השפעת הפריימריז על הכלכלה: גישה ביטחונית מול חברתית

לא מעט מהנבחרים ב-20 המקומות הראשונים ברשימת העבודה הם חדשים בפוליטיקה מחד ובעלי אוריינטציה חברתית מובהקת מאידך. האוריינטציה הכלכלית-החברתית שלהם באה ממגרשי המחאה החברתית, מהתקשורת ומהאקדמיה.

עמיר פרץ. פרישתו תגרום להעצמת הניתוק מהשכבות החלשות צילום: עטא עוויסאת

זוהי רשימה שקוראת במידה רבה תיגר על התפיסה לפיה פוליטיקאים צריכים לבוא מהפוליטיקה, מצה"ל או מתחום העסקים. היא משקפת במידה רבה חדשנות ורעננות המתבטאים בכך שהח"כים הפוטנציאלים לא לקחו עד היום חלק במשחק הפוליטי.

יתרון זה יתמסמס כאשר יכנסו למטחנת הבשר הפוליטית. רשימת העבודה מייצגת שאיפות של מגזרים רחבים, בעיקר ממעמד הביניים, לייצוג פוליטי אמיתי ולשיפור מצבם הכלכלי. מאידך, לא נראה שרשימת העבודה זוכה לתמיכה רחבה של שכבות חלשות שמצבן הכלכלי טעון שיפור. מדוע? התשובה מורכבת: מחד, שכבות אלו רואות בעבודה גוף מנוכר ומנגד, התפיסה המדינית של העבודה איננה ברורה דיה. פרישתו של עמיר פרץ שחובר ללבני כמובן תגרום לטלטלה בעבודה ולהגברת הניתוק מהשכבות החלשות, במיוחד בהיבט הכלכלי.

להבדלים אלה יש קשר גם למוצא: רבים ממצביעי הליכוד המסורתיים הם ממוצא מזרחי ובעלי הרגלי הצבעה שנרכשו מזה שנות דור. למרות הימצאותם של רבים מתומכי הליכוד בשכבות חלשות, עדיין הגישה החברתית נמצאת בשולי המפלגה ואילו הגישה הפוליטית שואבת את כל משאביה.

מסקנה ראשונה מביאה לתובנה ברורה, לפיה חלק גדול מהציבור רואה חשיבות ראשונית במעלה בגישה הפוליטית-ביטחונית, כאשר הגישה הכלכלית-חברתית באה רק במקום השני, ובמרחק גדול ממנה. סדר קדימויות זה היה יכול להשתנות לו שתי הגישות היו חיות בשלום זו עם זו במפלגה אחת. אך לא כך הם פני הדברים. במיוחד שהתוכנית הכלכלית שהציגה יו"ר העבודה יחימוביץ' נראית מוזרה בלשון המעטה. הוצאות עצומות ללא סעיף הכנסות ברור נראה כרעיון כושל. לא ברור אם רעיונות יחימוביץ' מקובלים אפילו על חבריה למפלגה.

אין קונצנזוס במצב הקיים

לגישה חברתית שמובלת ע"י העבודה יש צורך גם בח"כים מתחום הכלכלה שיוכלו להציע ולייצר מקורות לתמיכה חברתית. למעט יצחק הרצוג ופרופ' ברוורמן אין ברשימה פרסונות מתאימות. וחשוב מזה, אין גם כמות מספקת של בוחרים ומנדטים כדי לתת לה משקל מעשי.

כמה ח"כים בעבודה מצהירים על כך שלא יסכימו לשבת עם הליכוד בקואליציה. אם זה כך, כיצד הם יוכלו לממש את המצע החברתי-כלכלי שלהם? פרישת עמיר פרץ אולי תקל על יחימוביץ' אישית, אך תפגע במפלגה.

קואליציה הטרוגנית זו הדרך

פוליטיקה הנה במידה רבה אומנות האפשר. טובת הציבור מחייבת חיבור קואליציוני בין שתי הגישות ולא יצירה של גוף הומוגני לכאורה. עידן הגישות הדוגמטיות והמקובעות פס מן העולם זה מכבר ומי שממשיך לדגול בו יוצר רגרסיה. לישיבה משותפת יש במידה רבה פוטנציאל ליצירת איזונים חדשים ולהתחדשות, המביאים בחובם שיקול דעת מעמיק, החלטות בעלות קונצנזוס לאומי רחב וגם איחוד, שאין כמעט חשוב ממנו לאור האירועים הפוליטיים במעגלים החיצוניים והאתגרים הקשים בהם תצטרך המדינה לעמוד בקרוב.

חיבור זה יכול לאפשר התמתנות של עמדות פוליטיות שאין להן מוצא. הוא אף יאפשר התמודדות מאוחדת עם הריכוזיות, עם הוועדים הגדולים ועם הכורח הלאומי להקטין את העוני ואת אי השוויון שאוכלים בנו בכל פה ומסכנים את איתנותנו, שבלעדיה לא ניתן יהיה לממש חזון פוליטי בסיסי, אפילו לא את זה של המתונים ביותר ברשימת הליכוד ביתנו.

ד"ר ישראל בוקסר מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה