$
דעות

לא לוותר על הריבית לטווחים ארוכים

אפילו לתקופות השקעה של חודש אחד, הסיכוי של האג"ח הקצרה להשיג רווח גבוה יותר מאשר זו הארוכה היה נמוך מ-40%

לאחרונה שוב התבשרנו שקרנות כספיות היו המגייסות הגדולות של חודש האחרון. ציבור המשקיעים מחזיק בקרנות כספיות שקליות בסך של כ-35 מיליארד שקל. השקעה בקרנות כספיות מצטרפת להשקעות במכשירי השקעה אחרים לטווח קצר של הציבור שכוללים מק"מים, אג"ח מדינה קצרות וכמובן פיקדונות הבנקים. השקעה במכשירי השקעה בעלי טווח השקעה קצר מעניקה לחוסך תמורה נמוכה יחסית, אך גם עם סיכון נמוך. אין בהשקעה זו פסול אם היא גם מתבצעת לתקופות זמן קצרות. אולם, החזקה לאורך זמן במכשירי השקעה לטווח קצר עשויה לגרום לחוסכים לוותר על רווחים משמעותיים.

 

ויתור זה נובע מדבר שנקרא עקום הריביות. בדרך כלל, ככל שתקופת ההשקעה ארוכה יותר, כך הריבית בגינה גבוהה יותר. אם ניקח בתור דוגמה את המצב ששורר היום, אז המק"מים או הקרנות שמשקיעות בהם נושאות תשואה של כ-2%-2.25%. לעומת זאת, האג"ח הממשלתית השקלית ל-10 שנים נסחרות בתשואה המתקרבת ל-4.5%, כפולה מהתשואה של המק"מ או של האג"ח המדינה הקצרות. במכשירים צמודי מדד הפערים הינם דומים. אם משקיע מחזיק במכשירי השקעה קצרים בדרך קבע הוא בעצם לא מנצל את "המנוע הפנימי" שמייצר עבורו רווחים הנובעים מהפערים בין הריבית הקצרה לארוכה. ככל שפערי הריביות גבוהים יותר, כך ויתור על התשואה של המשקיע לאורך זמן במכשירי השקעה לטווח קצר גבוה יותר.

 

ניתוח ביצועים של שוק אגרות החוב הממשלתיות בישראל בעשור האחרון מגלה שאפילו לתקופות השקעה של חודש אחד, הסיכוי של האג"ח הקצרה להשיג רווח גבוה יותר מאשר האג"ח הארוכה היה נמוך מ-40%. אילו טווח ההשקעה היה מתארך לשנה, הסיכוי יורד ל-15%. למעשה, רק ב-15% מהמקרים השקעה במק"מ או באג"ח קצרות לתקופה של שנה הניבה רווח גבוה מאשר השקעה באג"ח ארוכות יותר.

 

בגלל הפחד להפסיד בטווח קצר, המחזיקים במכשירי השקעה קצרים לאורך זמן מוותרים על הרווחים הנובעים מפערי הריבית בין טווח קצר לארוך. מבין משקיעים אלו נמנים בעלי הפיקדונות הבנקאיים המסתכמים במאות מיליארדי שקלים שמונחים שנים בבנקים ונהנים מריבית לטווח קצר בלבד. מחזיקי פיקדונות רבים אינם מוכנים לראות אפילו הפסד מזערי זמני הנגרם לכספם בטווח קצר ולכן כל מכשיר שמתבסס על שוק ההון, אפילו הבטוח ביותר, לא נכנס אל הרדאר ההשקעות שלהם.

 

יש לציין שמשקיע במכשירים לטווח ארוך חשוף לסיכון שקשור לתקופת ההשקעה. במלים פשוטות הסיכון מתממש במצב בו המשקיע שמעניק למדינה הלוואה לטווח ארוך בריבית מסוימת (רוכש אגרת חוב ארוכה), מגלה אחרי זה שהריבית בה המדינה לווה כספים מהציבור עלתה (תשואת האג"ח עלתה). חשוב להגיד שהיו בהיסטוריה מצבים בהם מימוש של סיכון זה היה מכאיב במיוחד למשקיעים. כך, בשנת 2002 תשואות האג"ח הארוכות עלו בחדות וגרמו למחזיקים בהן הפסדים בטווח קצר. יחד עם זאת, מדובר בהפסדים שמשקיע סובלני מחזיר במלואם, כי הלווה בדמות המדינה הינו לווה בטוח, ולא חברה עסקית שעלולה לבצע "תספורת" למחזיקי החוב.

 

אם מישהו מוותר על התשואה הגבוהה שטמונה באגרות חוב לטווח ארוך, אז צריך להיות מישהו אחר שנהנה ממנה. המשחק של לקיחת פיקדונות מהציבור לטווח קצר והשקעה לטווח ארוך יותר, תוך גזירת רווח מפערי הריביות, הינו האהוב על הבנקים בכל העולם ומהווה מקור מאוד חשוב ברווחיות שלהם.

 

לחוסכים כדאי לבחון את תיקי ההשקעות שלהם ולבדוק האם אין להם יותר מדי כספים ששוכבים במכשירי השקעה קצרים שנים רבות וכנראה ימשיכו לשכב שם, ובדרך לוותר על ריבית גבוהה יותר שמעניקים אגרות החוב לטווחים ארוכים יותר. כספי החסכונות לטווח ארוך אמורים ליהנות מהריבית הארוכה, אלא אם לחוסך יש סיבה מיוחדת ונקודתית להניח שבטווח קצר עלול להתממש אותו הסיכון של עליה חדה בתשואות האג"ח.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x