למאמינים בגם וגם וגם
תגידו בקול רם וצלול: כביש בשומרון או רכבת קלה בתל אביב, כסף לאברכים בישיבות או לחוקרים בטכניון. בכלכלה אי אפשר הכול לכולם. דברים של מו"ל כלכליסט בוועידת תחזיות 2013
אל תדאגו, אני לא מתכוון לצאת כאן היום מהארון הפוליטי, ובטח לא להמליץ על מפלגה כזו או אחרת. יש מספיק עיתונאים בפוליטיקה. אנסה להגיד משהו על התחזיות לשנה הבאה שלכל היותר יש לו משמעות או השלכה על השאלה איך לבחור, לא את מי לבחור. בעצם, אני רוצה לדבר על אמונה וכלכלה.
יש אנשים שמאמינים שהמשק הישראלי יכול לצמוח ולשגשג גם כשהסכסוך הישראלי-פלסטיני בוער ומאיים להבעיר את האזור, ופתרון מדיני נראה רחוק ודמיוני. אני חושב שזו טעות. לא סתם טעות, זו יהירות. אם הממשלה הבאה תעשה מה שעשתה הממשלה היוצאת - תוותר על סיכוי להתניע מחדש את תהליך ההתפייסות עם הפלסטינים, ועם שכנים נוספים במזרח התיכון - הכלכלה הישראלית תסבול מהקיפאון והבידוד המדיני יותר ממה שהיא סבלה עד כה.
העימות החמוץ עם ממשל אובמה בכהונה השנייה שלו וההתנגשות החזיתית א-לה ליברמן עם אירופה יגבו מחיר ב-2013. לא רק בכותרות לא מחמיאות בניו יורק טיימס או בגרדיאן הבריטי. יש חשש לפגיעה בייצוא, צמצום השקעות זרות ומכשולים במכרזים ועסקים בינלאומיים במספרים שעלולים לפגוע בנתוני המקרו, כולל בנתוני הצמיחה שמבטיחים לנו לשנה הבאה.
יש אנשים שמאמינים שאפשר גם וגם. כמו בפרסומת ההיא: גם יורו וגם אירו, גם דולר וגם ין. הם מאמינים שאפשר גם להקצות את התקציבים הדרושים למערכת הביטחון וגם למלא את הבור התקציבי הצפוי של לפחות 15 מיליארד שקל בשנה הבאה, וגם לפתח תשתיות וגם לקדם את החינוך וההשכלה, וגם לסגור פערים. גם וגם וגם! והכול בלי חס וחלילה לפגוע בתקציבי הענק להתנחלויות ובהטבות המפליגות לחרדים.
מצטער, אבל זה לא אפשרי. זה אולי טוב לנאומי בחירות אבל זה לא עובד ככה באמת כי בכלכלה אי אפשר הכול לכולם. בכלכלה – המשאבים מוגבלים. מותר להאמין שמפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון חשוב יותר מיעדים לאומיים אחרים. אז תגידו את זה בקול רם וצלול ותסללו עוד כביש בשומרון במקום רכבת קלה בתל אביב. מותר להאמין שהאברכים בעולמה של תורה חשובים יותר מכולנו. אז תגידו את זה בקול רם וצלול, ונוותר על תקציב לחוקרים בטכניון לטובת עוד הקצבות לישיבות וכוללים. אבל אל תגידו שאפשר גם התנחלויות וגם אברכים וגם את כל השאר. מי שאומר גם וגם וגם הוא או אידיאולוג שמוכן לשקר בשביל ארץ ישראל, כמו שהתוודה פעם יצחק שמיר, או ציניקן שמוכן להשמיע כל דבר לכל אוזן, או סתם שרלטן. זו לא כלכלה, זו אחיזת עיניים.
יואל אסתרון, מו"ל "כלכליסט", בוועידה צילום: אוראל כהן
יש אנשים שמאמינים שהמחאה דעכה. הם מסתכלים על הסקרים ואומרים: אם המחאה לא מחליפה את השלטון, אז למי אכפת בכלל מה קרה למחאה? אני לא מתיימר לדעת מה תהייה ההשפעה של המחאה על תוצאות הבחירות, אבל ייתכן שבשנה הבאה נראה התפרצות נוספת, אולי אלימה יותר, של הזעם והתסכול של הישראלים העובדים ומשרתים ומשלמים מסים. התחזית שלי ל-2013: מעמד הביניים לא יהיה שקט וכנוע בשנה הבאה, בטח לא אחרי שייפלו עליו הגזירות הצפויות של העלאת מסים וצמצום שירותים. כי הגזירות הכואבות יבואו, ולא חשוב מי יהיה שר האוצר.
יש אנשים שמאמינים שההייטק ימשיך להיות הקטר שלנו. הנה, תראו כמה אקזיטים נחמדים היו השנה. תראו איך ההייטק ממשיך לייפות את המספרים של הייצוא. גם בשנה הבאה יהיו אקזיטים והיזמות הישראלית תמשיך להלהיב אותנו. אבל שימו לב לאזהרות של קברניטי ההייטק. אם מדינת ישראל לא תשקיע את המשאבים החיוניים במדע, ובמיוחד בחינוך טכנולוגי מתקדם, גם ההייטק הישראלי ישקע, אם לא בשנה הקרובה, בשנים הבאות.
בשנה הבאה תהיה מלחמה. אולי לא המלחמה שאתם פוחדים ממנה. לא מלחמה חדשה. מלחמת התשה. לא מלחמה בין ישראלים לערבים, אלא מלחמה בין ישראלים לישראלים. מלחמה על ישראל. על הערכים שלה, על הגבולות שלה, על השאיפות שלה, על העתיד שלה. גם אחרי הבחירות לא נוכל להתחמק לאורך זמן מהשאלה החשובה ביותר: באיזו ישראל אנחנו רוצים לחיות, איזו ישראל אנחנו מאחלים לעצמנו, ומה אנחנו מוכנים לעשות בשבילה.
לכתבה באנגלית לחץ כאן
