בלעדי לכלכליסט
קרסתם בגלל קוקה־קולה? קבלו 10% הנחה
לאורך כמעט עשור גבתה קוקה־קולה ממפעילי מכונות משקה תעריפים הגבוהים ב־8%–30% מהתעריפים ששילמה החברה־הבת שלה משקר. הסכם הפשרה מעניק הטבה מינימלית לנפגעים שחלקם עזבו את הענף עקב תנאי התחרות
כלי התביעות הייצוגיות בישראל ממשיך להוכיח שהוא רחוק מלשמש כלי ראוי ששומר על האינטרסים של ציבור הנפגעים. בשבועות האחרונים אישר בית המשפט המחוזי בבאר שבע פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה כבר לפני שמונה שנים נגד החברה המרכזית למשקאות (קוקה־קולה) בסכום עתק של 261 מיליון שקל. מהפשרה מרוויחים בעיקר שני הצדדים: קוקה־קולה עצמה, והתובע הייצוגי ועורך דינו שיתחלקו ב־2 מיליון שקל, שכר עבור עמלם. זאת בעוד שהנפגעים האחרים זוכים לפיצוי זעום.
התביעה הייצוגית הוגשה בשם מפעילי מכונות משקה שרכשו מקוקה־קולה פחיות לשם מכירתן, ונטען בה כי קוקה־קולה דרשה מהם מחירים גבוהים יותר מאלו שדרשה מהחברה־הבת שלה משקר, אחת המתחרות העיקריות שלהם. במסגרת הפשרה שהושגה יקבלו המפעילים 2% הנחה במשך שלוש שנים על פחיות משקה שירכשו מקוקה־קולה, וכן התחייבות עתידית שמשקר לא תקבל הנחות גבוהות משלהם.
מכונת משקה של משקר המפעילים שילמו 34 מיליון שקל עודפים
מכיוון שאחת הטענות המרכזיות בתביעה הייצוגית היתה שהתנהלות קוקה־קולה הביאה ליציאתם מהשוק של לא מעט מפעילי מכונות אשר עסקיהם קרסו, הסדר הפשרה מתייחס גם אליהם. ההסדר קובע כי מפעילי מכונות שפרשו מהשוק עד 2007 יוכלו לחדש את פעילותם בתחום, ולזכות להנחה המוגדרת "מפליגה" של 10% ברכישת פחיות משקה למשך שלוש שנים. ההנחה מוגבלת ל־5,200 פחיות בשנה למפעיל.
השאלה כמה מאותם בעלי עסקים שקרסו לפני שנים, וסביר להניח שמצאו כבר עיסוקים חדשים, יבחרו לשוב ולהשקיע בתחום מכונות המשקה כדי לזכות בפיצוי הדל - נותרה ללא התייחסות. בכל מקרה, ההנחה תינתן אך ורק למי שיטענו כי קוקה־קולה היא זו שמוטטה את עסקיהם.
בתביעה הייצוגית שהוגשה ב־2004 נטען כי פערי המחירים שבהם מכרה קוקה־קולה פחיות משקה למפעילי מכונות אוטומטיות היו בלתי מוצדקים ונבעו כאמור מאפליה לטובה של החברה־הבת משקר, וזאת תוך הפרה לכאורה של הוראות הממונה על הגבלים עסקיים לקוקה־קולה ותוך הפרה לכאורה של חוק ההגבלים העסקיים. בודק שמונה על ידי בית המשפט מצא כי "מצב מעוות" זה התקיים בשנים 1998–2007, שבמהלכן מפעילי המכונות שילמו 34 מיליון שקל עודפים עבור 2.7 מיליון פחיות משקה שנמכרו להם במחיר הגבוה ב־8%–30% ביחס למחיר ששילמה משקר.
הבודק התנגד חד־משמעית להסדר הפשרה משום שהוא אינו מפצה על גביית יתר של עשור שלם, אלא רק "מביא היגיון כלכלי לענף ותחרות הוגנת שלא היתה בו קודם לכן". הבודק גם היה סבור ששווי הפשרה הוא 9.4 מיליון שקל בלבד ולא יותר מ־20 מיליון שקל, כפי שמעריכה קוקה־קולה, שלמעשה לא תצטרך להוציא כסף מזומן לפיצוי ציבור הנפגעים. "הסדר הפשרה המוצע בלתי סביר לחלוטין בעינינו. הוא אינו מפצה על גביית יתר מכל העוסקים בענף למעט משקר, ואין הוא מפצה את כל עשרות, אם לא למעלה מכך, של עוסקים שעזבו את הענף, אולי גם עקב תנאי התחרות הלא הוגנים ששררו בו. אין הוא מפצה על היתרון התחרותי הלא הוגן שצמח למשקר עקב מדיניות מחירים והנחות", כותב הבודק ד"ר מאיר אמיר.
השופט אישר פשרה כדי "לחסוך בזמן"
אלא שהשופט שלמה פרידלנדר דחה על הסף את חוות הדעת של הבודק, והעדיף לאמץ חוות דעת מומחה מטעם קוקה־קולה והתובע הייצוגי, שאותה הכין מנחם פרלמן שטען כי הסדר הפשרה מציג הישגים משמעותיים לקבוצת הנפגעים והוא ראוי בהחלט. בהחלטתו לאשר את הפשרה מבהיר השופט באופן יוצא דופן כי "בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי יקר" הוא החליט לאמץ את הסבריהם של קוקה־קולה והתובע הייצוגי, ולא ינמק את החלטתו בהרחבה כמקובל.
היחידים שכן ייהנו מכסף מזומן בעקבות התביעה הם התובעים הייצוגים ועורכי דינם. התובע הייצוגי, חברת שיאי אופיר השקעות, יקבל 464 אלף שקל כגמול על מאמציו ותרומתו לציבור. עורכי הדין שייצגו אותו, משרד המבורגר עברון ושות', יקבלו 1.6 מיליון שקל כשכר טרחה. בנוסף חברת מורגל, שהצטרפה להליך והביאה לשיפור הסכם הפשרה, ועו"ד נדב דלומי שייצג אותה יקבלו יחד 600 אלף שקל.
מהחברה המרכזית המיוצגת על ידי עו"ד ניבה ברג־לבנת ממשרד רון גזית־רוטנברג נמסר כי "החברה סברה שהתביעה של שיאי אופיר חסרת כל סיכוי, ואכן בית המשפט הסכים בפסק דינו שמדיניות המחירים היתה 'שוויונית ורציונלית בעקרונותיה', ושספק אם הוא היה מקבל את התביעה. החברה המרכזית העדיפה במקום להמשיך להשקיע משאבים בניהול ההליך עוד שנים רבות, לסיים את ההליך בדרך של פשרה".
