ביהמ"ש העליון הרחיב את החיסיון העיתונאי
השופט אליקים רובינשטיין הרחיב את החיסיון העיתונאי המקובל על מקורות המידע וקבע כי יחול גם גם על המידע עצמו ובכלל זה צילומים
צלמת מקור ראשון מרים צחי הוזמנה על ידי מקורותיה, אנשי תג מחיר, להנציח את פריצתם בלילה שבין 13.12.11-12.12.11 לבסיס חטיבה מרחבית אפרים שבמהלכה אף נפגע סגן מפקד החטיבה. המשטרה דרשה את התמונות לצורך החקירה. הצלמת סירבה כיוון שלטענתה יש בתמונות כדי לזהות את המקורות. השופט אליקים רובינשטיין הרחיב את החיסיון העיתונאי המקובל על מקורות המידע, גם על המידע עצמו ובכלל זה צילומים. "אם תישמע דעתי", כתב, "נקבע איפוא כי החיסיון העיתונאי על חשיפת מקור שנקבע בפרשת ציטרין יחול גם על מידע העלול לחשוף את המקור, וזאת בכפוף למבחני הסרת החיסיון שנקבעו בעניין ציטרין".
המקור הוא הלכת ציטרין מ-1986 שבה קבע הנשיא בדימוס מאיר שמגר את החיסיון העיתונאי כחיסיון יחסי שכפוף לשלושה מבחנים מצטברים שקיומם יסיר אותו: האם המקור/המידע רלבנטיים לחקירה, האם מדובר בעבירה חמורה; האם למשטרה אין דרך אחרת להגיע למקור או למידע. בתי המשפט השלום והמחוזי שדנו במקרה הנוכחי, קבעו לעניין מבחן הדרך החלופית להשגת הראיה המבוקשת כי לא נעשו די פעולות להשגתה.
הלכת ציטרין הוותיקה הורחבה בהמשך בפסיקתם של בתי משפט מחוזיים, והוחלה גם על המידע העיתונאי, מקום שיש בו כדי להוביל לגילוי המקור. במקרה הנוכחי קבע בית משפט השלום כי אין ראיה לכך שחשיפת המידע תחשוף את המקור והחליט להסיר את החיסיון. בית המשפט המחוזי לא קיבל את עמדת השלום, בין השאר מהטעם שיש לעודד מקורות לשתף פעולה עם העיתונות. השקפה זו שיש להרחיב את החיסיון על המידע ובכלל זה צילומים טרם נדונה בבית המשפט העליון. היום, כאמור היא אומצה על ידו.
עמדתה העקרונית של מועצת העיתונות, שצורפה כידידת בית המשפט, היא כי ראוי שהחיסיון העיתונאי יחול גם על תוכן המידע ולא רק על זהותו של המקור. לשיטתה, מאז הלכת ציטרין התפתח, במהלך השנים, מעמד ברור של חיסיון על מידע, אשר ראוי לעגנו בפסיקתו של בית משפט העליון. לעמדתה, החיסיון צריך לחול על כל מידע שמסר המקור לעיתונאי, אף אם לא נמסר ישירות לעיתונאי בידי המקור, ועל כל מידע שהגיע אל העיתונאי אף אם ביגיעתו האישית והמקצועית בלבד, מבלי שנמסר לו ממקור כלשהו, וכן על ניתוח מידע כאמור שערך עיתונאי.
במקרה הנוכחי, ההתלבטות הייתה גם לגבי תחולת חיסיון באירוע המוני. בית משפט השלום סבר, כי "העובדה שמדובר באירוע המוני וכן העובדה שמדובר בתיעוד 'גלוי' אשר נלכד ברשתו של העיתונאי, די בהן כדי לשלול את טענת החיסיון". המחוזי חלק על גישה זו והוסיף כי אף שחלק מהתמונות צולם בפומבי, הרי שנוכח התחייבותה של הצלמת שלא למסרן ללא הסכמת המקור, הן אכן מידע שחל עליו חיסיון עיתונאי.
השופט יצחק עמית שהצטרף לעמדת רובינשטיין סייג מעט את הדברים ברוח גישת בימ"ש השלום: "למי שמשתתף באירוע המוני כמו התפרעויות, מהומות, הפגנות, עימותים בין שוטרים וחיילים לבין אזרחים וכיו"ב, אין ציפייה סבירה לחיסיון מידע של אירוע שהתרחש במרחב הציבורי ואף אין לו יחסי אמון עם העיתונאי שהגיע לסקר את האירוע. זאת ועוד. מי שמזמין עיתונאי על מנת שיהיה נוכח באירוע רב-משתתפים, עושה זאת מן הסתם על מנת שהעיתונאי יסקר ויפרסם את האירוע, ויכול הטוען לטעון כי ניתן להסיק מכך ויתור על חיסיון המידע".
את המדינה ייצגה עו"ד נעמי גרנות ואת מקור ראשון עו"ד חגי אולמן ממשרד יהודה רווה ושות'.
