$
משפט

הכרעת הדין במשפט וינרוט: זיכוי אחד, חמש שאלות פתוחות

הכרעת הדין שזיכתה שלשום את יעקב וינרוט ממתן שוחד לא מתעמתת עם כמה מהסוגיות המרכזיות שהיו במחלוקת במהלך המשפט. "כלכליסט" מציג חמש שאלות בוערות שלא קיבלו מענה ועשויות להתעורר בערעור לעליון. עו"ד וינרוט: "חבל שיש מי שלא יודע להפסיד"

ענת רואה 08:3902.11.11

1. כמה שווה טלפון מווינרוט ליועץ המשפטי לממשלה?

 

על פי האישומים שמהם זוכה שלשום עו"ד יעקב וינרוט, אחד המקרים שבהם העניק "מתת מושחתת" לפקיד שומה גוש דן לשעבר שוקי ויטה אירע בינואר 2003. ויטה ווינרוט נפגשו במשרדו של וינרוט ואז סיפר לו ויטה על מינויה של עו"ד טלי ירון אלדר לנציבת מס הכנסה.

 

ויטה טען כי המינוי נותן לו סיכוי לקידום ו"ביקש מוינרוט שיברר בשבילו אצל היועץ המשפטי לממשלה מה תהיה עמדתו בנושא קידומו", ציין השופט גלעד נויטל בהכרעת הדין. "וינרוט התקשר ליועץ ולאחר מכן כתב לו מכתב בעניין זה".

לאחר הצגת העובדות, מגיע נויטל למסקנה כי "קיימת אפשרות שבמשרדו של וינרוט לא גובים שכ"ט עבור טיפול בהיקף מצומצם". ומהו אותו טיפול מצומצם לפי השופט? "שיחת טלפון ליועץ המשפטי לממשלה וכתיבת מכתב במהלכה".

 

אלא שבהכרעת הדין לא מתעמת השופט נויטל עם האפשרות שלפיה שיחת טלפון מפרקליט בכיר ליועץ המשפטי לממשלה אינה בגדר "שירות מצומצם", כפי שטענה המדינה בסיכומים שהגישה. "הבקשה של ויטה היתה בגדר פנייה דיסקרטית ליועץ המשפטי בטענה שרק וינרוט יכול לעשות זאת. זו לא פעולה של חיי היומיום. אי אפשר לגמד זאת לסתם בקשה מאדם ברחוב".

 

נויטל לא התייחס לטענה זו וציין רק כי הוצגה בפניו טבלה הכוללת "63 דוגמאות לשירותים בעלי היקף מצומצם שעליהם לא נגבה שכר טרחה במשרד של וינרוט".

 

הנימה משתנה בהמשך הכרעת הדין, כאשר עובר נויטל לדון בעניינו של ויטה. כשהשופט דן בעבירת הפרת האמונים שבה הורשע הוא פורס פירוט נרחב של השתלשלות האירועים: "ויטה רצה שווינרוט ירים טלפון ליועץ המשפטי לממשלה ויבדוק בצורה דיסקרטית אם יש התנגדות לקידום שלו. הוא שאל זאת כי הניח שלא כל עורך דין יוכל להרים טלפון ליועמ"ש ולקבל ממנו תשובה. וינרוט יכול".

 

השופט גלעד נויטל השופט גלעד נויטל צילום: יובל חן

 

2. איך הוכח שוויטה תרם עבור בקשת חנינה שווינרוט הגיש בשמו?

 

על פי הכרעת הדין, באוגוסט 2000 הגיע ויטה למשרדו של וינרוט וביקש שיכתוב עבורו בקשת חנינה לנשיא - זאת כדי שהרשעה קודמת שלו בגין תקיפה והעלבת עובד ציבור תימחק.

 

נויטל מציין כי לפי עדות אחת מעורכות הדין במשרדו של וינרוט היא עבדה על הבקשה 3–4 שעות וויטה לא שילם תמורתה. התביעה טענה כי שירות החינם יוצר חזקה שמדובר למעשה בשוחד שניתן לוויטה.

 

נויטל דחה את הטענה וקבע כי משרד וינרוט לא נהג לגבות תשלום תמורת הכנת בקשות חנינה: "לא רק שוויטה לא היה חריג בעניין זה, אלא שלפי ראיות, נראה כי ויטה נתן תרומה בעד בקשת החנינה שנערכה עבורו".

 

נויטל אינו מפרט מה הוביל אותו למסקנה שוויטה אכן תרם את אותה תרומה, ועיון בחקירתו של ויטה מספטמבר 2010 מעלה את האפשרות שלפיה אף ויטה עצמו לא היה משוכנע בכך.

 

התובעת במשפט טענה כי ויטה נזכר שתרם את אותה תרומה רק שמונה חודשים לאחר חקירתו במשטרה, וכי לא הציג ראיה כלשהי לכך. ויטה הסביר כי במשטרה לא זכר את התרומה וכי רק מאוחר יותר נזכר שהעמיד תרומה של 540 שקל. "התרומה היתה בסדר הגודל הזה", העיד ויטה בבית המשפט. "אין לי ראיות אחרות, טובות יותר, מאלה שהבאתי. בדרך כלל כשאני משלם תרומות אני מקבל קבלה עבור התרומה. חיפשתי אותה אצלי בבית, פניתי לעזר מציון וליד שרה, אבל אין לי את הקבלות".

 

התובעת הגיבה לדברים: "אמרת שתרמת למוסד לילדים מפגרים, מה זה קשור ליד שרה?", ויטה השיב: "זה לא קשור, אבל פניתי לכל הגופים כדי לראות אם אולי טעיתי ופניתי לגוף אחר. הזיכרון האינטואטיבי שלי לגבי התרומה זה לילדים מפגרים".

 

נויטל לא פירט בהכרעת הדין מדוע יצא מנקודת הנחה שוויטה אכן נתן בפועל תרומה במקום לשלם שכר טרחה, ונראה שהסבר כזה היה הכרחי, נוכח האמינות הנמוכה שמייחס נויטל לוויטה בחלקים שונים של הכרעת הדין.

 

3. האם כל אדם אחר היה גם מקבל מווינרוט שכר טרחה מופחת?

 

אחת הקביעות העומדות בבסיס הכרעת הדין המזכה את וינרוט ואת ויטה מעבירת השוחד גורסת כי "יש אפשרות סבירה שוויטה היה מקבל יחס דומה גם אילולא היה פקיד שומה".

 

נויטל מבסס את הקביעה על פי טבלת הלקוחות שהגיש וינרוט שהציגה עשרות לקוחות, בהם עובדי ציבור וכאלה שאינם עובדי ציבור, שקיבלו ממנו שירות משפטי תמורת שכר טרחה נמוך ואף ללא תשלום.

 

נויטל הרחיק לכת וקבע כי וינרוט נוהג להעניק מעין "הטבה קבוצתית" לאנשים שידם אינם משגת, ולפי עמדתו של נויטל נכלל ויטה באותה קבוצה לאו דווקא בגלל היותו פקיד שומה.

 

שוקי ויטה שוקי ויטה צילום: צביקה טישלר

נויטל מפנה בהכרעת הדין להחלטה שניתנה בבג"ץ בפרשת סויסא שבה נאמר כי "אין כל פגם משמעתי, לא כל שכן פלילי, בכך ששוטר מקבל טובת הנאה, אשר המוכר נותן לכל קבוצת אנשים מאורגנת והיא ניתנת ללא קשר למעמדו כשוטר, ובלא שיש מגע, קיים או צפוי, במסגרת התפקיד בין השוטר המקבל לבין מעניק טובת ההנאה".

 

נויטל אינו מתייחס בהכרעת הדין לשתי סוגיות העולות מהציטוט: ראשית, במקרה ויטה־וינרוט כן היה "מגע רשמי" בין השניים במקביל לטיפול בתיק, ושנית, נויטל אינו מפרט מהי אותה "קבוצת אנשים מאורגנת", ולא מתמודד עם השאלה אם כל אדם מהרחוב יקבל מווינרוט תעריף נוח.

 

למעשה, ויטה עצמו מספק דוגמה למצב כזה: מתברר כי ב־1997, טרם שימש כפקיד שומה, הוא פנה למשרד וינרוט וזה סירב לייצגו. הפרקליטות טענה כי הסיבה שהחל משנת 2000 וינרוט הסכים לייצוג היתה "אינטרסים" שמצא וינרוט בפקיד שומה גוש דן.

 

נויטל דחה את הטענה: "לפי ניסיון החיים והשכל הישר, החלטה על נטילת ייצוג של לקוח היא פרי משתנים רבים, אילוצים ולוחות זמנים, לא כל שכן כשמדובר בפרק זמן לא קצר של כשלוש שנים המפריד בין שני המצבים".

 

את טענת המדינה שלפיה ב־1997 היה ויטה "בשפל המדרגה" ולמרות זאת וינרוט לא היה מעוניין לייצגו, פוטר נויטל תוך שהוא קובע כי "לא הובאה ראיה לכך שב־1997 נחשף וינרוט למצבו הנטען של ויטה".

 

סירובו זה של וינרוט לייצג את ויטה נזקף בסופו של דבר על ידי נויטל לחובתו של ויטה באותו חלק של הכרעת הדין העוסק בעבירת הפרת האמונים. נויטל כתב שם כי "ויטה נמצא שוב ושוב במצב של ניגוד עניינים", אך לא מפרט מדוע אינו זוקף את אותה השתלשלות עניינים ממש גם לחובתו של וינרוט, שהיה הצד השני לשרשרת האירועים.

 

4. האם לא ראוי שפרקליט בכיר יסתייג מייצוגו של עובד ציבור?

 

אחת הנקודות שהמדינה לא הצליחה לשכנע בהן את בית המשפט נוגעת לטענה שלפיה גם אם פרקליט בכיר מוכן לייצג לקוחות מסוימים בחינם או בתשלום נמוך, ואף אם זו הפרקטיקה הנהוגה במשרדו, מוטלת עליו חובה לפעול אחרת כשמדובר בעובד ציבור שמצוי מולו בניגוד עניינים חריף.

 

נויטל מציג את הטענה הזו של המדינה, אך לא מתמודד עמה כלל. הוא מציין כי מרגע שכך נהג וינרוט כלפי כולם, הרי שאין משמעות להיותו של ויטה עובד ציבור. אך בכך אין תשובה לטענה שאף אם נהג כך כלפי כולם, ראוי היה לנהוג אחרת בעובד ציבור.

 

נראה כי נויטל אימץ לגמרי את עמדתו של וינרוט, שלפיה האחריות למנוע ניגוד עניינים מוטלת אך ורק על כתפיו של עובד הציבור, אך נויטל נמנע מלכתוב את הדברים במפורש. במקום זאת מביא נויטל ציטוט מדברי וינרוט בחקירתו הראשית בבית המשפט שבהם אמר כי לשיטתו האחריות למנוע ניגוד עניינים חלה על עובד הציבור בלבד.

 

אף אם גישה זו היא לגיטימית, שהרי רק עובד ציבור יכול לעמוד לדין בגלל פעולה בניגוד עניינים, נראה כי בהכרעת הדין חסר דיון בשאלה מהן החובות המוסריות או הערכיות הבסיסיות של עורך דין.

 

במקרים רבים נוהגים בתי משפט לפרט ולהרחיב עד כמה נורמות ההתנהגות של פרקליטים צריכות להיות גבוהות מאלו של אנשים רגילים, וגם במקרה זה אפשר היה לצפות לכך.

 

וינרוט בבית המשפט לאחר הזיכוי. בית המשפט לא התייחס לאמות המידה המצופות מפרקליטים בכירים וינרוט בבית המשפט לאחר הזיכוי. בית המשפט לא התייחס לאמות המידה המצופות מפרקליטים בכירים צילום: אוראל כהן

 

5. מה חשב בית המשפט על האמינות של וינרוט?

 

מקריאה של הכרעת הדין עולה בבירור כי התרשמותו של השופט נויטל משוקי ויטה היתה שלילית ביותר.

 

לאורך הכרעת הדין ישנם לא פחות מ־31 אזכורים לכך שוויטה איננו עד אמין. נויטל כותב, בין השאר: "התרשמותי מוויטה בבית המשפט היתה שהוא עד שאיננו אמין. הסתירות וחוסר המהימנות שבגרסאות שמסר ואף בחלקים רבים אי־סבירותן של אותן גרסאות, גרמו לכך שיש לקבל את גרסת התביעה, ולדחות את גרסתו".

 

במספר הזדמנויות לאורך הכרעת הדין, נויטל אף פוסל טענות שהעלה ויטה רק משום שווינרוט העלה טענה הפוכה, והוא מעדיף באופן אוטומטי את דבריו של וינרוט.

 

נויטל כותב כי עדותו של וינרוט "המחישה מחד את היעדר האפשרות לקבל את גרסתו של ויטה, ומאידך את המובהקות של ניגוד העניינים הברור שבו היה מצוי ויטה...".

 

בפרשת וינרוט־ויטה אמינות היתה מילת המפתח. התביעה העלתה טענה ליחסי שוחד, אך נויטל שמע את הסבריו של וינרוט וכנראה שמצא אותם אמינים מספיק כדי לעורר את הספק שיוביל לזיכוי. הסבריו של ויטה נשמעו לו מופרכים ולא אמינים כלל, והוא הורשע.

 

לכל אחד ואחת משורת העדים שהופיעו בפניו התייחס נויטל בהכרעת הדין וקבע ממצאים לגבי אמינותם: כל עובדיו ושותפיו בהווה או בעבר של וינרוט זכו לתיאורים מחמיאים וחד־משמעיים על אמינותם, וזאת לדברי נויטל על אף ידיעתו שהם עבדו בעבר עם וינרוט, חלקם שנים ארוכות.

 

ואולם, באורח כנראה חסר תקדים, לכל אורכה ורוחבה של הכרעת הדין אין אפילו התייחסות קצרה אחת לאמינותו או אי־אמינותו של וינרוט, הנאשם המרכזי בתיק. נויטל זיכה את וינרוט מעבירת השוחד החמורה וקבע עשרות פעמים לאורך הכרעת הדין כי הטיעונים וההסברים שהציג לו וינרוט נשמעים לו כאפשרות סבירה, אך לא טרח לכתוב אפילו פעם אחת כי הגיע למסקנה שווינרוט היה אמין וניתן להסתמך על דבריו.

 

עובדה זו עשויה לעורר תחושה לא נוחה שהשופט נויטל יצא מנקודת הנחה שהפרקליט הבכיר והמכובד שבפניו הוא אמין ודובר אמת, עד כדי כך שכלל לא היה צורך להבהיר את המובן מאליו. ואם זו היתה הנחת המוצא, האם ייתכן שהעובדה שווינרוט הוא פרקליט צמרת מוערך המוכר בכל בית בישראל השפיעה במידה זו או אחרת על שיקול הדעת של השופט נויטל?

 

ואם מעמדו הרם של הנאשם גרם לשופט נויטל שלא לטרוח לציין שהוא אמין בעיניו, האם – ללא כל קשר לראיות בתיק – היה בכלל סיכוי שהשופט נויטל ימצא את וינרוט אשם?

 

ממשרד עוו"ד וינרוט נמסר בתגובה: "הכרעת הדין של השופט נויטל היתה הכרעת דין מפורטת ומקיפה. לא היתה, ולו טענה אחת, שלא נותחה ונדונה לאור מכלול חומר הראיות. בניגוד לנטען בכתבה, השופט נויטל קבע במפורש כי ההגנה הציגה ראיות - עליהן לא היה עוררין - כי ויטה זכה לשירות משפטי שהיה זוכה לו גם אלמלא היה פקיד שומה, וזאת לאור מסה של ראיות. כך שכל טענות התביעה שהוצגו - הופרכו בבית משפט לאחר הליך משפטי ממושך. גם הטענה כי השופט נויטל לא התייחס לעדותו של וינרוט נטולת יסוד, שהרי בהכרעת הדין נכתב במפורש כי גרסאות הנאשמים נתמכו בראיות התביעה עצמן, ואף בעדויות עדי התביעה. הכרעת הדין מדברת בעד עצמה, וחבל שיש מי שלא יודע להפסיד, ומנסה להתעלם ממנה ומתוכנה".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x