להציל את כדור הארץ עם המושב הפנוי באוטו

ענפים כמו ענף המלונאות או הרכב, שני סקטורים שלכאורה אין

אבל מודל אחד שהולך וצובר תאוצה בעולם הוא בעל פוטנציאל לשנות את חוקי המשחק. זהו מודל שבבסיסו נמצא הליך של "שיתוף משאבים". במקום להזדקק לאינספור משאבים מתכלים כדי לייצר עוד רכב או עוד חדר במלון, התפיסה של שיתוף משאבים מציעה אלטרנטיבה שמייתרת את חדרי המלון או ייצור המוני של מכוניות. היא מציעה להשתמש בקיים ולחלוק אותו.

איך זה טוב לסביבה? מדובר בצריכת משאבים באופן מבוקר ויעיל יותר. המודל של עסקים מתחום שיתוף המשאבים לא גורם לפס הייצור להפסיק לייצר, אבל הוא מרסן את הצריכה. הרי למה לבנות אלפי חדרי מלון בעיר שבה כבר קיימים אלפי חדרים? מדוע למכור עוד מכוניות במקום שבו הן עומדות בטלות במשך 90% מהיממה?

"אמרו שזה לא יעבוד"

זה בדיוק מה שרובין צ'ייס חשבה כשהקימה בשנת 2000 את זיפקאר (Zipcar), שירות השכרת רכב על בסיס שיתוף. המודל של החברה - המשכירה מכוניות לפי שעה או יום מתחנות איסוף המפוזרות ברחבי הערים - חלחל בהצלחה לכל העולם. בכל מרכז אורבני מציעות כיום חברות תוכניות שיתוף מכוניות המבוססות על המודל שלה, כמו car2go בגוש דן. זיפקאר עצמה הפכה לחברה הגדולה מסוגה בעולם. היא נמצאת כיום ב־28 מיקומים בארה"ב ובבריטניה, מונה 650 אלף חברים ומחזיקה בצי של 9,000 מכוניות. כל מכונית של זיפקאר מנוצלת עד תום על ידי המשתמשים, ומורידה מהכביש 15 מכוניות אחרות. מקסום המשאב וייעול השימוש בו חסכו במקרה שלה 350 אלף מכוניות נוספות מהכבישים.

זה לא הספיק לצ'ייס. ב־2004 היא הקימה את אתר GoLoco, שמציע למשתמשים שלו לחלוק נסיעות ברכבים פרטיים. במקום שארבעה מקומות ישיבה יישארו מיותמים בעת נסיעה יומית לעבודה, משתמשים יכולים דרך האינטרנט להציע את הכיסאות בתשלום מוסכם מראש. עכשיו צ'ייס משלבת בפיילוט צרפתי את שני האתרים על ידי Buzzcar, שירות אינטרנט שמאפשר לאנשים להשכיר את הרכב שלהם על בסיס שעתי, יומי או שבועי.

"כשהקמנו את זיפקאר אמרו שזה לא יעבוד", אמרה צ'ייס בוועידת Verge לעסקים סביבתיים שנערכה לפני כשבועיים בוושינגטון. "יש הרבה אנשים שהרכב שלהם עומד רוב הזמן ללא שימוש. הם יכולים להשכיר אותו כמה ימים בחודש ובתמורה לממן את הוצאות הדלק והביטוח לחודש כולו". על פי צ'ייס, שיתוף משאבים לא רק חוסך בכסף וטוב לסביבה, אלא הוא גם תגובת הנגד לרווח של חברות מסחריות כתוצאה מייצור עודף, משפע: "לאנשים פרטיים וארגונים שאינם מסחריים, שיתוף משאבים הוא דרך למקסם שימוש במוצרים ולחסוך במשאבים טבעיים".

5 מיליון לילות

המודל הזה זוכה לביטוי גם בענף המלונאות. אתר AirBnB למשל, מציע לתווך בין אנשים פרטיים המוכנים להציע חדר להשכרה לתקופה קצרה. מאז שהוקם ב־2008 צבר האתר יותר מ־100 אלף הצעות לינה ב־16 אלף ערים בעולם, שמיועדות בעיקר למבקרים זמניים ולתיירים. בתוך שלוש שנים בלבד זינק שווי האתר למיליארד דולר וההצלחה שלו הוגדרה על ידי "הניו יורק טיימס" כבעלת פוטנציאל הכנסות של מיליארדי דולרים.

גם כאן מדובר בטכנולוגיה מערערת, בתגובת נגד. אם יש לכם חדר פנוי בדירה, או יצאתם לסוף שבוע מחוץ לעיר, למה שלא תעמידו את החלל הפרטי שלכם לכל דורש תמורת תשלום? 5 מיליון הלילות שכבר הוזמנו באתר הם עדות מוחצת לכך שהשיטה עובדת. במונחים פיננסיים, אלה 5 מיליון לילות שאיבדה תעשיית המלונאות, ושהתשלום עבורם עבר לידיים פרטיות.

וכאן אולי נמצא הפיתול הגדול בעלילה, שאותו כלכלה מבוססת שיתוף משאבים מציעה: היא לא רק יעילה יותר סביבתית, אלא גם צודקת יותר חברתית ומעבירה את ההגמוניה המקובלת של ענפים מסורתיים לידיים פרטיות רבות. במונחים סביבתיים, בדיוק כמו במקרה של שיתוף רכב - השימוש הגובר ב־AirBnB פשוט חוסך בנייה של חדרי מלון חדשים. פחות בנייה שווה פחות משאבים, ופחות משאבים זה פשוט טוב יותר לסביבה. אם יש משהו שהמודל של AirBnB מוכיח, הוא שלא צריך לכוון בהכרח לירוק כדי לפגוע.