$
אקדמיה

ניתוח "כלכליסט": סייעות השילוב מקבלות סיוע מתחת לשולחן

אלפי תלמידים בעלי צרכים מיוחדים זכאים לסיוע שיעזור להם להשתלב במערכת החינוך הרגילה, אלא שהמדינה לא מקצה מספיק כסף ומשלמת לסייעות שכר מינימום לפי שעות. את הוואקום נאלצים למלא ההורים, שהופכים למעסיקים "מתחת לשולחן" בניגוד להוראות משרד החינוך, ואפילו מנהלים שוק דרושים לכוח סיוע איכותי

חן פונדק 07:1214.08.12

ההורים של היום מוציאים סכומי כסף גדולים כדי לספק לילדיהם את את החינוך הטוב ביותר. סיפורם הכלכלי של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים המשולבים במערכת החינוך הרגילה מסובך עוד יותר. לרוב הם מוצאים את עצמם מוציאים סכום קבוע ומשמעותי בכל שבוע עבור העסקת סייעת שילוב. מדובר בילדים שסובלים ממוגבלות קלה המאפשרת להם ללמוד בבית ספר רגיל. אך כדי להבטיח שההשתלבות של הילד בבית הספר אכן תעלה יפה, ההורים נאלצים שוב ושוב לפתוח את הארנק. וזאת אף שלפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך לא רק שההורים לא אמורים לשלם על כך - אלא שזה אסור על פי חוק.

 

למעשה, סייעת השילוב מספקת לילדים בעלי צרכים מיוחדים - אוטיזם, פיגור שכלי בינוני, שיתוק מוחין, הפרעות נפשיות, עיוורון או חירשות - את ההזדמנות להשתלב במערכת החינוך הרגילה, ובכך לא להישאר מאחורי הילדים הנמצאים במערכת הרגילה. תפקידה של סייעת השילוב הוא לתווך בין הילד בעל הצרכים המיוחדים לבין הילדים האחרים בכיתה. לאור תפקידן המשמעותי, ההורים צריכים לדעת שהם שמים את ילדם או ילדתם בידיים מקצועיות. הבעיה היא שכמו תמיד במקרים הללו בישראל, בעיות תקציביות מאלצות את הרשויות המקומיות לגייס כוח אדם זול ולא מיומן המורכב מסטודנטים למקצועות שונים או מגמלאים. על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, דרישות ההשכלה מסייעות הן סיום 12 שנות לימוד בלבד.

 

נושא גיוס הסייעות מצוי תחת אחריותה של הרשות המקומית ונמצא בפיקוח של משרד החינוך. כל סייעת משתכרת על פי רוב בממוצע 22.5–25 שקל לשעה, כשתעריף זה נקבע על ידי המעסיק, קרי הרשות המקומית. מדובר בשכר נמוך וכזה שאינו משקף את חשיבות התפקיד לפי דעת ההורים והארגונים התומכים בהורים כאחד. לאור זאת, על פי רוב ההורים נדרשים לתשלום נוסף, שמגיע עד 60 שקל לשעה, כך לפי בדיקת "כלכליסט".

 

על פי נתוני משרד החינוך, בשנת 2011 מתוך כ־1.95 מיליון תלמידים במערכת החינוך בני 3 ויותר, כ־69 אלף לומדים במסגרות של חינוך מיוחד, קרי בבתי ספר לחינוך מיוחד ובכיתות לחינוך מיוחד בבתי ספר רגילים. נוסף אליהם, כ־11 אלף תלמידים בעלי מוגבלויות מורכבות משולבים במערכת החינוך הרגילה ומקבלים סייעת לצד כ־123 אלף תלמידים בעלי לקויות קלות יותר.

 

תלם חן החירש־אילם בן ה־10 עם מורות מבית הספר רננים בגליל העליון שלמדו את שפת הסימנים כדי לסייע לו. "סייעת שמצליחה לעבוד בלי הדרכה זה נס" תלם חן החירש־אילם בן ה־10 עם מורות מבית הספר רננים בגליל העליון שלמדו את שפת הסימנים כדי לסייע לו. "סייעת שמצליחה לעבוד בלי הדרכה זה נס" צילום: אפי שריר

 

מנסים לפתח את עצמאות התלמיד

 

חוק השילוב שנחקק ב־2002 מאפשר לילדים בגילי 3–4 בעלי צרכים מיוחדים להשתלב בגני ילדים המוכרים והמפוקחים על ידי משרד החינוך, ולבני 5–18 הוא מאפשר להשתלב במערכת החינוך הרשמית והמוכרת שאינה רשמית, דוגמת בתי ספר חצי פרטיים. על פי חוק השילוב, זכאות לתמיכה של סייעת במסגרת תוכנית השילוב נקבעת בוועדת שילוב בהתאם לסוג הלקות של התלמיד ורמת התפקוד שלו.

 

מטרת תוכנית השילוב היא לפתח את עצמאותו של התלמיד ואת יכולת התקשורת שלו עם הסובבים אותו במסגרת החינוכית ולצמצם מדי שנה, ככל האפשר, את היקף הסיוע. מדובר במשימה לא פשוטה. ילד הזכאי לסייעת אמור להיעזר בשירותיה במשך 5–30 שעות בשבוע בהתאם לרמת תפקודו.

 

המעמסה הכספית על הורים בדרך לקבלת האישור מהוועדה היא גדולה, וכוללת הוצאות על אבחונים, על פסיכולוגים ועל מטפלים שונים. הבעיה היא שגם אם מקבלים סייעת, עדיין צריכים ההורים לפתוח את ארנקיהם.

 

אחד התסריטים החוזרים בהקשר זה מגלה שסייעת שהופנתה מהרשות המקומית להורים פונה לאחר זמן קצר אליהם, מספרת להם שנקשרה מאוד לילד, אך השכר שלה נמוך לה מדי. היא תוסיף לרוב כי משיחה עם סייעות אחרות התברר לה שמקובל כי הורים משלמים תוספת שכר לסייעת לפי שעה. להורים שרק נכנסו למודל השילוב ההודעה הזו מפתיעה למדי, שכן על פי חוזר משרד החינוך, אין דבר כזה "סייעת פרטית". יתרה מזאת, להורים בישראל אסור להיות המעסיקים הישירים של סייעת הנמצאת בתוך הכיתה.

 

תסריט אחר ואף נפוץ יותר עוסק בהורים מנוסים יותר בענייני הסייעות, כאלה שכבר נעזרו בסייעת בעבר. הורים אלה מוצאים סייעת בכוחות עצמם, סוגרים איתה על תשלום ושולחים אותה להירשם כסייעת ברשות המקומית. במקביל הם פונים למרכז התמיכה האזורי (מתי"א) - הזרוע הביצועית של משרד החינוך ליישום תוכנית השילוב במערכת, ומתעקשים מולו כי הסייעת שבחרו תשובץ לסיוע לילדם.

 

 * מתייחס לתלמידים בעלי נכויות פיזיות קשות * מתייחס לתלמידים בעלי נכויות פיזיות קשות

 

להורים אסור להשתתף בתשלום לסייעות

 

עד לפני עשור, הבטיח חוק השילוב "שירותי סיוע", אבל לא הגדיר קריטריונים או תקציב, מה שגרם לנושא להיות פרוץ לחלוטין. ב־2003 ארגון בזכות, העוסק בזכויות האדם של בעלי מוגבלויות, וארגון ית"ד, המטפל בילדים עם תסמונת דאון, הגישו עתירה לבג"ץ, שבסופה נקבע כי ילדים בעלי צרכים מיוחדים המשולבים במערכת החינוך הרגילה אכן יהיו זכאים לסייעת משלבת.

 

מאז אותה החלטה מפורטת בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך מתכונת ההעסקה של הסייעת. לפי החוזר, הסייעת היא עובדת של הרשות המקומית, ושכרה אמור להיות משולם על פי ההסכמים הקיבוציים המחייבים בלבד. גם חוזר מנכ"ל שפורסם בשנת 2006 חוזר על ההוראה כי אין להעסיק סייעות על חשבון ההורים. כמו כן נקבע כי הורה לא יכול לשמש כסייעת. "להורים אין אפשרות להשלים שעות סייעת מעבר למספר השעות שאושרו על ידי משרדנו ואין לאפשר להורים להוסיף על שכר הסייעת המתקבל מהמעסיק, הרשות המקומית", נכתב.

 

משרד החינוך קבע את מספר שעות הסייעת הרצוי משיקולים פדגוגיים, וציין כי אין להוסיף על שעות אלה. בין השאר "כדי למנוע אפליה אסורה בין ילדים להורים בעלי אמצעים לבין ילדים להורים שידם אינם משגת", נכתב בחוזר המנכ"ל.

 

עם זאת, בעיות רבות שצפו במערכת החינוך המיוחד הביאו בספטמבר 2007 להקמת ועדת דורנר לבחינת מדיניות הטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. 16 חודשים אחרי הוגש דו"ח מקיף שהיה אמור ליצור סדר יום חדש במערכת החינוך המיוחד, ותוכנית השילוב בתוכה. אם עד 2010 הוקצו 400 מיליון שקל לשנה לנושא השילוב, הרי שבעקבות הדו"ח נוספו 260 מיליון שקל בשנה לתקציב שירותי השילוב. אלא שבדו"ח מצוין כי משרד החינוך אינו סבור שתוספת זו בכלל מספיקה כדי לענות על הצרכים של כל ילד לשילוב.

 

גורמים המטפלים בנושאי השילוב הסבירו ל"כלכליסט", כי יש רשויות שעוצמות עיניים בכל הנוגע לתוספות התשלום מצד ההורים. עם זאת, התוצאה העיקרית מאז הפעלת הפיקוח על עבודת הסייעות, היא שלהורים קשה יותר לבחור את הסייעת הרצויה להם.

 

פנייה למתיאו"ת שונות הפועלות ברחבי הארץ בניסיון להבין את התנאים לקבלת סייעת שילוב ואת העלות הנגזרת מתהליך זה על ההורים, העלתה תשובה זהה לרוב: סייעות צריכות להיות בעלות 12 שנות לימוד, וההורים אינם משלמים כלל. מדי פעם הוסיפו שם כי פעם ההורים היו מוצאים בעצמם סייעת פרטית, אך חוזרי מנכ"ל משרד החינוך מונעים זאת כיום. עוד ציינו כי ייתכן שבמקומות אחרים בארץ קורה שההורים מביאים בעצמם סייעת, אבל אצלם זה לא קורה.

 

מלכי איציק.  להורים חשוב  למצוא סייעת  איכותית מלכי איציק. להורים חשוב למצוא סייעת איכותית

 

הרשת מלאה בעדויות של הורים שמשלמים

 

על כל פנים, כדי להבין כי עדיין קיימת בעיה בכל הנוגע לגיוס סייעות פרטיות על ידי ההורים - כלל אין צורך ביותר מדי שיחות עם הורים. די למשל בגלישה לאחד מאתרי חיפוש העובדים הפועלים ברשת. בעוד שבחיפוש סייעות לגנים מצוין שמו של הגן שבו זקוקים לסיוע, במודעות הקוראות לסייעות שילוב מצוינת פעמים רבות המילה "פרטי", או הצירוף "משפחה פרטית". כמו כן, "המעסיקים" מתארים את הילד הספציפי שלו מיועדת הסייעת.

 

אם גם עובדות אלו לא משכנעות את משרד החינוך או העיריות בכך שההורים בישראל עדיין נאלצים לשלם מכיסם לסייעת פרטית, הם יכולים לגלוש לפורום המוקדש לאוטיזם, אספרגר ו־PDD (הפרעות התפתחותיות נרחבות) באחד הפורטלים האינטרנטיים, ושם היו נתקלים בהתכתבויות בנושא. בפורום מתכתבות סייעות המספרות שקיבלו השלמה כספית מהורי הילדים, וכן הורים רבים מפרסמים הודעות חיפוש לסייעות. לא מדובר בהתכתבויות המתקיימות אחת לכמה חודשים, אלא כאלה העולות באופן יומיומי.

 

אמא לילד המשולב כבר שנתיים, לדוגמה, ענתה לאם אחרת וגילתה לה כי היא נאלצת לשלם באופן פרטי לסייעת. "אני משלמת סכומים סבירים בהחלט, מחיר שנע בין 35 שקל ל־45 שקל לשעה, תלוי במספר שעות העבודה וניסיונה של הסייעת", היא כותבת. "כבר נתקלתי במשלבות שללא קשר להכשרתן גובות סכומים של 60 שקל לשעה וממש עושקות את המשפחות. לצערי, המשפחות משלמות את הסכומים הללו".

 

אחד ההורים אף נתקל בתופעה שלפיה הסייעת ביקשה לשלם לה על חודשים שבהם היא אינה עובדת, והיו הורים שהצדיקו את הדרישה: "לך נראה הגיוני שסייעת מקבלת 30 שקל לשעה עם תנאים סוציאליים מינימליים, ותקבל משכורת רק עבור תשעה חודשים בשנה פחות או יותר? וכל זה בלי להתחשב במידת ההשכלה שברשותה ובכמות הניסיון שיש לה", ציינו שם.

 

לא מוצאים תקציב למנחה לסייעות

 

ניתוח המצב הבעייתי גדוש הפרצות בתוכנית השילוב עלול לעורר תגובה רפלקסיבית של הפניית אצבע מאשימה להורים. הרי לכאורה הם אלה שמשמנים את מנגנון תשלום השכר הנוסף לסייעות, ובכך יוצרים את התעשייה השלמה הזו. אולם לפני שממהרים לנהוג כך, כדאי אולי בכל זאת לעצור ולתהות אם העובדה שהורים מעדיפים לשלם לסייעת באופן פרטי - ויכולים לעשות זאת כי הפיקוח אינו מתפקד לכאורה - אינה מעידה על בעיה מערכתית שלה אחראית המדינה.

 

"השאלה היא אם ההורה רוצה להיות צודק או חכם", אומרת מלכי איציק שהחלה את דרכה בעולם השילוב לפני 13 שנה, כשילדה היה בן 9. מאז היא פעילה חברתית בתחום שילובם של אוטיסטים בחברה. "קשה לי לומר שניתן לראות הישגים בתחום מאז שבני נדרש לסייעת", אומרת איציק.

 

בוועדת דורנר ב־2007 הציגה איציק את תמונת המצב מנקודת מבטם של ההורים, וחשפה סקר שערכה ב־2006 בקרב 100 הורים לילדים משולבים המדגים עד כמה חשובה הסייעת להצלחת השילוב. כדי להבין את ממצאי הסקר, צריך קודם כל להבין כי כשהילד משולב במערכת החינוך הרגילה, הוא זכאי לקבל במסגרת התקציב של סל השילוב סייעת, מנחת שילוב, טיפולים במתי"א וכן טיפולים פארא־רפואיים. ההורים שהשתתפו בסקר של איציק ביקשו לדרג את חשיבות השירותים לפי סדר עדיפויות. הממצאים היו חד־משמעיים: 60% העניקו עדיפות לקבלת הסייעת על פני כל שאר המרכיבים.

 

במילים אחרות, ממצאי הסקר מראים כי מבחינת רוב ההורים קודם כל חשוב למצוא סייעת טובה ואיכותית, ורק לאחר מכן אפשר לדאוג לשאר המרכיבים שלהם זכאי הילד המשולב במסגרת סל השילוב. לאור זאת, לא מפתיע לגלות כי על פי הסקר 73% מההורים משלימים שכר לסייעת. למעשה, 80% מההורים שלילדם הוצמדה סייעת העידו כי בחרו בסייעת בעלת תואר ראשון ומעלה, אף שרק 4% מתוכם קיבלו את הסייעת ממאגר הסייעות של הרשות המקומית.

 

כמו כן, הסייעות שנבחרו על ידי ההורים זכו בסקר לציונים גבוהים ביותר של 4–4.5 מתוך 5 על מקצועיותן, על היקף השעות שבו הן נוכחות בבית הספר ועל תרומתן לילד. לעומת זאת, סייעות שנבחרו באמצעות מאגר הרשות המקומית קיבלו ציונים ממוצעים נמוכים יותר.

 

"לצערי הרב, הסקר שלי רלבנטי", טוענת איציק. "הורים שמשלמים לסייעות עושים בשכל. עירייה מגייסת לתפקידים הללו אנשים שאינם טובים מספיק, בשכר נמוך. אני לא מדברת על לקבל את הכי טוב, אני מדברת על לקבל את המינימום. אתם לא נותנים משהו שיהיה ראוי ויאפשר קידום של הילד. לפעמים מה שנותנים יכול אף לגרום לרגרסיה אצל הילד".

 

לדבריה, "במקום לנסות ולהבין את הבעיה הקיימת, המדינה מעדיפה בינתיים להתכחש לה - מבלי לרדת לשורשיה. אי אפשר להיות סייעת טובה לילד כשאת משתכרת 20 שקל לשעה", מוסיפה איציק. "סייעת טובה צריכה להיות מישהי שלמדה, שמתמודדת עם רף מסוים של חומר, שמסוגלת לקבל הדרכה וליישם. בעלת תואר ראשון ושני לא תדפוק בדלת ותאמר שהיא רוצה לעבוד בסכומים כאלה". לסייעות אמורה להינתן הכשרה על ידי מנחת שילוב מטעם משרד החינוך. עם זאת, גם לנושא זה מחלחלים כספים פרטיים של הורי הילדים, שמשלמים 250 שקל לפחות כדי שהמנחה תגיע אל הסייעת.

 

"המנחה ממשרד החינוך מגיעה פעם בחודשיים בעוד שמפקחות המשרד מודות שיש צורך במפגש אחת לשבועיים. סייעת שמצליחה לעבוד בלי הדרכה זה נס", אומרת איציק. "המציאות היא שאנשים משלמים והמדינה לא תוכל לעצור את זה, אלא אם כן היא תיתן מענה. כל זמן שימשיכו בשקר העצמי, אז תמיד ההורה יעשה את כל מה שהוא צריך כדי לאפשר לילד שלו לצמוח".

 

ממשרד החינוך נמסר כי "משרד החינוך מתקצב את התוכנית לשילוב תלמידים במערכת החינוך הרגילה ובתוך כך, מעניק תמיכה של שעות הוראה, תמיכה של מומחי תחום לפי המקצועות השונים וכן תמיכה של סייעת אישית. שכר הסייעות ותנאי עבודתן מעוגנים בהסכם קיבוצי בין משרד החינוך לשלטון המקומי, שהוא המעסיק של הסייעות. יצוין כי המשרד מממן את עבודת הסייעת גם בחופשת הקיץ, על מנת לאפשר לתלמידים השתתפות בקייטנות המפוקחות על ידי המשרד". עם זאת, טוענים במשרד, כי "המנכ"לית דלית שטאובר זימנה לפגישה משותפת עם השלטון המקומי, נציגות של הסייעות לצורך בחינת טענותיהן".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x