"אין כמעט עסקה שדומה לקודמתה. זה לא משחק דמקה שחוזר על עצמו"

בינואר האחרון השלים עורך הדין האמריקאי דיוויד פוקס, בוגר הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, את הטיפול בשלוש עסקאות ענק בהיקף של יותר מ־10 מיליארד דולר: רכישת חברת הכימיקלים סולושה על ידי איסטמן כמיקל ב־4.7 מיליארד דולר, רכישת חברת האלקטרוניקה Thomas & Betts על ידי תאגיד ABB השוויצרי תמורת 3.7 מיליארד דולר, ורכישת חברת התרופות איניביטקס על ידי בריסטול מאיירס תמורת 2.5 מיליארד דולר. ההיקף האדיר של העסקאות שבהן הוא מטפל, לצד העובדה שפוקס (54) משמש ללקוחותיו לא רק יועץ משפטי, אלא גם יועץ טקטי ואסטרטגי שמעורב כמעט תמיד בכל פרטי המשא ומתן כבר משלביו הראשונים, הפכו אותו לאחד מעורכי הדין המובילים בעולם בתחום המיזוגים והרכישות.

"ברוב הסיטואציות המורכבות ההתייעצות המשפטית מתחילה כבר בשלב מקדמי מאוד", מתאר פוקס את עבודתו בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". התחום, שעשוי להצטייר בעיני רבים כאפרורי וטכני במהותו, מתקרב בתיאוריו לדרגת אמנות: "אנחנו מנסים לזהות את נקודות התורפה של העסקה ואת המקומות ששווה להתעכב עליהם, כי אין כמעט עסקה שדומה לקודמתה. זה לא משחק דמקה שחוזר על עצמו, וזה בדיוק מה שאני אוהב בביזנס הזה - העסקאות כל כך שונות זו מזו שהן מאפשרות מפגש עם אנשים שונים וסיטואציות שונות".

דיוויד פוקס צילום: סיון אסקיו

תחום המיזוגים והרכישות נחשב אחד התחומים קרי הלב ביותר של עולם העסקים, תחום שבו חברות גדולות בולעות חברות קטנות וחלשות יותר, כאשר פעמים רבות הנפגעים בסופו של דבר הם העובדים הקטנים שמאבדים את מטה לחמם. עורכי הדין המתמחים בתחום זוכים בדרך כלל לתדמית של כרישים, אבל פוקס מעדיף להתרכז דווקא ביצירתיות של התחום, ואומר ש"אם יש לאנשים מספיק ניסיון ופתיחות לפתרונות חדשים, אפשר להגיע ליצירתיות גבוהה מאוד".

היצירתיות הזאת קשורה קשר הדוק לליווי הצמוד שהוא מספק ללקוחותיו. לדוגמה, כאשר טיפל ב־2010 במכירת מכתשים אגן הישראלית לכימצ'יינה בילה כמה חודשים בסין; כאשר טיפל בעסקת אטריום של גזית גלוב התגורר כמה שבועות באנגליה ובאוסטריה; ועוד בשנות השמונים, כאשר טיפל בכניסת ג'ק ליברמן לחברת פז, עבר להתגורר בישראל במשך חמישה חודשים. אחד מלקוחותיו מספר כי "הרבה פעמים, כאשר אני שומע על עסקה שמסתובבת בשוק, הטלפון הראשון שלי הוא לפוקס. לעתים הוא בכלל זה שמביא לי את העסקה".

עד כמה מגוונים השירותים שפוקס מעניק ללקוחותיו יכול להעיד הייעוץ שנתן לפני כשנה וחצי לחברת השכרת המכוניות אוויס כיצד לסכל מיזוג בין החברות המתחרות הרץ ודולר־תריפטי. פוקס המליץ לאוויס על שורה של מהלכים משפטיים, אסטרטגיים ואפילו תקשורתיים שנועדו להשפיע על בעלי המניות של דולר־תריפטי להתנגד לעסקה עם הרץ, שכבר היתה בשלבים מתקדמים. האסטרטגיה שעליה המליץ אכן הובילה להכשלת המיזוג.

רוב העסקאות מתפוצצות

פוקס משלים בממוצע כעשר עסקאות ענק בשנה - פעם בצד המוכר ופעם בצד הקונה. ב־2005 טיפל, לדוגמה, במכירתה של רשת הצעצועים טויס אר אס לקבוצת משקיעים תמורת 6.6 מיליארד דולר, ב־2007 טיפל ברכישתה של סוכנות הנדל"ן ריאולוגי על ידי קרן אפולו תמורת 9 מיליארד דולר, ובאותה שנה טיפל במכירת חברת בתי הקזינו אזטר לקונצרן קולומביה סאסקס, תמורת 2.75 מיליארד דולר.

הניסיון רב־השנים שלך הוביל לשינוי באופן שבו אתה מסתכל על עסקאות?

"אני חושב שהניסיון שלי מאפשר לי היום להבין טוב יותר את המתחים והלחצים של הצד שכנגד, ועל ידי כך לייעץ ללקוח שלי איך להפוך את הלחצים האלה ליתרונות בעבורו. זה יכול לכלול עצות בנוגע למידת הנינוחות או הלחץ שצריך לשדר לצד השני ותכנון מהלכים טקטיים. עם השנים אתה לומד מה חשוב יותר ומה פחות, איך לתכנן את המהלך הבא, איך להסתכל מעבר לפינה - וגם שלא צריך לתת לאגו לשחק תפקיד. למשל, אם אני מייצג חברה רוכשת והמוכר רוצה לשנות תנאי בעסקה שהוא לא קריטי ללקוח שלי, התפקיד שלי יהיה להגיד ללקוח לוותר למוכר כדי לאפשר לעסקה להתקיים".

אתה מטפל בעיקר בעסקאות מעולם התעשייה הישנה. האם יש הבדל בין מיזוגים ורכישות בעולם התעשייה המסורתית לעסקאות דומות בהייטק?

"אם יש הבדלים הרי שהם נובעים מהשוני באופי החברות, פסיכולוגיים ותרבותיים. בחלק מחברות ההייטק נמצא מנהלים צעירים יותר עם יותר ביטחון עצמי, וזה עשוי להשפיע על הדרך שבה נעשית עסקה. ביתר המשתנים אין באמת הבדל".

אחד הצדדים הפחות זוהרים של השירותים המשפטיים שפוקס מספק הוא העסקאות שמתפוצצות, לפעמים אחרי עבודה משפטית של חודשים. למעשה הסטטיסטיקה מלמדת שרק מיעוט העסקאות נחתמות בסופו של יום. "אני מסיים בין חמש לעשר עסקאות משמעותיות בשנה, ויותר מעשר אחרות מתפוצצות מדי שנה", מספר פוקס. "בדצמבר האחרון היו לי עסקאות של יותר מ־10 מיליארד דולר שנפלו בימים האחרונים לפני החתימה. זה חלק מהחיים שלי. מובן שנקשרים לעסקאות וגם ללקוחות אבל לומדים לחיות עם זה, כי זה חלק מהביזנס". העסקה הגדולה ביותר שעליה עבד פוקס והתפוצצה לבסוף היתה בסוף 2007, כאשר חברת הכרייה BHP ביקשה להשתלט על ריו טינטו, תמורת 150 מיליארד דולר. לכל עסקה שמתפוצצת יש השלכה גם על השכר של פוקס: שיטת התגמול בארצות הברית מבוססת על תשלום לעורכי הדין לפי שעות עבודה, אבל מקובל שעורך הדין נותן הנחה בתשלום אם העסקה מתפוצצת - או מקבל בונוס כאשר העסקה מגיעה לידי חתימה.

פוקס עורק לפירמה חדשה

במאי 2009 הדהים פוקס את הקהילה המשפטית והעסקית של ניו יורק כאשר היה שותף המיזוגים והרכישות הבכיר הראשון לעזוב את פירמת עורכי הדין הענקית סקאדן ארפס - בעלת מחזור ההכנסות השנתי הגבוה ביותר בארצות הברית שיש לה 30 משרדים ברחבי העולם - לטובת אחת ממתחרותיה. פוקס נקט את הצעד יוצא הדופן עם שותף נוסף, דניאל וולף (ראו מסגרת), בעיצומו של המשבר הכלכלי ואחרי יותר מ־20 שנה בסקאדן ארפס, כדי לפתח כמעט מאפס מחלקת מיזוגים ורכישות בקירקלנד אנד אליס - פירמת ענק גם היא, אבל קטנה לעומת סקאדן ועם מחזור ההכנסות השביעי בגודלו בארצות הברית. את הצעד הדרמטי, שהוגדר אז "רעידת אדמה", לא פחות, הוא מסביר היום בפשטות כרצון באתגר חדש.

"היתה לי הזדמנות מיוחדת לנסות לבנות משהו חדש, ואני אסיר תודה על כך", אומר פוקס. "קירקלנד אנד אליס היא פירמה נפלאה, אבל גם הפירמה שבאתי ממנה היא נפלאה, ולכן זו היתה החלטה לא קלה. למעשה, זאת היתה אולי ההחלטה הקשה ביותר בחיי, ולקח לי הרבה מאוד זמן לקבל אותה. במשך יותר משנה נתתי לקירקלנד תשובות שליליות, אבל בסוף הסכמתי ואני שמח על כך. סקאדן היא מקום נהדר אבל לא אני בניתי שם את מחלקת המיזוגים והרכישות, ולכן היתה כאן הזדמנות גדולה מבחינתי".

קירקלנד אנד אליס היתה טרם צירופו של פוקס אחת המובילות בתחום המסחרי אבל בעלת פעילות מוגבלת בלבד בתחום המיזוגים והרכישות. היום, שנתיים וחצי לאחר המעבר הדרמטי - שכלל גם מעבר לקוחות ועסקאות בעשרות מיליוני דולרים מסקאדן - נחשבת קירקלנד לבעלת אחת המחלקות המובילות בעולם בתחום המיזוגים והרכישות. גלי ההדף של המעבר הגיעו גם לשוק הישראלי, שחברות רבות בה נמנות עם לקוחותיו של פוקס. פוקס, "חצי־ישראלי" כהגדרתו, הוא המפיק המשפטי של רבות מעסקאות הענק שהיו בשוק המקומי בשני העשורים האחרונים, ובהן עסקת ליברמן־פז, עסקת מכתשים אגן־כימצ'יינה, עסקת 5 מיליארד הדולר שבה רכשה טבע את חברת רציופארם והעסקה לרכישת ספלון ב־6.8 מיליארד דולר.

חיים כצמן צילום: אוראל כהן

עיסוקו של פוקס הוביל אותו להיות איש סודם של מנהלים בכירים בכלכלה ובממשל, בארצות הברית ובארץ. הוא נחשב מקורב, בין היתר, לנוחי דנקנר ולשותפו אבי פישר, ולבעל השליטה בגזית גלוב חיים כצמן. הוא גם האיש שיכול לנתח אולי טוב יותר מכל אחד אחר מגמות עולמיות בתחום של מיזוגים ורכישות.

"כאשר בוחנים אותו על פני תקופות זמן ארוכות, אין ספק ששוק המיזוגים והרכישות ימשיך לשגשג כי הוא ממלא צורך אמיתי של עסקים בעולם. אבל זה שוק שמגיב לשני משתנים מרכזיים: נזילות ודרגת הביטחון של מנהלי החברות הגדולות - וכאשר הביטחון נמוך והנזילות נמוכה, שוק המיזוגים אטי. בתקופות כאלה, כמו שראינו ב־2008–2009 ומאז הרבעון האחרון של 2011, מתפתחים שווקים אחרים, של נכסים במצוקה. לאחרונה אנחנו אומנם מרגישים התאוששות בשוק האמריקאי אבל לא באמת יצאנו מהמבוך, וכל אירוע כמו המשבר ביוון או ההפיכה בלוב יכולים לזעזע מחדש את השוק. לכן איננו רואים שוק עסקאות עקבי. העובדה שבקירקלנד השלמנו בינואר שלוש עסקאות לא סותרת זאת. היו מעט עסקאות בשוק, אבל התמזל מזלנו להיות מעורבים בגדולות שבהן".

אולי מיזוגים ורכישות הם מהלכים שמעודדים יציבות, ולכן דווקא בתקופות קשות מדינות צריכות לעודד אותם באמצעות רגולציה?

"אני לא חושב שמתפקידן של מדינות לעודד מיזוגים ורכישות, אלא אם יש תעשייה במשבר. לפעמים שני שיכורים שנשענים זה על זה מצליחים לעמוד ישר, כמו שקרה בתעשיית המכוניות. ארצות הברית עודדה את המיזוג בין קרייזלר לפיאט כי אחרת קרייזלר היתה נעלמת. אבל זו פונקציה של תעשייה במשבר, לא של מדינה במשבר. המדינה יכולה, וצריכה לפעמים, להתערב כפי שעשתה בתחום הבנקאות ב־2008, אבל זה שונה מפעילות של מיזוגים ורכישות שמונעת על ידי החברות עצמן או מפעילות של פרייבט אקוויטי. זו תמיד שאלה באילו תחומים טוב שהמדינה תתערב, והתשובה לשאלה הזאת היא פונקציה של מערכת הערכים של המדינה, לא של שוק המיזוגים והרכישות. יש מדינות שמתערבות בעסקאות כשזה נוגע לרמת התעסוקה או טיפול בדיני סביבה, למשל. ארצות הברית מתמקדת בעיקר בבעלי מניות ובתחרותיות.

"רגולציה היא לא דבר שלילי בהגדרה, אבל חשוב להבחין בין סוגים שונים של רגולציה. ארצות הברית היא השוק הכי אקטיבי בתחום של מיזוגים ורכישות ויש בה רגולציה בשני תחומים עיקריים: הגבלים עסקיים ומעמדו של הדירקטוריון בהשתלטויות עוינות. זו לא רגולציה שלילית. השאלה היא תמיד מה עומק ומה סוג הרגולציה. ארצות הברית מתמודדת כל הזמן עם השאלה של איזון בין אינטרסים לערכים. אבל מי שמסתכל על ההתפתחות של הכלכלה יראה דווקא בשוק המיזוגים והרכישות שוק שמעלה את היעילות ואת האופטימיזציה של הקצאת נכסים".

ומצד שני זה שוק שמעורר בעיות של ריכוזיות.

"בארצות הברית איננו רואים עודף ריכוזיות כפונקציה של שוק המיזוגים והרכישות. להפך. כל הזמן יש חברות חדשות שצוברות כוח משמעותי כמו גוגל או פייסבוק. יש עסקאות שלא מקבלות אישור בגלל נושאים של ריכוזיות או הגבלים עסקיים, כמו למשל עסקת Mobile־T ו־AT&T, אבל השאלות הן נקודתיות ולא נובעות מריכוזיות ענפית".

שלמה ינאי צילום: עמית שעל

ובישראל?

"בישראל הנושא שונה מאוד, גם בגלל ההבדלים המשמעותיים בגודל השוק. בארצות הברית חברות שמשקיעות בהרבה תחומים של המשק אינן פופולריות. תרבות הקונגלומרטים שהיתה קיימת בשנות השישים לא קיימת עוד, זה לא באופנה. הדבר היחיד שמזכיר את ההתפרסות על פני תחומי השקעה רבים הוא חברות הפרייבט אקוויטי. ובנושא הזה יש מאבק מסוים בין כוחות פוליטיים לקרנות, שבא לידי ביטוי ברגולציה בתחום המסים ובחקירות של פירמות".

גדול יותר זה לא בהכרח טוב

זיקתו של פוקס לישראל איננה עסקית בלבד. פוקס היה בן תשע כאשר משפחתו עלתה לארץ מניו יורק והתיישבה בירושלים. הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית והתמחה בש. הורוביץ ובמשרד גודארד ואפרת. בגיל 25 נסע לעבוד בארצות הברית - ונשאר. אחד מאחיו, הבמאי איתן פוקס ("יוסי וג'אגר", "ללכת על המים", "הבועה"), מתגורר בארץ. אמו המנוחה שרה קמינקר זכורה לוותיקי ירושלים בתור חברת המועצה הפעלתנית של העיר שהובילה שורה של מאבקים ציבוריים בתחום התכנון העירוני למען הפלסטינים במזרח ירושלים ובפעולות נגד עוולות הכיבוש הישראלי בשטחים.

"גרתי בישראל חלק ניכר מחיי, 16 שנה, ואני מרגיש קרוב מאוד להרבה אנשים בישראל, עובד עם הרבה אנשי עסקים ומשרדי עורכי דין, ומאוד נהנה מזה", אומר פוקס. "המעבר שלי לארצות הברית לא היה חלק מתוכנית־על. סיימתי את לימודי המשפטים וחשבתי לבוא לעבוד כאן שנה ואז לחזור לישראל, אבל נשארתי. זה היה מקרי לחלוטין. אני מגדיר את עצמי בתור 'חצי־חצי'. למי שגר בישראל מגיל תשע עד גיל 25 קשה שלא להגדיר את עצמו לפחות כחצי ישראלי".

שותפו של פוקס לעזיבת סקאדן, דניאל וולף, גם הוא יהודי בעל קשר הדוק לישראל, שעבד בארץ תקופה קצרה בתור עורך דין ושירת בחטיבה 7 של השריון טרם חזרתו לארצות הברית. שותף נוסף בפירמה הנוכחית שלהם הוא ג'יי לבקוביץ, מבכירי הליטיגטורים בארצות הברית ולשעבר היועץ של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, שמייצג עשרות חברות ישראליות בהליכים משפטיים בארצות הברית. השלושה מדברים עברית, פוקדים את ישראל לעתים תכופות ושמים דגש רב על הענקת שירותים משפטיים לחברות ישראליות.

מפגיני תנועת "לכבוש את וול סטריט" צילום: רויטרס

עומדות אצלך בתור עשרות חברות ועסקאות. למה לבחור לעבוד דווקא עם הישראליות שבהן?

"האנשים כאן מאוד מוכשרים, הדינמיקה מעניינת ויש המון יצירתיות. אבל חשוב לי להגיד שאנשים לא עומדים אצלי בתור. אני בשוק מאוד תחרותי ואני לא עושה טובה לאף אחד. אנחנו מנסים לעשות עבודה טובה ולתרום ערך אמיתי לעסקאות שאנחנו מלווים ואני מקווה שלקוחות מכירים בזה, אבל אני רואה את עצמי כמי שעומד בתור אצל לקוחות, לא הם אצלנו".

איך אתם בוחרים באילו עסקאות לקחת חלק ולאילו עסקאות לסרב?

"יש לנו קליינטים משמעותיים שתמיד נעשה בשבילם עסקאות. חברות כמו אייפקס או טבע הן לקוחות קבועים שלנו וחלק משמעותי ממי שאנחנו, ולכן תמיד נשמח לעשות מה שהם יבקשו מאיתנו. מאידך, עסקאות קטנות מאוד או עסקאות שלא מציגות שום אתגר משמעותי מבחינה משפטית או עסקית, לא נתמקד בהן. אבל הדבר העיקרי שאנחנו סלקטיביים לגביו הוא מי עורכי הדין שאנחנו שוכרים למחלקה שלנו. אנחנו לא רוצים להיהפך למחלקה של 500 עורכי דין".

אף שגדול יותר נתפס לעתים כטוב יותר?

"אני לא יודע אם זה נכון, ואני בוודאי לא מרגיש שזה כך. אנחנו מנסים להיות בין שלושת המשרדים המובילים בארצות הברית בכל תחום שאנחנו עוסקים בו, אבל איני חושב שאנחנו צריכים להקים מחלקה ענקית בשביל זה".

סין, הודו וברזיל הן העתיד

אחד ממנועי הצמיחה שפוקס מזהה היום הוא השווקים המתפתחים, ולכן הוא דוחף לחיזוק סניף הפירמה בהונג קונג. לאחרונה שב מביקור בהודו, סביב עסקת מכתשים אגן ביקר לא אחת בסין, והוא מאמין שהרבה מהעסקאות הגדולות שבהן יעסוק יגיעו בשנים הקרובות מהשווקים האלה.

"סין, הודו, ברזיל - אלה הם שווקים שיש להם עוצמה גדולה ופוטנציאל, ואני אבלה הרבה מהזמן שלי בשנים הקרובות שם. אבל מדובר גם בשווקים שמאוד שונים זה מזה. סין לדוגמה, עם כל הצמיחה והפוטנציאל שלה, מעולם לא קנתה חברה אמריקאית ציבורית, גם משיקולים פוליטיים. סין היא עדיין מדינה שנשלטת על ידי הממשל, רוב החברות שם הן בבעלות המדינה ולכן עסקאות דורשות אישורים מאוד מורכבים. זה גורר חוסר ודאות, שלפעמים מעיב על האפשרות לקיים עסקאות.

שותפו של פוקס "אנשים לא שוכרים פירמת עורכי דין. הם שוכרים עורך דין" עו"ד דניאל וולף: "לפעמים אני מצטער שלשחקנים בשוק הישראלי אין יותר סבלנות לפתח חברות בוגרות ולא למכור אותן בשלב מוקדם, אבל אני לא יכול להאשים אותם" נעמה סיקולר לכתבה המלאה 

"הודו, לעומת זאת, מזכירה במובנים רבים את ישראל. זו מדינה עם שוק מאוד דינמי, אבל שנשלט על ידי מספר מצומצם יחסית של משפחות או חברות, כמו טאטא. יש עדיין בהודו מגבלות על השקעת כסף מחוץ למדינה, ובכל זאת חברות שם יצרו אימפקט מאוד גדול. טאטא למשל שולטים היום ביגואר ולנד־רובר, וסאן פארמה ההודית היא כבר שחקן מרכזי בשוק הגנרי".

ומה גישתך בנוגע לעסקאות עם חברות סיניות או הודיות שמעבירות ייצור מחוץ למדינה־האם?

"זה לא תחום ההתמחות שלי, אבל על סמך הניסיון שלי אני יכול לומר שברוב המקרים הדברים האלה יקרו בין אם תהיה עסקת מיזוג ובין אם לאו. כשיש יתרונות משמעותיים במחיר ללא פגיעה באיכות, הייצור עובר בין אם יש מיזוגים ובין אם אין מיזוגים. עסקאות קורות כי אנשים מבינים שכך או כך הייצור יעבור לסין".

כך היה גם בעסקת מכתשים אגן־כימצ'יינה?

"העסקה יצרה לחברה ולמדינת ישראל אפשרות להיות במרכז הפעילות העולמית של התחום בעוד עשר שנים. האלטרנטיבה היתה להיהפך לחסרי רלבנטיות, ולכן זו היתה עסקה טובה מאוד למכתשים אגן וגם למדינה. ואגב, צריך להוריד את הכובע בפני נוחי דנקנר ועמי אראל כי אין עוד אנשים בעולם שהיו מסוגלים לעשות את העסקה הזאת, והיא לא היתה יוצאת לפועל לולא הקשר האישי שהם יצרו. הרבה אנשים ניסו לעשות עסקאות עם כימצ'יינה, ולא רק בתחום האגרוכימיה. אני אישית ניסיתי לעשות שתי עסקאות בשביל חברות אמריקאיות שלא הצליחו".

אתה עובד עם חברות ענק שיש לגביהן אנטגוניזם ציבורי לפעמים, איך זה גורם לך להרגיש? יש לך קווים אדומים, עסקאות שלא תעשה?

"הרבה מהאנטגוניזם שאת מדברת עליו צץ כשהמצב הכלכלי לא טוב. אנשים שעוסקים בעסקאות כאלה, בעיקר בנקאים, מרוויחים הרבה כסף, וזה נתפס כפעילות לא יצרנית ולכן מעורר אנטגוניזם. זאת תגובה אנושית שקיימת בהרבה תחומים שבהם גובה הסכומים יוצר תחושה של אדם יחיד מול חברות ענק. אבל אם נעזוב לרגע את השאלה כמה אנשים מרוויחים, נדמה לי שתחרותיות בארצות הברית היא נושא כל כך מרכזי, שאיני רואה איך צרכנים נפגעים מהעסקאות הללו. להפך. מיזוגים ורכישות מועילים בסופו של יום לצרכן כי הם גורמים להקצאה טובה של נכסים, להשקעות חדשות ולחדשנות. ולכן אני לא חושב שיש תפיסה אמיתית בארצות הברית שעסקאות כאלה פוגעות בציבור. לעתים יש דיון פרטני בעסקה, כמו במקרה של AT&T, וזה ראוי. מכיוון שאני לא מרגיש שאני עושה משהו בעייתי מבחינת האנשים, הצרכנים בחברה שאני חי בה, הרי שבהתאם גם אין לי קווים אדומים.

"הדבר היחיד שכן הרגשתי איתו רע לאורך חיי המקצועיים פה הוא עסקאות שכתוצאה מהן קהילות שלמות נפגעות, אף שלפעמים יש מאחוריהן היגיון עסקי או תעשייתי. עיירות שלמות בארצות הברית נבנו באופן היסטורי סביב מפעל ספציפי, ואז אם משתלטים על החברה כי הערך שלה נמוך בשוק וסוגרים את המפעל ומעבירים את הייצור למקום אחר, העיירה נפגעת מאוד. לפני שנים רבות השתתפתי בעסקה כזו, שבמסגרתה נרכשה חברה לייצור צלחות וכוסות מלנקסטר, אוהיו, שפרנסה את מרבית 80 אלף התושבים בעיירה. ההערכה אז היתה שזה יסכן את העיירה כולה, ואני זוכר שהיתה לי תחושה קשה בעניין הזה. לדעתי בסוף העיירה שרדה והכל הסתדר, אבל להיות חלק מהתהליך הזה לא היה דבר קל בעבורי, אף שייתכן שמדובר בחברות שהיו נעלמות בכל מקרה. זה חלק מהכלכלה האמריקאית ומהאכזריות של התחום בארצות הברית, אבל זה חלק שאני מרגיש לגביו פחות טוב. דיברנו קודם לכן על ערכים של מדינות. יש מקומות בעולם שבהם דבר כזה לא יכול לקרות. בארצות הברית יש הגנה מסוימת על עובדים, אבל באופן כללי האינטרסים של בעלי המניות נחשבים לערך הכי מרכזי".

מחאת וול סטריט לא שינתה משהו בתפיסה שבעלי המניות קודמים? יש אפילו גורמים שמעריכים שהיא תכריע את גורל הבחירות הקרובות.

"בנוגע למחאה אני לא בטוח שאני ברומטר טוב. אני כמובן קורא עליה, אבל לא מאוד מרגיש אותה. אם היא עשתה משהו זה אולי שהיא החריפה את המתקפה על בנקאות ההשקעות, שלפני חמש שנים נתפסה אחרת לגמרי בציבור והיום היא תחת מתקפה גדולה, אבל בארצות הברית בסופו של דבר הבחירות מוכרעות באוהיו ובפלורידה, ונראה שזה לא יהיה על ידי מחאת וול סטריט. אבל אולי עוד אופתע".