הכלואים. שר האוצר יובל שטייניץ נימק והתהדר בגיוס 3 מיליארד שקל, שייחסכו וימנעו גזירות בסכום זה. מבקריו טוענים שמדובר בחוק מפלה שמקפח את ה"פראיירים" ששילמו מס מלא. הוויכוח לגיטימי, אבל ברור שמעתה תינתן עדיפות לחוקים מכניסים על פני חוקים בזבזניים. מבחינה זו, שאלת מיליון הדולר (והרבה יותר מזה) היא כיצד יתנהל המו"מ הקואליציוני מול השותפים הרעבים. ככל שיהיו יותר כאלה, התיאבון הקואליציוני יגדל והחקיקה תיאלץ להתמודד עם הדיסוננס שבין חיסכון מתחייב לבין הוצאות נדרשות.

 

שר המשפטים יעקב נאמן שר המשפטים יעקב נאמן צילום: מיקי אלון

 

תיקונים נגד טייקונים

טלטלה בחוק החברות וצדק חדש בתמלוגים

 

הכנסת היוצאת חוותה את המחאה החברתית שביטאה את תסכול מעמד הביניים לנוכח השחיקה וההתעמרות הנמשכת ביכולתו לגמור ואף להתחיל את החודש. יתרונה וחסרונה של המחאה היו בהיעדר התמקדות. גם המאמץ לסלק את הפוליטיקה משדרות רוטשילד ערפל את המסרים נגד אחריות הממשלה. לכן "הנאשמים" המרכזיים שהובלטו היו הטייקונים. חלק מיוזמות החקיקה נולדו אמנם לפני, ובלי קשר למחאה, אבל התוצאה הסתדרה היטב עם המהפך בתדמיתם של בעלי ההון: ממודלים לקנאה ולחיקוי למשוקצים ומוקעים כחמדנים תאבי בצע שחובה לרסנם ומהר.

 

ברוח זו נחקקו התיקונים שביקשו לזעזע את זחיחותם של בעלי ההון. זאת באמצעות שורת תיקונים שגרמו לטלטלה בחוק החברות. החל מתיקון 16 ועד לתיקון 20 ("שכר הבכירים"). תיקון 16 נחשב למשמעותי והנרחב מאז חקיקת החוק ב־1999. במרכזו הגברת הפיקוח על עסקאות עם בעל השליטה. תיקון 18 ביקש להגיב על ההפקרות שהשתרשה בשוק הסדרי החוב באמצעות מינוי מומחה ניטרלי לתספורות שימנה בית המשפט. תיקון 20 נועד לרסן את השתוללות השכר בחברות ציבוריות.

 

המבקרים מצביעים על כך שהצעדים מתונים מדי. חוק שכר הבכירים למשל העדיף הטמעת תהליך על פני קביעת תקרה ותוצאה, עד פי 50 בין המשתכר הגבוה לנמוך בחברה, כפי שהציעה ח"כ שלי יחימוביץ'.

 

חקיקה שמזוהה ישירות עם המחאה קשורה להמלצות ועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבותיה. הדו"ח של הוועדה אושר בממשלה ברוב גדול, אבל לאישור הכנסת הגיע רק חלק קטן מההמלצות במסגרת החוק לשינוי נטל המס, שכלל הקלות מסוימות למעמד הביניים והעלאת הנטל על בעלי הכנסות גבוהות ועל רווחי הון.

 

מצבם העגום של עובדי הקבלן עורר את משרד התמ"ת לדחוף ולהעביר את חוק הגברת האכיפה בעבודה. לכאורה מדובר ביצור משונה: חוקים צריך לאכוף, אז למה נחוץ חוק לאכיפת החוק? החוק, בין היתר, מטיל על מעסיקים את הדאגה והטרחה למנוע פגיעה בזכויות עובדי הקבלן. איגוד לשכות המסחר הגיש עתירה לבג"ץ לביטול סעיפים בחוק שמהווים לטענתו התערבות בוטה בחופש הניהול העסקי של בעלי העסקים.

 

פרופ' איתן ששינסקי פרופ' איתן ששינסקי צילום: מיקי אלון

 

דוגמה זו ממחישה חקיקה שגורמת למהפך בתפקידו של בג"ץ: ממגן החלשים למגן החזקים. החוק הפך את היוצרות, ועתה נדרש בג"ץ להגן על המעסיקים מפני עובדי הקבלן, בדיוק כמו חוק ששינסקי, שהריץ את החזקים לבג"ץ. היזמים עתרו לביטול החוק שהגדיל את התמלוגים שנדרשו לשלם למדינה על רווחיהם מהפקת הגז. בית המשפט העליון הסכים שמדובר בפגיעה בזכות הקניין, אבל הכשיר אותה (ואת החוק) כ"מקדמת תכלית ראויה של צדק חלוקתי". כמו רווחי הגז בים התיכון, המדינה שמה יד גם על רווחים ממשאבי ים המלח. זאת, בדמות התיקון לחוק עידוד השקעות הון שנועד להחיל תשלום מס מלא מהחברה לישראל על רווחיה המופקים מים המלח. אגב, גם בעניין זה נשקלה עתירה לבג"ץ, אך היא לא הוגשה לבסוף.

 

המאפיין לחלק נרחב מחקיקה זו הוא שאינה מתמקדת בשינוי כלל ספציפי אלא מתיימרת להנחיל סדר, תרבות, מדיניות חדשה: לקבוע חלוקה צודקת יותר של משאבי המדינה, לשכלל את הממשל התאגידי, להגביר את האכיפה בשוק ההון ושל חוקי העבודה. כך קיבלנו חקיקה שמייצרת כללי משחק, שמשנה כללי משחק, שאוכפת כללי משחק.

 

רציפות החקיקה בסימן שאלה

מחוק הריכוזיות ועד ה"בייבי" של נאמן

 

ניתוח החקיקה בכנסת הבאה יושפע לא רק מעידוד הצורך בהכנסות וחיסכון, אלא גם מהרציפות שתחיל הממשלה על חוקים שמצויים כבר בצנרת. חלקם לא עבר מהסיבה הפשוטה שהכנסת התפזרה לפני זמנה. חלקם, בגלל שהקואליציה מן הסתם ביקשה לעכב. ויכוח כזה קיים לגבי חוק הריכוזיות, שהוא המשמעותי והשנוי במחלוקת ביותר בין המקלות שנשלפו נגד הטייקונים. החוק מבקש לפרק פירמידות באמצעות איסור שליטה בשכבה שלישית ומעלה ולהפריד נכסים ריאליים מפיננסיים.

 

הוצאתו לפועל של חוק הריכוזיות, אם וכאשר יעבור, תעורר לא מעט בעיות בדרך להגשמת תכליתו - הגברת התחרות: צפוי קושי למצוא קונים לחברות שהחוק יחייב למכור. יש גם חשש שגם אם יימצאו קונים, יהיו אלה משקיעים זרים שקשה לפענח את המניעים שלהם בישראל. עוד בעיה צפויה במקרה שפירוק הפירמידות יבוצע דרך שוק ההון באופן שיכול להוביל למבנה אחזקות בחברות שלא יכלול גרעין שליטה - מבנה שבארץ טרם התנסו בהתמודדות איתו.

 

בן דוד רחוק של החוק הזה הוא חוק המזון מיסודה של ועדת קדמי, שקבעה שהמזון בישראל יקר ביחס למחירו במדינות אחרות והמליצה על שורה ארוכה של מהלכים להגברת התחרותיות. צריך להקשיב לעוצמת הנהי הבוקעת מבעלי ההון והשליטה ובאי כוחם כדי להבין את גודל המכה ששני חוקים אלה צופנים בחובם כלפיהם.

 

שני חוקים נוספים ששנויים במחלוקת עזה תקועים על סף קריאה שנייה ושלישית. הפעם המחלוקת היא לא מול בעלי ההון, אלא מול המערכת המשפטית. ה"בייבי" של שר המשפטים יעקב נאמן, חוק בוררות חובה, נתקל בהתנגדות נחושה של בית המשפט העליון – הנשיא הנוכחי ורבים משופטיו בדימוס. נאמן סבור שיש בחוק כדי לסייע משמעותית בהקטנת העומס. השופטים מתנגדים משום שלשיטתם משמעות החוק היא הפרטה פסולה של מערכת הצדק וכפיית ה"הסכמה" שביסוד מושג הבוררות על בעלי דין שיישלחו להישפט בפני עורכי דין. האם החוק יעבור בסוף? סביר להניח שאם נאמן לא ימשיך במשרד המשפטים, ההצעה תלך איתו הביתה.

 

החוק השני שמעורר סערה הוא הקמת גוף פיקוח וביקורת על הפרקליטות. גם יוזמה זו של נאמן, בדיוק כמו בוררות החובה, עברה ייסורי לידה ממושכים וקרטעה בעצלתיים אל קו הגמר בניגוד מוחלט לדעתו של פרקליט המדינה משה לדור. נאמן והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הצליחו לבסוף לגבש נוסחת פיקוח חיוורת למדי שעדיין ממתינה לצאת לאור.

 

שאלה מרתקת נוספת שתרחף על הכנסת הנכנסת היא האם תתחדשנה יוזמות החקיקה האנטי־דמוקרטיות שהובילו נציגי הימין הקיצוני בכנסת היוצאת, יוזמות נגד עמותות השמאל, התקשורת, מערכת המשפט והמיעוט הערבי. מרבית היוזמות נבלמו, אלא שמפלגת השלטון הנכנסת איבדה חלק מהבלמים שהיו לה בדמות שרים כמרידור, בגין ואיתן. נגד שניים מהחוקים השייכים לזן הזה שעברו בכנסת היוצאת – חוק החרם וחוק ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים – הוגשו עתירות לבג"ץ. פסקי הדין שיינתנו ילמדו עד כמה, אם בכלל, נפערה תהום בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x