דבר המחוקק: חברת עורכי דין איננה כשאר החברות
ברור כיצד הסיק בית המשפט העליון בפסיקתו, כי לא עלה על דעתו של אף אחד לפטור את עורכי הדין המאוגדים בחברת עורכי דין מאחריותם המשמעתית
עד לתיקון החוק בשנת 1978 שררה הדעה שעורכי דין יכולים להתאגד בשותפות בלבד, וכי אין פתוחה בפניהם האפשרות להתאגד בחברה. הצורך בשינוי הוסבר בנימוקי הצעת החוק: "במרבית המדינות הנאורות ניתנת כיום האפשרות לבעלי המקצועות החופשיים, ובכלל זה לעורכי דין, להתאגד בחברות. פעילות במסגרת תאגיד מאפשרת לעורכי דין ריכוז משאבים וידע, חיסכון בהוצאות מינהליות ועוד". וכמובן, ישנם שיקולי מס הנוגעים לסוגיה.
"שיטת המסים בישראל מפלה לרעה יחיד לעומת תאגיד", כתב אז במאמר יעקב נאמן, שר המשפטים כיום. אלא שחברת עורכי דין איננה כשאר החברות, כותב ד"ר גבריאל קלינג, בספרו "אתיקה בעריכת דין". כל חברי החברה והדירקטורים הם עורכי דין, אחריות בעלי המניות לא תהיה מוגבלת, אין לשתף בהכנסות החברה מי שאינו עורך דין, החברה לא תוכל לשתף בהכנסותיה עורך דין שהושעה ועוד. הגבלות אלה מקורן באיזון שבין תפקיד עוה"ד, המצריך אחריות אישית גבוהה, לבין שאיפתם הלגיטימית של עו"ד לפעול במסגרת תאגיד מודרני על כל ההטבות (בעיקר כלכליות) הנלוות לכך. המחוקק טרח להבטיח "שהיחסים המיוחדים בין עורכי דין ולקוח המושתתים על אמון וטיפול אינדיבידואלי, יישמרו גם במסגרת של חברה" (מתוך דברי יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת ח"כ דוד גלס בעת הבאת החוק לקריאה שנייה ושלישית). ברור מכאן, מסיק בית המשפט העליון בפסיקתו, כי לא עלה על דעתו של אף אחד לפטור את עורכי הדין המאוגדים בחברת עורכי דין מאחריותם המשמעתית.
