"לעומת אחרים, שפיר מתנהגת כמו פודל"
בראיון ראשון עם בכיר בענקית התשתיות שפיר הנדסה מגיב הסמנכ"ל דורון אלתרמן לטענות על סחטנות של גופי התשתיות במכרזים הגדולים כלפי המדינה. במקביל הוא חושף כי מנועי הצמיחה של החברה יהיו דווקא בשוק המגורים והגז
"אומרים לנו שאנחנו זוכים במכרזי ענק של המדינה בגלל תמחור לא ריאלי? אני אומר לכם - שפיר הוא פודל לעומת אחרים בעניין הזה", כך נשמע דורון אלתרמן, סמנכ"ל חברת התשתיות הגדולה בישראל שפיר הנדסה, ברגע היחיד שבו הוא מאבד מעט משלוותו בראיון הארוך שאנחנו מנהלים איתו.
אלתרמן (67), בעלה של מתכננת הערים ד"ר רחל אלתרמן ואביו של השחקן עידן אלתרמן, הוא מהנדס ותיק שנחשב לאחד הבולטים כיום בשוק התשתיות. הוא מתנסח בזהירות כשאנו פוגשים אותו בחדר הישיבות הצנוע של מטה החברה בפתח תקווה. בראיון נדיר שמתקיים עמו מבקשת החברה להתייחס לטענות העולות בחודשים האחרונים כלפי חברות התשתיות הגדולות במשק ועל הדרך נחשפת כפי שלא נחשפה מעולם.
למעשה, בפעם הראשונה בהיסטוריה הארוכה של החברה, שהוקמה בשנת 1968, מסכים נציג בכיר שלה לאפשר לציבור הצצה על הקבוצה שאחראית לחלק גדול מהפרויקטים הגדולים בתחום התשתיות בישראל - אותה חברה שבונה את הכבישים, המחלפים, הגשרים והמנהרות, שבהם כולנו נעים מדי יום.
אחת הטענות, שמועלות על ידי פעילים בענף התשתיות, גורסת כי פרויקטים רבים שמוזמנים על ידי המדינה נתקעים או מסתיימים באיחור רב. זאת בשל דרישת הקבלנים לתוספות תשלום בהיקפי ענק, בטענה כי המכרזים שאליהם ניגשו כללו תכנון לקוי. "לא פעם בעבר, הטעויות אילצו אותנו לבצע שינויים יקרים במהלך העבודה", אומר אלתרמן.
במקביל הוא מבקש להתייחס במסגרת הראיון לטענות שלפיהן חברות ענק בתחום התשתיות נוהגות לתמחר במחיר נמוך מדי את ההצעות שהן מגישות למדינה כדי לזכות במכרזי ענק - ולאחר תחילת העבודה פונות אליה בדרישה לתוספת תשלום. יש מי שמגדירים התנהלות זו של החברות בענף התשתיות כסחטנות, ויש לה אפילו מושג מקצועי - דמפינג (Dumping).
העובדה שדווקא שפיר היא זו שהחליטה להתייחס לטענות ו"לצאת לאור" בעניין זה אינה טריוויאלית. החברה נחשבת למלכת התשתיות בשוק הישראלי והיא גם אחת מהענקיות האחרונות במשק המקומי שהציבור בישראל לא ממש מכיר.
"התנהלנו בכנסת בצורה לא מתלהמת"
"אספר לכם סיפור שממחיש עד כמה ההאשמות הללו לא רציניות", אומר אלתרמן. "במסגרת תפקידי הייתי מנהל הפרויקט של המתחם החדש שהקמנו בכנסת באמצע העשור שעבר. במשך שנה וחצי ניהלתי אותו עד שהנהלת הכנסת דרשה להוציא אותי מהפרויקט. אתם יודעים למה היא עשתה את זה? פשוט מפני שכתבתי להם מכתבים שיש בפרויקט שורה של ליקויים שיש לסדר.
"נוצר מצב שאנחנו מסוכסכים עם מי שהוא לקוח שלנו בפועל וזה אירוע בעייתי מאוד", ממשיך אלתרמן. "הפרויקט הזה התחיל כמשהו הרבה יותר קטן ובהמשך ביקשו מאיתנו להרחיב את הפעילות שלנו מאוד. כיום 66% מעובדי הכנסת הם עובדי שפיר משום שלתחזוקה של האגף החדש נוספה גם תחזוקת האגף הישן. בדרך 'שכחו' לציין שבגלל אירועים ביטחוניים ובראשם רצח השר רחבעם זאבי, הורו לנו לשנות את התוכניות במבנה. למרות זאת, ההתנהלות שלנו בפרויקט היתה זהירה ולא מתלהמת".
אלתרמן מבהיר כי במקרה של הפרויקט בכנסת "הבהירו לנו שיש לנו אישור אוטומטי לכל חריגה. אמרו לנו: תפסיקו להציק ובנו את מה שצריך". למרות זאת, בשנת 2007 כשפנתה החברה למדינה כדי לקבל את התמורה עבור החריגות - היא סורבה. "מאז הנושא נמצא בבוררות. אני מדבר על סכום של 175–200 מיליון שקל".
אז אתה אומר שאין דבר כזה "דמפינג" במכרזי תשתיות ממשלתיים בארץ?
"זה נכון שלפני 20 שנה אפשר היה לעשות דמפינג, אבל היום יש שיטות עבודה אחרות. זה בלתי אפשרי. יש צוותים מנוסים של מפקחים מטעם משרדי הממשלה ומעצ וכדי לזכות במכרז, לא מספיק לתת הצעה טובה אלא צריך שהיא תהיה מותאמת לתוכנית ישימה. המנצח במכרז הוא מי שהניסיון שלו והיכולת שלו לחשוב 'מחוץ לקופסה' גדולים יותר. שאלות כמו האם נכון לחפור מנהרה בחפירה פתוחה או סגורה כדי להפחית את ההוצאה למשל הן עניין כזה".
בכל זאת אתם מגיעים לסכסוכים על נושא העלות הסופית של פרויקטים עם המדינה.
"היו מקרים שבהם נעשו שינויים בפרויקט לאחר סגירת מכרזים, אבל אלה מקרים בודדים וגם הם לא נגרמו בגלל בעיות תכנון אלא בגלל דרישות חיצוניות כמו דרישות שהעלו ארגונים ירוקים למשל. כשאנחנו הולכים למכרז אנחנו מביאים בחשבון גם סיכונים כלכליים. אבל אלה סיכונים מחושבים ואנחנו יודעים לספוג את התוצאה שלהם. לעומת זאת, כשיש שינוי אמיתי בפרויקט כמו שינוי תוואי, אז אנחנו בהחלט לא מוכנים לספוג את זה".
שתי דוגמאות בולטות לאמירתו של אלתרמן הן הטיפול של שפיר בפרויקט הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב וטיפולה בכביש 531. במסגרת הפרויקט הראשון זכתה שפיר במכרז BOT להקמה ותפעול של נתיב האגרה הראשון בישראל לתקופה של 30 שנה. לאחר שהקימה כ־70% מהפרויקט, התברר כי המדינה עשתה טעות ואישרה את הקמת החלק האחרון של הנתיב, הקרוב יותר לתל אביב, על תוואי מסילת הרכבת העתידית באיילון.
כשביקשה שפיר להקים חוצץ בין הנתיב המהיר לכביש הציבורי, סירבה המדינה לאשר את הבקשה בגלל תוואי המסילה שאמור לעבור במקום, וכתוצאה מכך נותר "חור" של כ־600 מטרים שאפשר לנהגים להיכנס לנתיב ללא תשלום. כשהתגלתה הטעות בסוף 2009, הבנקים המממנים עצרו את הזרמת הכסף להמשך הקמת הפרויקט ושפיר נדרשה לשאת אותה על גבה בעצמה. היא שילמה עבורו 170 מיליון שקל, עד שנגמרו המזומנים בקופה של החברה שיועדו לפרויקט. כאשר נתקע הפרויקט בגלל היעדר המימון, נאותה המדינה להעניק לחברה רשת ביטחון להמשך הקמתו.
בכביש 531 הסיפור היה פשוט יותר: שפיר היתה אמורה להשלים את הקמת הכביש מאזור כפר שמריהו ועד לכביש 6, אולם המשבר הכלכלי של 2008 גרם לשינוי בעלויות המימון של הפרויקט. שפיר ביקשה מהאוצר לאשר לה תוספת תקציב לפרויקט, אך מחלוקת באגף החשב הכללי באוצר בנושא גרמה להפקעתו מהחברה והעברתו לביצועה של החברה הלאומית לדרכים.
לאחרונה, הודה החשב הכללי הקודם באוצר שוקי אורן שהוצאת הפרויקט משפיר היתה מוטעית, כיוון שהשארתו בידי החברה היתה מביאה לסיומו כבר בעוד שנה, בעוד שעל פי המצב הנוכחי הוא לא צפוי להסתיים לפני סוף 2014. במקום זאת המדינה פיצלה את הפרויקט לכמה מקטעים (באחד מהם שפיר זכתה), מה שהעלה את עלות השלמת הפרויקט מ־2.4 מיליארד שקל ל־4 מיליארד שקל, וגרם לעיכוב של 24 חודשים בהקמתו.
שפיר החלה את דרכה כחברה הנדסית לעבודות ימיות, ועד היום בנתה חלק גדול מנמלי ישראל. בעלי החברה הם האחים הראל, ישראל, גיל וחן שפירא וכיום היא מעסיקה יותר מאלף עובדים. החברה מחלקת את רוב פעילותה כיום בין שני תחומים, האחראים לכ־80% מהכנסות החברה: תחום התשתיות שבו פועלת החברה בישראל ובמזרח אירופה ותחום התעשייה. לשפיר חמש מחצבות בארץ ושבע נוספות ברומניה ובסרביה. נוסף על כך, היא מחזיקה מפעלים לייצור בטון ואספלט ומפעל לבנייה טרומית, שבו מיוצרות שבלונות ליציקות. שילוב הזרועות הזה הופך את החברה לגוף חזק מאוד בתחום הבנייה וההנדסה בשוק התשתיות.
צפויה להפוך לשחקן משמעותי בשוק הדיור
לצד עבר מפואר בשוק התשתיות והתעשייה, נראה כי חלק לא מבוטל מעתידה של שפיר יקרה בשוקי הדיור והגז. עם פרויקטים של יותר מאלף דירות ברחבי הארץ, הרבה מוטיבציה וכיסים עמוקים מאיימת החברה להפוך בעשור הקרוב לשחקן משמעותי בענף הדיור.
היא החלה לבנות דירות ב־1995, ובנתה עד היום מאות יחידות דיור בנתניה, יבנה, ראש העין ומודיעין, בעצמה ועם שותפים. פרויקט הדגל שלה הוא פרויקט פינוי־בינוי בהיקף של 500 יחידות דיור בגבול של אור יהודה ונווה מונוסון. "היתה שם התנהלות של שנים מול פולשים רבים לקרקע", אומר אלתרמן. "יום אחד התעוררנו בבוקר וקיבלנו הודעה ששרפו לנו את משרד המכירות. זה עשה לנו בית ספר לעניין הטיפול בפולשים, אבל גם יצר לנו תיאבון לעוד. אין ספק שניכנס לפרויקטים נוספים של פינוי־בינוי. זה רק עניין של זמן".
אלתרמן מציין כי בין השאר בנתה החברה את שובר הגלים של נמל אשדוד. "אתה מחכה לים שקט כדי לבצע את הבנייה וצריך לדעת מתי בדיוק אפשר לבצע כל פעולה בהתאם לים. זו דוגמה למיומנות שרכשנו וכל התחומים שלנו הם כאלה שבהם אנו מביאים ניסיון עשיר". למעשה, מכל התחומים שבהם פועלת שפיר כיום ניתן לומר רק על זרוע אחת של החברה שהיא תחום חדש בה. הכוונה היא לתחום תשתיות הגז הטבעי.
שפיר, חושף אלתרמן, מתכננת להפוך לשחקנית בולטת בשוק הולכת הגז הטבעי אל הצרכן הסופי בשוק הישראלי. מדובר בפעילות שמרכזת החברה במסגרת קונסורציום משותף עם סופרגז ונקרא סופר אן.ג'י. השתיים קיבלו יחד היתרי בנייה להנחת קווי הולכת גז טבעי ראשונים באזור המרכז. "בתחילת 2012 נתחיל להניח צינורות באדמה. מערך צנרת ראשון יעבור מנשר לרמלה ומשם לנס ציונה ורחובות. מדובר בצנרת באורך 70 ק"מ ובהיקף 200 מיליון שקל".
מדובר במכרז הראשון בישראל שאמור להביא את בשורת הגז הטבעי למפעלים ולפסי הייצור. עד היום נותב הגז בעיקר לתחנות הכוח של חברת החשמל. שווי המכרז הוא כרבע מיליארד שקל ותוקפו ל־20 שנה. משך העבודות צפוי לעמוד על שמונה שנים, ובעקבותיו יוכלו מפעלים לעבור משימוש במזוט ובסולר לשימוש בגז טבעי, מקור אנרגיה זול ונקי משמעותית מהחלופות.
נוסף על פעילותה המתוכננת בשוק הגז, רכשה החברה לפני שנה את הפרויקטים של חברת ההנדסה אוקיאנה לאחר שהגיעה לכדי פירוק. אחד מהם הוא פרויקט הנחת צנרת הגז עבור נובל אנרג'י האמריקאית.
