אלשיך אישרה הסדר נושים חריג: מודל טייבה לכישלון בהקפאת הליכים
אחרי חמש שנים ו־15 מיליון שקל שקיבל הנאמן, גם השופטת אלשיך נאלצה להודות שהקפאת ההליכים בעיריית טייבה נכשלה. לפי ההסדר שאישרה, הבנקים והעובדים יקבלו את כספם, הנושים הרגילים כנראה לא יראו שקל
חמש שנים לאחר שעיריית טייבה נקלעה להקפאת הליכים, ההליך מסתיים בכישלון חרוץ: השופטת ורדה אלשיך קבעה בשבוע שעבר כי הנאמן עו"ד אבנר כהן, שהוא היחיד שנהנה עד כה מהקפאת ההליכים וגבה כ־15 מיליון שקל שכר טרחה, יוכל לשלם לעובדים ולבנקים את מלוא החוב כלפיהם, וכי 30 יום לאחר מכן תסתיים הקפאת ההליכים.
סירבו לתספורת
מדובר בצעד חריג בתיקי פירוק וחדלות פירעון, שבו אושר הסדר הנושים רק באופן חלקי ביחס למי שהצביעו בעדו — העובדים והנושים המובטחים שממילא מקבלים מלוא החוב כלפיהם. הנושים הרגילים שהוצעה להם תספורת של 76% סירבו לאשר את ההסדר, ובניגוד למצב המקובל שבו הסדר הנושים כולו מתבטל - כאן הוחלט להחריג רק את הנושים הרגילים.
מכיוון שמדובר בעירייה המחויבת לספק שירותים לאזרחים ולא בחברה מסחרית, לא ברור מה יקרה כעת - האם תוגש בקשת פירוק נגד העירייה, או שהנושים הרגילים ינהרו בהמוניהם ללשכות ההוצאה לפועל ויוכלו לפתוח בהליכי גבייה של החובות כלפיהם. כל עוד הקפאת ההליכים היתה בתוקף, הנושים לא יכלו לפעול עצמאית לגביית חובם, והתהליך אמור היה להיעשות רק באמצעות הנאמן ובית המשפט.
עיריית טייבה (ארכיון) צילום: נמרוד גליקמן
עם זאת, השופטת קבעה כי הכרעות החוב של הנאמן יישארו בתוקף, כלומר נושה שייגש להוצאה לפועל יוכל לתבוע רק את החוב המוכח לפי הקביעה של הנאמן עו"ד כהן ולא את החוב שלו טען הנושה.השופטת אלשיך כתבה בהחלטתה כי המטרה בהקפאת ההליכים היתה להבטיח המשך פיקוח ותהליך הבראה לאורך זמן, וכן מיצוי הדין עם האחראים לקריסה ולאי־בלימתה במועד מאידך.
לדבריה, חמש שנים מאוחר יותר רק מעט מכך נעשה. "אמנם עלה בידי הנאמן לחולל שינויים כאלה ואחרים בעירייה ולהביאה לכלל איזון ושיפור מסוים, וזאת כאשר לשם כך עליו להתעמת לא רק עם גורמים אינטרסנטיים בעיר עצמה אלא גם עם המדינה עצמה או עושי דברה", כתבה אלשיך. אלא שלדבריה, "מכאן ועד להבראת העירייה, שהיתה ונותרה רשות מקומית שאינה עתירת אמצעים ליכולת לספק דיבידנד משמעותי לנושים הרגילים - רב הדרך", וספק אם מצב כזה יתרחש אף אם הקפאת ההליכים תימשך.
העיר טייבה (ארכיון) צילום: גלעד קוולרציק
לדברי השופטת, הנושים הרגילים דחו את הסדר הנושים, שמבחינת המדינה היה "הסדר שמיטת חובות" שגלגל את הנזק לנושים הרגילים במחיר נמוך ככל האפשר ואחוז דיבידנד צנוע ביותר. אלשיך הוסיפה כי נראה שבמקרה זה מגיע בית המשפט למסקנה כי "הקפאת ההליכים נכשלה כישלון חרוץ".
לדבריה, "אין לכפות הסדר נושים שאינו אלא מחיקת חובות סיטונית, אשר רוב מוחלט מהנושים הרגילים מתנגד לה". בהחלטה נכתב כי המדינה, שהיא "הכיס העמוק" היחיד שיכול להוסיף כסף להסדר, כבר הבהירה כי קלוש הסיכוי שתיעתר לכך. עוד נכתב כי הפרקליטות "ציינה בהגינותה את העובדה שמדובר בשנת בחירות" ויש סיכוי שמצב דברים יסודי זה ישתנה בעתיד הקרוב.
בניגוד לפניציה
אלשיך ציינה כי אחד הנושים הרגילים ביקש ממנה לחייב את הבנקים לספוג גם הם תספורת ולא לקבל את מלוא החוב. במקרה של קריסת מפעל הזכוכית פניציה, הצליח הנאמן רו"ח חן ברדיצ'ב לשכנע את הבנקים לתספורת של 15% כך שהכסף אפשר להחזיר חובות גם לנושים הרגילים. עם זאת, מקרה פניציה היה חריג ובדרך כלל הנאמנים לא הצליחו לקבל הסכמת הבנקים למהלך כזה, ומעטים המקרים שבהם בתי המשפט ניסו ללחוץ על הבנקים לקצץ בחוב כלפיהם. לדברי אלשיך, ייתכן מאוד כי צעד כזה הוא ראוי ביותר, אלא שלדבריה הדין היום אינו מאפשר זאת. לאחר שהנאמן יעביר את הכסף לנושים המובטחים ולעובדים, יועבר הטיפול לידי ועדה קרואה שתקים המדינה או גוף אחר, כפי שייקבע.
