בלעדי ל"כלכליסט": תביעת ענק בסך 250 מיליון שקל נגד פרופ' שלמה בן־חיים
פרופ' שלמה בן־חיים, אשף האקזיטים הישראלי בתחום הביוטק, מסתבך עם מי שהיה שותפו להשקעות מאז 1993, לואיס פל. בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב טוען פל כי בן־חיים מסרב להעביר לו יותר מ־765 אלף מניות של חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, שאותן הוא מחזיק בנאמנות. סוף עגום לשיתוף פעולה מזהיר
פרופ' שלמה בן־חיים, אגדת הביוטק הישראלית, ייאלץ להתמודד בתקופה הקרובה עם תביעת ענק שהגיש נגדו שותפו האמריקאי לואיס (לו) פל. ל"כלכליסט" נודע כי פל, שותפו של הפרופסור הישראלי בהשקעות הענק בתחום הביוטק והמכשור הרפואי, הגיש ביום שישי תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בסכום של 62 מיליון דולר (כ-250 מיליון שקל) נגד בן־חיים.
באמצעות עו"ד עופר צור ועו"ד הראל שחם ממשרד גורניצקי, טוען פל כי בן־חיים מחזיק בנאמנות יותר מ־765 אלף מניות של חברת הענק האמריקאית ג'ונסון אנד ג'ונסון, שאותן הוא מסרב להעביר לו. מחירה של מניית החברה בבורסה בניו יורק עומד כיום על 66 דולר, כך שמדובר בפועל בסכום של 51 מיליון דולר. פל דורש בנוסף דיבידנדים שלהם היה זכאי, בשל בעלותו על מניות החברה, וזאת בהיקף של כ־11 מיליון דולר, כך וכך מטפס סכום התביעה ל־62 מיליון דולר.
כתב התביעה חושף את אחת השותפויות המסתוריות והפוריות בתחום הביוטק הישראלי.
פל טוען כי כשפנה לשותפו וביקש לקבל לידיו את המניות, בן־חיים לא הכחיש את הימצאותן של אלה אצלו בנאמנות, אך טען כי פל חייב לו כספים עבור השקעות בחברות מסוימות שביצע עבור פל. האחרון טוען כי מדובר בטענות חסרות שחר. באמצעות עורכי הדין צור ולשם טוען פל, כי "לא רק שאין חיובים כספיים כטענת בן־חיים, אלא שטענתו של בן־חיים — שממנה עולה כי הוא מחזיק את נכסיו של פל כבני ערובה או בני קיזוז לחיובים כספיים שהוא טוען שפל חייב לו — אינה חוקית".
החיבור המוצלח: פל האמריקאי השקיע יותר מ־5 מיליארד דולר בחברות
בן־חיים הוא אחד האנשים העשירים שהצמיח תחום ההייטק בישראל. בשנותיו בתחום הוא כבר היה מעורב באקזיטים בתחום המכשור הרפואי שהיקפם חצה את רף מיליארד הדולרים. על פי ההערכות, הוא גרף יותר מ־200 מיליון דולר. פרופ' בן־חיים, המתגורר בקיסריה בווילה שרכש מארקדי גאידמק תמורת 48 מיליון שקל, נחשב לאחד הגורמים המרכזיים בצמיחת תחום המכשור הרפואי בישראל.
בשנות התשעים היה בן־חיים חלק מקבוצה עסקית שבראשה עמד פל, וכללה גם את האחים רפי ומוטי ביאר. עם זאת, כיום הוא פועל לבדו ופעיל בעיקר בחברת RF Dynamics, המפתחת תנור המבוסס על גלי רדיו, וכן בחברות שונות הכלולות בקבוצת Medinvest. בשנת 2008 גייסה Medinvest 129 מיליון דולר באג"ח, כשהפרופ' הישראלי עצמו השקיע קרוב לשליש מהסכום שגויס — 40 מיליון דולר. הגיוס, שאותו הובילה מגדל שוקי הון, נערך ברובו באירופה לאחר שהמשקיעים המוסדיים הישראלים לא גילו התלהבות.
הרומן בין בן־חיים לפל, במקור בנקאי השקעות ניו יורקי שהפך למעורב בחברות בתחום מדעי החיים, החל בשנת 1993. במהלך השנים השקיע פל יותר מ־5 מיליארד דולר בחברות שנמכרו, כאשר חלק מהשקעות אלה נעשה במשותף עם פרופ' בן־חיים.
השניים היו שותפים להקמת חברת ביוסנס, שנמכרה ב־1997 לג'ונסון אנד ג'ונסון תמורת 550 מיליון דולר. עד היום מדובר באקזיט הגדול ביותר של חברת מכשור רפואי פרטית ישראלית. ביוסנס התמקדה בפיתוח מכשור לניתוחי לב ועורקים המאפשר ניווט בתוך הגוף — ובן־חיים היה ככל הידוע הממציא העיקרי של הטכנולוגיה בחברה. כיום ביוסנס רושמת מכירות של מאות מיליוני דולרים בשנה יותר מ־100 עובדים בישראל.
בן־חיים אחראי לאקזיטים נוספים, בין השאר של אינסטנט, שנמכרה ב־1996 תמורת 220 מיליון דולר למדטרוניק, ושל חברת אקס טכנולוג'יס, שנמכרה ב־2003 תמורת 60 מיליון דולר לגיידנט. אקזיט נוסף בוצע בדיסק־או־טק, שנמכרה תמורת 220 מיליון דולר לקיפון ב־2006. האקזיט הזה מיוחס לבן־חיים, אולם מכתב התביעה עולה כי הפרופ' הישראלי לכאורה לא באמת השקיע וביצע את העסקה, אלא היה זה פל.
על פי כתב התביעה, ב־1993 היה פל איש עסקים ויזם מצליח בתחום המכשור הרפואי, בעוד בן־חיים היה רופא צעיר ומוכשר אך חסר ניסיון עסקי. השניים הקימו יחד את ביוסנס ישראל כדי להוציא לפועל יוזמה עיסקית לפיתוח חיישנים זעירים, המאפשרים אבחון בעיות לב וביצוע כירורגיות עדינות ברמת דיוק מרבית, ללא צורך בפתיחת בית החזה. לטענת פל, הוא היה אמון על הצד העסקי של המיזם - גיוס משקיעים והשגת מימון - בעוד בן־חיים היה אחראי על הצד הרפואי.
לאחר הקמת ביוסנס ובעקבות טרנזקציות שונות הועברו לבן־חיים מניות נוספות בביוסנס, בהן 600 אלף מניות שהחזיק עבור פל. ב־1995 חברת cordis השקיעה 15 מיליון דולר בביוסנס לפי שווי של 300 מיליון דולר, ושנה מאוחר יותר היתה זו ג'ונסון אנד ג'ונסון שהשקיעה 20 מיליון דולר בחברה לפי שווי גבוה יותר מ־300 מיליון דולר. ב־1997 הגיע הרגע הגדול של ביוסנס, כשהיא מוזגה כחברה־בת לתוך ג'ונסון אנד ג'ונסון. כל מניה של ביוסנס הוחלפה למניית ג'ונסון אנד ג'ונסון ביחס 1:1. מניות אלה עומדות כעת במוקד הסכסוך בין השניים.
מאז ועד שנת 2005 המשיכו פל ובן־חיים להשקיע, להקים ולהפעיל חברות נוספות בתחום המכשור הרפואי — כשהאמריקאי אחראי על הצד הפיננסי והישראלי על הצד המקצועי. בכל חברה כזו הוקצו לשניהם מניות יסוד עם הקמתה.
הרומן נגמר: השניים מתחילים בהליך התחשבנות בשנת 2005
אלא שבשנת 2005 היחסים בין שני השותפים הוותיקים עלו על שרטון. בן־חיים הודיע אז לפל כי הוא מעוניין לסיים את פעילותם העסקית המשותפת ולבצע התחשבנות, לראשונה בהיסטוריה המשותפת של השניים. בפגישה שהתקיימה בלונדון בתחילת 2005 בדיוק לשם כך השתתפו בן־חיים ופל עצמם לצד רואי החשבון שלהם. על פי התביעה, בן־חיים הגיש אז מסמך התחשבנות, שנערך עלידי רואי החשבון של קבוצת בן־חיים, שבו ביקש לנכות את המס ששילם עבור פל לשלטונות המס בישראל עבור המניות שהוחזקו על ידיו בנאמנות. לאחר ההפחתה והתחשבנות נוספת נקבע כי בידי פל נותרו 765,539 מניות. כמו כן, סוכם כי בן־חיים ימשיך להחזיק במניות עד שפל יבקש להעבירן אליו.
ארבע שנים מאוחר יותר, ב־2009, פל ביקש לקבל את המניות מבן־חיים, וזה השיב לו כי ביצע השקעות מסוימות עבורו ועל כן ביקש כי החיובים הכספיים בשל אותן השקעות יקוזזו מנכסי הנאמנות — והיתרה, אם תישאר, תועבר אליו. "הבקשה לא היתה במקומה. היא מקוממת, מהטעם הפשוט שפל לא ביקש מבן־חיים להשקיע בשמו בחברות אלה, מה גם שלפל אין כל חוב כספי כלפי בן־חיים", טוען עורכי דינו של פל בתביעה, ומוסיפים: "ברור שהטענות של בן־חיים הן טענות בעלמא על מנת ליצור תירוץ שלא להעביר את המניות לידי פל".
בתביעה נטען כי בן־חיים טען כי "אינו יודע במה מדובר", ואף ביקש מסמכים מפל המוכיחים את טענותיו. עם זאת, "משהובהר על ידי פל, באמצעות באי־כוחו, כי אם בן־חיים ימשיך להחזיק בעמדה מיתממת שלפיה אינו יודע במה מדובר, ינקטו נגדו בכל האמצעים — שונתה הטקטיקה ובן־חיים הודיע כי הוא אכן מחזיק במניות בנאמנות". בן־חיים טוען כי יש לקזז מהן כספים שונים שפל חייב לו. איש העסקים האמריקאי הבין כי הקיזוזים שאותם דורש בן־חיים, הם עבור השקעות שביצע אחרי 2005 בחברות שונות.
הקרב מתחיל: בן־חיים דורש חלק מרווחי פל באקזיט בדיסק־או־טק
כאן מגיעה עובדה מפתיעה נוספת. על פי התביעה, פרופ' בן־חיים דרש שפל יתחלק עמו ברווח שקיבל מהאקזיט בחברת דיסק־או־טק טכנולוגיות, וכי חלק זה עומד על 30 מיליון דולר לכאורה. פל מנגד טוען כי בן־חיים כלל לא היה שותף בהשקעה הזו, לא לקח חלק בסיכון שבה, ולא שילם לפל עבור הזכות לחלוק עמו את האקזיט. פל מציין, אגב, שהאקזיט היה נמוך בהרבה ממה שבן־חיים סבור.
על פי כתב התביעה, בן־חיים ציין בעבר כי הוא מוכן להעביר תמורת חלקו באקזיט האמור מניות באותן חברות שבהן השקיע עבור פל. כמו כן הוא הוסיף כי הוא מוכן לקזז לפל חלק יחסי ב"חובות" של אותן חברות כלפי עצמו, באופן כזה שחצי מחובות אלה יהיה כלפי פל.
פל מתייחס לדברים אלה באמצעות שלוש טענות בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי. ראשית, הוא מציין כי לא נתן לבן־חיים הנחיות להשקיע עבורו בחברות כלשהן.
שנית לדבריו, הוא מעוניין לקבל את נכסי הנאמנות עצמם, כלומר מניות ג'ונסון אנד ג'ונסון, ולא נכסים אחרים במקומם — מה גם שנכסים אלה אינם חסרי ערך ממשי לטענתו.
שלישית, לדברי פל נראה היה הלכה למעשה שבן־חיים מבקש לחלוק עמו הפסדים שהוא, בן־חיים, נחל בחברות שונות, בטענה כי מלכתחילה השקיע בהן מכספו האישי, גם עבור פל. "הדבר אינו ראוי", ציין פל.
האמריקאי טוען כי "האבסורד מתחדד מאחר שבן־חיים השקיע בשנים האחרונות בחברות שהצליחו מאוד ושוות הרבה מאוד כסף. למרות זאת, בחברות שהצליחו בן־חיים אינו טוען כי השקיע גם עבור פל, אלא רק במקרים שבהם החברות נכשלו. בן־חיים לא כלל את החברות המוצלחות ברשימה שהעביר, של חברות שבהן הוא רוצה לשתף את פל במניותיהן".
התביעה הוגשה נגד בן־חיים ואשתו פרופ' סימונה בן־חיים המשמשת מנהלת בחברת האחזקות המשפחתית, חברת ב.ה.ס אחזקות ושלושת ילדיו של בן־חיים.
אולם אלו אינן הצרות היחידות של בן־חיים. לפני כחודשיים הגישו יזמי RF Dynamics, ערן בן שמואל ואלכס בילצ'ינסקי, תביעה נגד הפרופסור, שהיה משקיע מוביל בחברה. בתביעה הם טענו ל"מעשי תרמית והונאה מתוחכמים על ידי אדם רב עוצמה ועתיר ממון".
על־פי התביעה, התנהלותו של בן־חיים הביאה לכאורה ל"נישולם של התובעים מכל חלק בהמצאה", ועל כן הם דורשים להשיב לידיהם את השליטה והקניין הרוחני בחברה ואת פיטוריו של בן־חיים מהדירקטוריון שלה. בן־חיים טען מנגד כי מדובר בתביעת שווא וניסיון סחיטה של שני עובדים שפוטרו מהחברה לפני 10 חודשים. התביעה טרם נידונה בבית המשפט.
הסכסוך בין השניים מזכיר את הסכסוך בין עורכי הדין יגאל ארנון ושלמה פיוטרקובסקי, בנוגע למניות סלקום. בשנות התשעים היו ארנון ופיוטרקובסקי חברים טובים ושותפים. ארנון היה יו"ר הבנק הבינלאומי בתקופה שנשלט על־ידי האחים ספרא, ונחשב היה לאיש אמונם וליועצם המשפטי והעסקי. פיוטרקובסקי היה המנכ"ל המיתולוגי של הבנק — שהובא על ידי ארנון. ב־1994 הציעו האחים ספרא לארנון ופיוטרקובסקי לרכוש 1% ממניות סלקום (בשרשור), ששוויין היה אז כ־20 אלף דולר. זו היתה ראשית הסוף.
ארנון טען כי הוא נענה להצעה, ובשל גירושיו מאשתו בוצעה הנאמנות. אלא שב־2005, סמוך לחלוקת דיבידנד של סלקום, נפגשו ארנון ופיוטרקובסקי בפגישה שבה כפר האחרון בקיום הנאמנות. פיוטרקובסקי טען, כי ארנון דחה את הצעת האחים ספרא, ולכן רק הוא רכש 2% מהמניות. לראיה, טען ארנון כי לא השתתף במימון הרכישה. בסופו של דבר הגיעו השניים לערכאות משפטיות, ובית המשפט קבע כי על פיוטורקובסקי להעביר מיידית את המניות לארנון. פסיקה זו קיבלה חותם של בית המשפט העליון בחודש שעבר.
