מקטרים על הצעירים: מה חושבים השותפים במשרדי עורכי הדין על הענף?

השותפים במשרדי עורכי הדין בישראל סבורים כי העתיד נמצא במשרדים גדולים בעלי מספר רב של מחלקות מתמחות - כך עולה מסקר ראשון מסוגו שנערך עבור "כלכליסט" בקרב שותפים במאות משרדי עורכי דין מכל רחבי הארץ. את הסקר ערכה וניתחה חברת GLawBAL לקראת כנס לשכת עורכי הדין שנפתח אתמול באילת ושיקדיש שני פאנלים לסוגיות הקשורות ליומיום הפיננסי, הניהולי והשיווקי של עורכי דין ושותפים.

מנכ"ל GLawBAL עו"ד דודי זלמנוביץ ינחה את הפאנל בנושא "משרדי עורכי הדין 2012 לאן?". פאנל שני בנושא "אתגרים בצמיחה, סוגיות מעולם המשרדים הגדולים" ינחה עו"ד יודי לוי, השותף המנהל במשרד גולדפרב־זליגמן, המשרד הגדול בישראל.

בדור הקודם של עורכי הדין, מי שנחשבו לפרקליטים טובים במיוחד היו אלה שיכלו לתת מענה כמעט לכל שאלה משפטית. עם זאת, לפי תוצאות הסקר, נראה כי כיום המפתח להצלחה בעולם המסחרי והעסקי עובר בהתמחות בתחום ספציפי: 76% מהשותפים שהשתתפו בסקר אמרו כי הם מסכימים או נוטים להסכים לאמירה שלפיה "חלף זמנם של עורכי דין המתמחים במגוון רחב של עניינים, למעט בשירות למשקי בית".

עו"ד דודי זלמנוביץ' צילום: גלעד קוולרצ'יק

פחות מרבע מהשותפים לא הסכימו או נטו שלא להסכים עם אמירה זו. ניתוח התפלגות המשיבים מעלה כי במשרדים הגדולים האמונה בחשיבותה של ההתמחות רבה עוד יותר, שכן 87% מהשותפים במשרדים הגדולים הסכימו או נטו להסכים עם אמירה זו.

בשאלת הדרך לגיבוש משרד עו"ד גדול הסכימו או נטו להסכים 62% מהשותפים עם האמירה שלפיה הדרך הנכונה לגדול היא מיזוג עם משרד אחר, ולא למשל באמצעות גידול טבעי או הרחבת מחלקות פנימיות. ניתוח המשיבים שערך זלמנוביץ מעלה כי גברים מצדדים בעמדה זו יותר מנשים וכן כי עורכי דין מעל גיל 50 שמרנים יותר וחוששים יותר ממיזוגים לעומת בני הדור הצעיר, שרואים במיזוג את הדרך הנכונה לגדול.

עם זאת השותפים מסכימים כי העבודה במשרד גדול נושאת בחובה מחיר: כשני שלישים מהשותפים הודו כי קשה יותר במשרד גדול, שכן הוא ארגון פורמלי בעל נהלים ופוליטיקה פנימית, בעוד ש־10% בלבד מהשותפים לא הסכימו באופן גורף עם עמדה זו.

מרוצים מהחיים, חושבים שהם מחוברים

אחד הממצאים המעניינים בסקר מגלה כי למרות הקיטורים, מרבית השותפים במשרדי עורכי הדין בישראל סבורים שאיכות חייהם כיום עדיפה על זו שלפני עשר שנים במונחים דוגמת היחס בין שעות עבודה לבין זמן משפחה. 62% מהשותפים שהשיבו לסקר תמכו בעמדה זו (מסכים או נוטה להסכים) ו־38% השיבו כי המצב לפני עשר שנים היה עדיף.

עם זאת, לדברי זלמנוביץ, מחוץ לאזור המרכז התמונה הפוכה: 69% מהשותפים במשרדים שאינם במרכז הארץ סבורים שלפני עשור איכות חייהם היתה גבוהה יותר. נתון נוסף שנראה שמשפיע על תפיסת השינוי באיכות החיים הוא גיל השותפים: 71% מבני ה־50 ומטה סבורים שאיכות חייהם היום גבוהה יותר.

אף שהם חושבים שהיום נוח יותר מבעבר, השותפים סבורים כי הם מחוברים לסוגיות יומיומיות כמחאה החברתית וקשיי פרנסה. כשהשותפים התבקשו להתייחס לאמירה שלפיה השותפים הבכירים במשרדים אינם מחוברים לסוגיות אלו, 60% מהם התנגדו לה לעומת 40% שהסכימו איתה. בראש המתנגדים לאמירה ניצבים השותפים במשרדים הגדולים, ש־74% מהם לא הסכימו או נטו שלא להסכים עם האמירה. עם זאת, האמירה הציפה את המתיחות המקובלת בין מרכז לפריפריה בישראל: 65% מהשותפים מחוץ למרכז הארץ הסכימו כי השותפים הבכירים אינם מחוברים לסוגיות היומיומיות.

מה חושבים השותפים במשרדי עורכי הדין על הענף? לצפייה בתוצאות הסקר לחץ כאן

"בכל המשרדים הגדולים מדברים על עורכי הדין הצעירים וצוות העזר - אנשי מעמד ביניים שחווים חלק גדול מהקשיים שהמחאה הציפה", אומר עו"ד ארז אהרוני, שותף בכיר במשרד זיסמן אהרוני גייר ושות'. "חלק לא קטן מהשותפים הבכירים שאני מכיר הם אנשים שבנו את עצמם במו ידיהם ויש להם את הרגישות והלב להרגיש את המציאות שנוצרה.

"כמו כן, משרדים רבים מעורבים מאוד בפעילות פרו בונו ונרתמים לעשייה שבאה לפתור דברים שהמחאה החברתית זעקה שהמדינה צריכה לעשות ולא הרבדים הפרטיים. במישור האישי, ליווינו במשרד את הטיפול בבעיית הרופאים המתמחים שתוכנה חפף בעיקר את אמירות המחאה החברתית", אומר אהרוני.

אלא שבעוד שהם תופסים את עצמם כמי שמחוברים למצוקות היומיום, השותפים מציגים עמדה הפוכה לגבי עורכי הדין הצעירים, שרבים מהם מתמודדים על קשיי פרנסה. 68% מהשותפים הסכימו לאמירה שלפיה "עורכי הדין הצעירים דורשים יותר ועובדים פחות מכפי שהיה לפני עשור".

במענה לאמירה זו ניכרה הבחנה ברורה בין המשרדים הקטנים, ש־83% מהם הסכימו עמה, לבין המשרדים הגדולים, שקל להם בהרבה לגייס את עורכי הדין הצעירים והמצטיינים. בקרב המשרדים הגדולים הסכימו 51% עם האמירה בעוד שהיתר התנגדו לה. חיתוך מעניין נוסף בסוגיה זו ניכר בגיל השותפים, כאשר 73% מבני ה־50 ומעלה נטו להסכים עם האמירה.

רוצים שהמשרד יממן את הסדרי הפרישה

שתי השאלות בסקר שזכו לתמיכה הגורפת ביותר מצד השותפים נוגעות לאופן חלוקת הרווחים ולהסדרי הפרישה של שותפים הפורשים מהמשרד. בנושאים אלו, שיש להם נגיעה ישירה לכיסם של השותפים וידועים כמעוררי לא מעט מחלוקות, השותפים היו איתנים בדעתם: 86% מהם הסכימו כי ככל שניתן לגבש הסדרי פרישה לשותפים שלא יכבידו על המשרד, יש לעשות זאת על חשבון המשרד. "במילים אחרות", אומר זלמנוביץ, "למרות גישת הפסיקה המנחה כיום, שלפיה לכאורה אין כל מוניטין למרבית משרדי עורכי הדין בישראל, השותפים סבורים כי שותפות היא נכס שיש לבטא ולו את חלקו במונחים של מודל פרישה".

נושא נוסף המעסיק שותפויות רבות הוא מודל תגמול השותפים וגמישותו. 82% מהשותפים הסכימו לאמירה שלפיה מנגנון חלוקת רווחים צריך לשקלל גם את תרומתו של שותף באותה שנה לעבודה או להבאת לקוחות, ולא להתבסס רק על מנגנון קבוע.

בכל הקשור לגיל הפרישה של עורכי דין, 66% מהשותפים הסכימו או נטו להסכים לאמירה שלפיה במקצוע עריכת הדין ניתן לעבוד עד כל גיל, אך גיל הפרישה הנכון לשותף במשרד עו"ד הוא לא יאוחר מגיל 70. בשאלה הפתוחה לגבי גיל הפרישה הנכון ענו הרוב, בטווח גיל 65–70.

משרד עורכי דין צילום: תומי הרפז

רוצים מנהל עורך דין ולא מנהל מקצועי

אף שיותר ויותר פירמות עורכי דין מתנהלות כגופים עסקיים לכל דבר, רובם המוחלט של השותפים שהשתתפו בסקר (75%) סבורים כי ניהול משרד עורכי דין חייב להתבצע על ידי השותפים ולא על ידי מנהל מקצועי. רק אחד מכל ארבעה שותפים סבור כי ניהול המשרד יכול להתבצע בידי מנהל מקצועי שאינו עורך דין.

"ניהול משרד עורכי דין שונה משמעותית מניהול חברה עסקית אחרת", אומר לוי, השותף המנהל בגולדפרב זליגמן ושות'. "השוני נובע בראש ובראשונה מהעובדה שמקצוע עריכת הדין מבוסס על מרכיב דומיננטי של מוניטין אישי בכל דרגיו. מנכ"ל המשרד ראוי שיהיה עו"ד בכיר שצבר ידע וניסיון משמעותי והוא בעל יכולת כפולה: גם אבן שואבת ללקוחות וגם תכונות של מנהל בכיר.

"הסבירות שמנכ"ל, שהוא חיצוני לתחום, ינהל בהצלחה שדרת עורכי דין במשרד גדול, אינה מעודדת", סבור לוי. "הדבר דומה למאמן של נבחרת כדורגל שאינו כדורגלן מצליח בעברו. עורכי דין גם יעדיפו להיות מנוהלים על ידי אדם שאליו הם נושאים הערכה מקצועית ואישית, והוא מעורה היטב בקהילה המשפטית והעסקית".

מרוויחים יותר או פחות מבעבר?

באופן מפתיע, אחת השאלות היחידות בסקר שלגביהן לא היתה הכרעה חד־משמעית בקרב השותפים נגעה להכנסותיהם משכר טרחה. כאשר נשאלו השותפים אם הם מסכימים לקביעה שלפיה המצב הכלכלי והרווחים במשרדי עורכי הדין טובים יותר מלפני חמש שנים, 52% הסכימו או נטו להסכים עם משפט זה בעוד ש־48% לא הסכימו או נטו שלא להסכים עמו. מעניינת השונות הרבה בין חתכי המדגם: במשרדים הגדולים 72% הסכימו או נטו להסכים עם המשפט בעוד שבמשרדים הקטנים הסכימו עם משפט זה 45%.

ממצא מעניין שעלה מהסקר הוא כי אחד מכל חמישה שותפים לא היה בוחר שוב בקריירה של עורך דין לו היה בתחילת הקריירה. 22% מהמשתתפים בסקר השיבו כי לא היו בוחרים בקריירה זו, לעומת 78% שהיו בוחרים שוב במקצוע. נתון זה מפתיע מעט ועשוי ללמד על רמת שביעות רצון נמוכה יחסית מהמקצוע בקרב כלל עורכי הדין. הנתון מעניין במיוחד, שכן באופן טבעי שותפים במשרדים נחשבים לשכבה החזקה, המבוססת והמצליחה ביותר לעומת יתר עורכי הדין, כך שניתן היה לצפות שהשלמתם עם בחירתם המקצועית תהיה גבוהה יותר.

כך בוצע הסקר

שאלון הסקר נשלח בדואר אלקטרוני באופן אישי למאות שותפים במאות משרדי עורכי דין על פילוח מייצג וממצאיו נותחו על ידי חברת GLawBAL. השאלות שנשאלו בסקר גובשו באמצעות קבוצת מיקוד. במענה לכל אחת מהשאלות התבקש הנשאל לציין האם הוא: (1) מסכים לאמור בשאלה, (2) נוטה להסכים, (3) חסר דעה, (4) נוטה שלא להסכים, (5) לא מסכים. משיבים שבחרו בתשובה "חסר דעה" לא שוקללו בחישוב העמדות.

27% מהמשיבים בסקר הם שותפים במשרדים גדולים, שבהם יותר מ־50 עורכי דין. 25% מהמשיבים הם שותפים במשרדים בינוניים שבהם 16–50 עורכי דין.

48% מהמשיבים הם שותפים במשרדים קטנים שבהם עד 15 עורכי דין. 45% מהמשיבים הם מתחת לגיל 50, והיתר מעל לגיל זה. 78% מהמשיבים הם גברים והיתר נשים. 76% מהמשיבים מועסקים במשרדים במרכז הארץ והיתר מחוצה לו.