$
מוסף עצמאות 2012

להתראות נעורים: כרטיס להופעה של משינה בערד

הכאב הפיזי של מי שהיה שם אמנם עבר מתישהו, אבל החמדנות, הרשלנות והחזירות של המארגנים נותרו חלק מהדנ"א הישראלי

עמיר קורץ 10:1625.04.12

בקלות הייתי יכול להצטרף לשלושת הנערים שנהרגו באסון ערד ביולי 1995. הייתי שם, רגע אחד מנסה לעזור לידידה להיחלץ מהבלגן, רגע אחרי כבר שרוע על הארץ, מעליי ומצדדיי שוכבים נערים ונערות צורחים. כ־20 דקות, אם תחושת הזמן שלי הייתה נכונה, שכבתי שם, רגל שמאל תקועה מתחת להמון איברים

של אחרים, לא יכול להיחלץ. עד שהשוטרים הצליחו, איכשהו, להרים את ערימת הילדים. ורק אז שעטנו פנימה, בורחים מהאימה. פגשתי חבר שהגיש לי כוס מים, נשמתי. אחר כך, במשך חודשים, לא היתה לי תחושה בחלק מהרגל. זה עבר מתישהו, אבל החמדנות, היוהרה והחזירות של מי שרצה לדפוק קופה ומכר הרבה יותר כרטיסים מהמותר, כמו גם הרשלנות, הפזיזות ותרבות הסמוֹך של המארגנים - כל אלה נותרו חלק מהדנ"א הישראלי. את הדור שחטף את המכה בערד הדנ"א הזה הפיל סופית ארבעה חודשים אחר כך, ב־4 בנובמבר, רצח רבין. זה היה הרגע הסופי שבו אמרנו: להתראות נעורים.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x